נתניהו טרח להתקשר אליו אישית והפציר בו לעלות. יהודה גליק חוזר להר הבית
נתניהו טרח להתקשר אליו אישית והפציר בו לעלות. יהודה גליק חוזר להר הביתצילום: לשכת ח"כ גליק

השבוע הוסר סוף כל סוף החשש למלחמת עולם שאיימה לפרוץ בכל רגע.

צפון קוריאה אומנם לא פורקה עדיין מנשק גרעיני, אבל חברי כנסת יהודים עלו להר הבית והמזרח התיכון לא התפוצץ. אחרי שנתיים של הרחקה כפויה, שולי מועלם-רפאלי ויהודה גליק היו היחידים שהחליטו להשתתף ביום שלישי בבוקר בפיילוט המיוחד שאושר על ידי ראש הממשלה ומפכ"ל המשטרה. שאר חברי הכנסת בימין, ומהצד השני גם הח"כים הערבים, ויתרו על הזכות כמעט באותו הנימוק: הם לא מוכנים להיות חלק מהקרקס שמגביל את חופש התנועה שלהם. גם גליק הודיע בהתחלה שהוא "לא שפן ניסיונות של ראש הממשלה", ולכן יוותר על העלייה בתנאים שהוכתבו לו ולשאר הח"כים במסמך המפורט ששיגר קצין הכנסת. אלא שכשנתניהו שמע שאפילו חבר מפלגתו, שהוא גם האייקון המזוהה ביותר עם המאבק לזכויות יהודים בהר הבית, מתכנן להבריז, הוא טרח בשיחת טלפון להפציר בו לעלות, והבטיח שלא מדובר בעלייה חד פעמית אלא בחלק מתהליך הדרגתי שיחזיר את המצב לקדמותו.

נתניהו, שכבר סירב בעבר לפגוש את גליק בנושא, עד כדי כך שגליק נאלץ להצביע נגד הקואליציה ואפילו עתר לבג"ץ נגד ראש הממשלה, לא עבר מהפך רעיוני. עולמו הרוחני של הח"כ הג'ינג'י החייכן לא עלה פתאום על ראש שמחתו, וגם לא הריבונות הישראלית בהר. החשבון הפוליטי, כמו תמיד, הוא שחולל את השינוי. מבוכת המגנומטרים צרובה היטב בקרב מצביעי הימין, ואת הרושם הזה נתניהו מנסה לתקן עכשיו.

מי שבכל זאת נשאר בחוץ הוא השר אורי אריאל, מכיוון שהוחלט להגביל את הפיילוט לח"כים, ולא לשרים. יו"ר הקואליציה דוד ביטן, שפיו וליבו שווים לטוב ולרע, ובדרך כלל גם שווים למה שעובר במוחו של נתניהו, כבר הרגיז את אריאל כשבנאום מעל דוכן הכנסת המליץ לו לראות את הר הבית במיני ישראל, מכיוון שאת המקור הוא אינו צפוי לפגוש בקרוב. אולי זו הסיבה שאריאל הודיע שיגיש בג"ץ נגד נתניהו, אירוע חריג מאוד של שר שעותר לבג"ץ נגד ראש הממשלה שבה הוא חבר.

סעיף 9 בחוק חסינות חברי הכנסת קובע ש"שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של ביטחון המדינה או של סוד צבאי". מטרת הסעיף היא כמובן להבטיח חופש תנועה נרחב במיוחד לנבחרי הציבור מתוקף תפקידם, כך שיהיו משוחררים מהגבלות שחלות על אזרחים רגילים. כנראה שגורמי האכיפה והמדיניות הבכירים ביותר במדינה הגיעו למסקנה שנוכחותם של המחוקקים במקום הקדוש ביותר לעם היהודי "מסכנת את ביטחון המדינה", לא פחות, ולכן אפשר לרמוס את זכותם של הח"כים.

התקשורת, שעברה בשתיקה יחסית על המהלך המפוקפק הזה בשנתיים האחרונות, פגשה השבוע את אותה שיטה בדיוק, כשבצעד תמוה נאסר על העיתונאים לסקר מקרוב את עליית הח"כים, שהיא כמובן אירוע חדשותי מהמעלה הראשונה. ובכלל, בשבועות האחרונים מוטלות על עיתונאים שמבקרים בהר מגבלות שלא מוטלות על סתם אזרח (הידעתם שאי אפשר להכניס להר הבית מצלמת טלוויזיה ומיקרופון, לפחות כשמדובר בכתב יהודי?). כשזה מגיע להר הבית אין חופש פולחן, אין חופש תנועה ואין חופש עיתונות. אלו נושאים שמטרידים אגפים מסוימים, אלא שלמרבה הצער זה קורה בעיקר כשהם נוגעים למפגינים בפתח תקווה.

בין האלוף ליועמ"ש

גם במוצאי השבת הקרובה, כמו ב‑40 השבועות האחרונים, שכניו של אביחי מנדלבליט יסיימו את יום המנוחה בערב ארוך ומתיש של חוסר מנוחה. בקבוצות הוואטסאפ של מובילי המחאה מתכננים השבוע אירוע קולני במיוחד, עם 500 תופים ל‑500 מפגינים.

