המבחן של שופטי בג"ץ

עתירת רוכשי "בית המכפלה" תהיה מבחן של ממש לשופטי בית המשפט העליון. האם גם ליהודים יש זכויות, או רק לערבים? פרשנות

שלמה פיוטרקובסקי , י"ג באלול תשע"ז

בית המכפלה בחברון. היום
בית המכפלה בחברון. היום
צילום: מיכאל דוכן

רבות מהעתירות סביב מה שמכונה "מאחזים" ביהודה ושומרון מבלבלות מאוד את מי שאיננו משפטן, משום שמעורבבים ברקע המשפטי שלהן שני תחומים שאינם חופפים, דיני התכנון ודיני הקניין.

הנטייה של רבים מאיתנו היא ללכת ישר לצד של דיני הקניין. אולם הבעיה היא שכמעט כל אותם "מאחזים", או בשם הראוי להם, "ישובים ושכונות שטרם הוסדרו", סובלים מבעיה כפולה, הן בתחום דיני הקניין והן בתחום דיני התכנון.

התוצאה של המציאות הזו היא ששופטי בג"ץ כמעט תמיד יכולים לקבל, באופן חצי אוטומטי, את העתירות להריסת אותם בתים, ישובים ושכונות, פשוט מכיוון שזה דינם מבחינת דיני התכנון והבניה. בדיוק מאותה סיבה, לפחות באופן רשמי, השופטים אינם רואים בטענות בעלות שינוי נסיבות מהותי המצדיק פתיחתם של פסקי דין שניתנו.

מהסיבה הזו בדיוק מקרה בית המכפלה חשוב כל כך, ומהווה אבן בוחן שאין שנייה לה ליושרתם של שופטי בית המשפט העליון.

המקרה הזה חשוב מאחר שהוא מנטרל את נושא דיני התכנון ואוחז את השור בקרניו. בית המכפלה הוא בית בנוי שאיש לא טוען שנבנה בניגוד לחוק. השאלה היחידה הרלוונטית לגביו היא האם ליהודים יש זכות לרכוש קרקעות ובתים ביהודה ושומרון, או שמא כל יהודי ביהודה ושומרון הוא גנב קרקעות, ולא ניתן להוכיח אחרת.

מי שעוקב אחרי הדרך בה טיפלו אנשי המנהל האזרחי בתיק בית המכפלה לא יכול שלא להתרשם שמשהו בסיפור הזה רקוב מהיסוד. כיצד יתכן שועדת משפטנים במנהל האזרחי קובעת שאין בתיק הרכישה של הבית מסמכים אותנטיים או מאושרים המעידים על הרכישה, אך כאשר התיק מגיע לוועדת העררים פתאום "מתגלים" המסמכים הנדרשים בתיק.

ועדת העררים החליטה שלא לדון בשאלה כיצד הגיעו המסמכים לתיק, אך כל מי שעיניו בראשו מבין שפשוט היה מי שמאוד התאמץ, לא במשך חודש או חודשיים, במשך מספר שנים, פשוט לא לראות את המסמכים שהיו לנגד עיניו.

על מנת להבין את משמעות הסחבת שנקטו במנהל האזרחי אל מול רוכשי הבית מספיק נתון אחד בלבד. למרות שהבקשות המלאות כולל כל המסמכים הוגשו למנהל תוך זמן קצר אחרי האכלוס הראשוני של הבית, לפני חמש שנים, עד היום, חמש שנים אחר כך, הסאגה הבלתי נגמרת הזו טרם הסתיימה.

תארו לכם מצב שבו רכשתם בית בנוי ובמשך חמש שנים, בתואנות שונות ומשונות, מונעים מכם לממש את הרכישה. בנוסף, לא רק שלא נותנים לכם להיכנס לבית, עוד נותנים לאנשים אחרים לפלוש אליו, בלי לעשות נגדם דבר, באופן שמסכן את יכולתכם לממש בעתיד את הרכישה של הבית.

בכל מקום נורמלי סכסוך בעלות על בית קיים היה מתנהל בבית משפט. אבל זה רק במקומות נורמליים. ביהודה ושמרון קודם מפנים את היהודי מהבית, ואחר כך מתישים אותו במשך שנים רבות בשלל ועדות. הערבי לעומת זאת רשאי לפלוש לבית ולעשות בו ככל העולה על רוחו.

בכל מקום נורמלי היה ברור ששיקולי הצדק מחייבים לתת ליהודים לאכלס כרגע את הבית, ולו במעמד של תושבים זמניים, אבל זה רק במקומות נורמליים. ביהודה ושומרון קודם יפנו את היהודים מהבית ואז יתנו לערבים לפלוש אליו באין מפריע.

בבג"ץ חוק הגיוס כבר קבעו שופטי בג"ץ כי לא רק חבר קבוצת המיעוט רשאי לדרוש שוויון בפני החוק. גם חבר קבוצת הרוב השלטת זכאי לשוויון.

כעת נותר לראות האם שופטי בג"ץ יעניקו את זכות השוויון לקבוצה המופלית ביותר מבחינה משפטית במרחב הישראלי, המתיישבים ביהודה ושומרון, או שמא פעם נוספת יתברר שלכל אדם במרחב הישראלי יש זכויות - חוץ מהמתיישבים ביהודה ושומרון.

העתירה לבג"ץ בעניין בית המכפלה, שטוב ונכון שהוגשה, היא רגע המבחן של שופטי בג"ץ. אם במקום הזה לא יגנו השופטים על זכויות הרוכשים היהודים נדע כולנו, אף כי בוודאי לא נופתע, שכל שיח הזכויות הוא רק מסכה דקה מעל אג'נדה פוליטית טהורה.