הלוחמים רצו לשתף. צילום עדות לפרויקט
הלוחמים רצו לשתף. צילום עדות לפרויקטצילום: ארגון האמת שלי

"במהלך הכניסה לעזה נכנסנו לפאתי הכפר סג'עייה, ושם קיבלנו משימה להגיע למעין קו בתים ששם אתה צריך לבדוק, בעצם לראות שהכל תקין ואין שם אף אחד שמסכן אותך, ובודק בעצם שלא שמו לך שם משהו... איזה מטען או כל דבר כזה או אחר שיכול להרוג אותך. בדקנו וראינו שאין שם אף אחד, אז טיפה יורד הלחץ. פתאום אחד החיילים מזהה קבוצת בלוני גז שישבה מתחת לגרם מדרגות וממנה יוצאים מלא חוטים. מייד החייל קורא למ"פ, מייד המ"פ קלט מה הולך שם, זה היה בעצם מטען שרק חיכה לנו שמישהו יזיז חוט וכולם שם יתפוצצו. מהר ניתקנו מגע ועזבנו את המבנה ועברנו למבנה הבא" – כך תיאר סמ"ר אביעד בן עובד, סמל צוות באגוז, את אחד הרגעים הקשים מבחינתו במבצע צוק איתן.

מדובר בעדות אחת מתוך מאות עדויות שנאספו במסגרת פרויקט של ארגון 'האמת שלי', שמטרתו לשקף את המציאות שעימה מתמודדים הלוחמים בשטח, בשונה מארגונים אחרים המקדמים אג'נדה מאוד מסוימת ביחס לצה"ל. "אנחנו לא באים לייפות את המציאות וגם לא להראות את הרע, מתוך הבנה שהצבא הוא צבא ערכי", אומר מתן כצמן, יו"ר הארגון. "התפיסה שלנו היא שאם נציג את הדברים כפי שהם לציבור הישראלי ולעולם כולו, אנשים שנוטים למתוח ביקורת על הצבא עקב אי ידיעה, ישנו את דעתם".

האסימון נפל אצל כצמן לפני כשנתיים, כשהגיע לדיון באיחוד האירופי. באירוע השתתפה גם מנכ"לית לשעבר של 'שוברים שתיקה', שטענה שצה"ל זרק את הקוד האתי שלו מהחלון במבצע צוק איתן, ושההוראה הייתה לירות בכל מי שזז במטרה להרוג ולזרוע כמה שיותר פחד והרס. "כשחיילים מספרים בפנים גלויות שהם לחמו בסג'עייה או ברפיח ביום שישי השחור, מתארים מה היה שם באמת ואת החוויות שלהם, שירו עליהם בזמן הפסקת האש - פתאום זה משנה לאנשים את התמונה", הוא מסביר.

במהלך השנתיים האחרונות הגיעו אל 'האמת שלי' לא מעט פניות של חיילים ומילואימניקים שלחמו באיו"ש, בעזה, בלבנון ובמקומות נוספים, וביקשו לתת ביטוי וחשיפה לחוויות שעברו. "באופן לא מפתיע, המציאות שהם מתארים שונה מאוד מהמציאות שמתארים ארגונים שונים שבאים להכפיש את חיילי צה"ל. החלטנו להקים בשבילם פלטפורמה שבה יוכלו לשתף ולהציג את הצד האמיתי של חיילי צה"ל". גם ההבנה שכיום כל חיפוש באינטרנט של "עדויות חיילים ישראלים" או ערכים דומים מוביל רק לפרויקטים של 'שוברים שתיקה' ו'בצלם', נתנה דחיפה משמעותית לקידום הפרויקט החדש.

מהר מאוד הבינו בארגון שיש פה משהו גדול יותר מאשר פוסטים בפייסבוק, והחליטו ליזום פרויקט שלם. בשבועות הקרובים יושק הפיילוט הראשון שלו – 50 עדים וכמאתיים עדויות של חיילים ומילואימניקים, בנים ובנות מכל הגזרות והחילות, ממבצעים שונים – שמספרים מול מצלמה על מה שחוו במהלך השירות הצבאי. מדובר בדו"ח מקיף שהעדויות בו פרושות על פני מספר שנים, החל ממבצע עופרת יצוקה ועד לתקופה האחרונה. הפרויקט יושק כדו"ח כתוב בעברית ובאנגלית, בתקווה לתרגמו בעתיד לשפות נוספות, ויכלול גם סרטוני וידאו שחלקם כבר מופצים בפייסבוק ובטוויטר. אחרי החגים צפוי להתקיים אירוע השקה גדול לדו"ח הכתוב ולעדויות.