שופטי בג"ץ שנדרשו להכריע בין חופש הביטוי וההפגנה ובין סבלם המתמשך של תושבי האזור, בחרו בפתרון ביניים זמני ולא מנומק: הגבלת מספר המשתתפים ל-500. מי שחושב שאפשר להגביל מספר מפגינים, כנראה לא השתתף כבר עידנים בהפגנה. להפגנה לא נרשמים מראש, ואין בה כיסאות שמורים כמו בקונצרט חגיגי של הפילהרמונית. מרגע שהציבור מתחיל לנהור, אין דרך אפקטיבית להגביל אותו בלי להיקלע לחיכוך או לתת תחושה של מדינת משטרה, דבר שישרת את ראשי המחאה, שכבר מפתחים דימוי ציבורי שנע בין מהטמה גנדי לנלסון מנדלה.

החלטת בג"ץ לבטל את הוראת המשטרה, שביקשה לאסור את קיום ההפגנות בקרבת בית היועמ"ש, מזכירה החלטה בעתירה דומה להפליא, שהוגשה אחרי שהמשטרה אסרה קיום הפגנות מול ביתו של אלוף פיקוד מרכז יאיר נווה בעקבות צווי הרחקה מנהליים שהוצאו לכמה פעילים. "בהתחשב בעובדה שעד עתה התקיימו מספר לא מבוטל של הפגנות מול ביתו של האלוף, באופי הטורדני ביותר שנשאו הפגנות אלו, בפגיעה המצטברת של אותן פעולות מחאה בזכותם של האלוף, בני ביתו ושכניו לפרטיות לכבוד ולביטחון, ובהתחשב בקיומם של מקומות חלופיים אפקטיביים לעריכת ההפגנות נחה דעתי כי החלטתם של המשיבים אינה חורגת ממתחם הסבירות", כתב אז שופט בית המשפט העליון ג׳ובראן כשאישר את החלטת המשטרה, והשופטים רובינשטיין וברלינר הצטרפו לדעתו. בעוד כשבוע אמורים שופטי בג"ץ להכריע סופית בסוגיית ההפגנות בפתח תקווה. במקום לטרוח ולכתוב פסק חדש הם יכולים להחליף את "האלוף" ב"היועמ"ש", או למצוא הסבר טוב מדוע דין מנדלבליט אינו כדין נווה.

ובגלל אותן הגבלות של המשטרה זהבה גלאון מיהרה השבוע להזהיר "היום זה פתח תקווה, מחר אצל המתנחלים ומחרתיים אצל החרדים", כשהיא שוכחת שהסדר הוא כמובן הפוך: אתמול היה זה אצל החרדים, ושלשום אצל המתנחלים. עכשיו זה הגיע גם למפגיני השמאל. ובכל זאת, צביעותם של אלו ששתקו מול דורסנות המשטרה בימי ההתנתקות, לא צריכה לייצר כעת צביעות שכנגד. חופש הביטוי של מחאת פתח תקווה, על כל הבעייתיות שבה, צריך להישמר. כשדורסים זכויות של מגזר אחד, זהו רק עניין של זמן עד שהגלגל יתהפך וזכויות הצד השני יירמסו. יש רק לקוות שאבירי חופש הביטוי דהיום, לא ייאלמו וייעלמו שוב, כשהם ימצאו את עצמם שוב בצדו הנכון של הגלגל.

והערה אחרונה: כפי שקריאות גזעניות בשולי הפגנות ימין לא מייצגות את הציבור כולו, כך גם התקיפה הגסה ובעלת הניחוח האנטישמי של החרדי שנקלע סמוך להפגנה בפתח תקווה כנראה לא מייצגת את רוב המשתתפים. ובכל זאת, התיעוד המחליא שפורסם מחדד נקודה: כמעט אין בקרב המפגינים אנשים שומרי תורה ומצוות. הנימוק הטכני, שההפגנות מתחילות עוד בטרם יוצאת השבת, לא מסתיר את הבחירה של המארגנים שוויתרו על הדתיים. הם מתעקשים על כך שלא מדובר בהפגנה פוליטית, ושיש בהם אנשי ימין ושמאל כאחד. אבל גם אם זה לא סימן מדעי, יש כלל אצבע לא רע: הימין תמיד הקפיד לשמור בהפגנות על קדושת השבת, בשמאל לא תמיד חיכו לשלושה כוכבים.

לקרוא למסתננים בשמם

הכרעת בג"ץ בעניין המסתננים לא תפטור את מרים נאור גם השבוע מהפגנת תושבי דרום תל אביב שמתוכננת סמוך לביתה, וכנראה גם לא תפתור את הבעיה עצמה, אבל לפחות בסוגיה אחת קיבלתי הכרעה חד-משמעית: כיצד נכון לכנות את המסתננים/מהגרים/מבקשי מקלט/פליטים מאפריקה (מחק את המיותר).

בחדרי החדשות ניטש כבר שנים ויכוח עז כיצד נכון לקרוא להם. כעורך חדשות תורן בגל"צ, טקסטים שהוצאתי למגיש עם המילה "מסתננים" עברו שיפוץ קל, והוקראו בשידור כ"מבקשי מקלט" או אפילו "פליטים", בהתאם להשקפתו של המגיש. הוויכוח הזה שב והתעורר בימים האחרונים במערכות כלי התקשורת, עד שאחת הכתבות הציעה רעיון פשוט: לבדוק באיזו לשון נקטו השופטים. ובכן, עיון קל סיפק הכרעה חדה: לאורך כל פסק הדין כונו המסתננים מאפריקה, ובכן, כהגדרתם המדויקת - מסתננים.

לתגובות: [email protected]