להכיר גם את הנוהל הפשוט

לכל חייל יש על מה להעיד?

"לפעמים הדברים שנראים לחייל קרבי הכי בסיסיים, בעצם מראים בצורה האמיתית איך צה"ל נלחם. חיילים פונים אלינו ואומרים 'אין לי מה לספר', אז אנחנו מבקשים מהם לספר לנו למשל מה זה נוהל קרב. פתאום אתה שומע שחייל מקבל את המשימה, לומד אותה, מתכנן אותה ומקבל פקודות איך להתנהג. גם חייל ששירת במחסומים מספר איך זה לעלות למשמרת, מה ההכנות ואיך להתנהג כלפי פלשתינים שמגיעים למחסום. גם אם לא היה אירוע הירואי-מוסרי שבו הם הצילו חיים של פלשתיני שהגיע למחסום, לאנשים שלא מכירים את הצבא ואיך מתנהגים בו, זה משנה את תפיסת המציאות".

כך למשל עדות נוספת של אביעד בן עובד, מתארת מציאות שלמה שעוברת לחייל בראש, תוך כדי הלחימה, למרות שבפועל שום דבר לא קורה. "היה לנו מקרה, באמצע היציאה (מעזה, י.א.), שאחד מהאנשים, בעצם האזרחים, בסביבות גיל ה-30, שאתה רואה שהוא לא מבוגר, הוא גם לא ילד, זאת אומרת – בחור פוטנציאלי לפגוע בך בעצם. אתה מזהה שהוא מתחיל להתקדם אליך, אתה צועק לו 'עצור' והוא מתקדם אליך עוד ועוד ואתה צועק לו עוד לעצור... וזה מגיע למצב של או שאני יורה בו או שהוא פוגע בי, כי אני לא יודע מה יש עליו, מה הוא מסתיר מאחורי הגב. לא ירינו בו ולמזלנו, בסופו של דבר, הוא לא הבין אותנו או ש... הוא עצר מייד במקום אחרי שהוא הבין שאנחנו הולכים לפגוע בו, ובעצם לא קרה כלום".

לא רק את הטענות על חוסר הומניות הודף כצמן, אלא גם את הטענות על עודף הומניות. "אני לא שופט את הצבא על עודף הומניות, או על זה שהם מתנהגים באופן מוסרי מדי. לצבא יש פקודות ויש סיבות לפקודות האלה. חלקן מסיבות שקשורות למשפט הבינלאומי וחלקן קשורות לרוח צה"ל, ערכי לחימה שנהוגים בצה"ל הרבה מאוד שנים. יש גם דברים מסוימים שאולי יש לי ביקורת עליהם, אבל בגדול אפשר להגיד שערכי הלחימה בצה"ל הם משהו שצריך להתגאות בו".

העדויות שלכם מפריכות את אלו של 'שוברים שתיקה'?

"האמת, אין לנו שום יכולת לדעת. אפשר לדעת רק לגבי 20-15 עדים שלהם שנתנו עדות גלויה, והם כאלה שעברו לפחות עשר שנים מאז האירוע שהעידו עליו. בעיקר עובדים של הארגון, כמו אבנר גבריהו. מהדו"ח הכתוב שלהם על מבצע צוק איתן אתה לא יכול לדעת איזה חייל היה בדיוק באותו מיקום בחרבת אחזעה. זה כמו גבעת שמואל מבחינת הגודל. אנחנו לא באים להתעמת עם עדות ספציפית של 'שוברים שתיקה', אלא פשוט להראות את המציאות שלנו, מה שהחיילים שלנו חוו".

אז אולי המציאות היא לא שחור ולבן וגם העדויות של 'שוברים שתיקה' הן אמיתיות?

"אני לא קם בבוקר ושואל את עצמי איך להפריך את העדויות של 'שוברים שתיקה'. אני יודע להגיד לך שיש להם עדויות שקריות וגם כאלה שהן לא שקריות, אבל הן טיפה בים ומאוד לא מייצגות. הן מצביעות על החריג ולא על הכלל. כשאני בא ולוקח חבר'ה שלחמו שם ומספרים על זה באופן אותנטי ובפנים גלויות, בלי בימוי ועריכה, בלי להכניס להם מילים לפה או להשתמש במילים שלהם כדי לקדם אג'נדה פוליטית של מישהו אחר - אפשר לראות מה הכלל ומה החריג שלא מייצג".

כצמן מדגיש כי היתרון בדו"ח שלו על פני זה של 'שוברים שתיקה' הוא האותנטיות והשקיפות של הלוחמים והעדויות, בניגוד לאנונימיות של עדויות ארגון השמאל. "אדרבה, שייקחו את הספר שלהם על צוק איתן ואת 111 העדויות, יכתבו את השמות של האנשים, שיגלו את פניהם ונשאל אותם. כל עוד אי אפשר לשאול אותם, אז בעיניי זו פרופגנדה. אם יש חיילים שעושים משהו שהם לא היו צריכים לעשות, אז שילכו למצ"ח או לתקשורת, אבל שלא יכתבו דו"ח מעוות ושקרי, נטול שמות, שהם הולכים איתו בכל העולם".

לכו למצ"ח, אל תכפישו

גם כצמן מודה שצריך לטפל במה שלא תקין, ומעיד על כך מניסיונו האישי. "אני עצמי מ"פ במילואים, ואם יש חיילים שלי שעשו דברים כמו שמתואר שם, זה דברים שלא הייתי רוצה שיקרו, חד וחלק. אבל להשתמש בזה בצורה צינית וללכת עם זה לאו"ם ולאיחוד האירופי כדי להראות שחיילי צה"ל הם פושעי מלחמה, בעיניי זה בזוי. זה קידום אג'נדה פוליטית על חשבון החיילים. אם יש לוחם בגדוד 50 של הנח"ל שראה דברים שלא נראים לו בחברון, שיקום, יציג את השם שלו ויצעק בקול גדול. מבחינתי שיתפקד למרצ, אבל שלא ילך ל'שוברים שתיקה' ויעיד בעילום שם".

נניח שיבוא חייל בפנים גלויות וירצה לספר דברים ברוח 'פשעי המלחמה' של 'שוברים שתיקה' - תכניסו גם אותו לדו"ח שלכם?

"חד משמעית הייתי לוקח את העדות. אם אני חושב שיש מטרה חשובה בסיפור של שוברים שתיקה, זה לגרום לאנשים שראו או עשו משהו שהפריע להם, לבוא ולקדם דיון ושיח ציבורי על זה, מתוך מטרה לשפר את הצבא, לא לנגח אותו. 'שוברים שתיקה' באים לקדם דיון ושיח על הכיבוש בשטחים. בפועל השיח שלהם מאוד לקוי, כי הם מתעסקים בעיקר בשינוי מדיניות והכפשת ישראל בעולם".

כהוכחה לדבריו מביא כצמן עדות שהיא לא הסברתית בעליל וכלולה בדו"ח. כך מעיד חבר הארגון, רס"ל אביחי שורשן, ששירת בעורב גולני במהלך צוק איתן, על מבצע למעצר בכירי חמאס, שעל פי מידע מודיעיני התחבאו בבית מסוים: "אנחנו שם, בתחילתו של סיר הלחץ הזה. אחת העמדות מזהה פתאום חלון נפתח ויוצא פנס. ההבנה היא, מכל מה שאנחנו יודעים מכל הסיפור הזה ומהוראות הפתיחה באש, שזה מחבל, וגם יש פנס, אז יכול להיות לו נשק. מתבצע ירי מדויק של שלושה ארבעה כדורים תוך כדי צעקה: 'ירי תקין, מחבל, ירי תקין'", מתאר שורשן.

"בפועל, מה שקרה שם זה שהייתה טעות בדיווח של השב"כ. לא היה אף מבוקש בתוך הבית, הייתה שם משפחה, ומי שפתח את החלון עם הפנס זו האמא ששמעה את כל הרעש וההמולה, והייתה לה איזו ילדה על היד, ונפגעה שם ילדה שאחרי זה מתה מפצעיה. כמובן, איך שזה קרה היא יצאה החוצה, אלינו, עם הילדה, ניסו לטפל בה, לא היה כל כך מה כבר...". שורשן מספר על כמות התחקירים שהייתה בעקבות האירוע ומה הם עברו כדי ללמוד מזה. אמנם מדובר בחוויה שלא משרתת היטב את צרכי ההסברה הישראלית, אבל היא מציגה בכנות את הצד של החיילים. וזאת בדיוק המטרה של הפרויקט, ושל הארגון בכלל.