זירת הטבח בנווה צוף
זירת הטבח בנווה צוףצילום: הדס פרוש, פלאש 90

סמל-ראשון ע', לוחם ביחידת עוקץ, מתאר בראיון לעיתון ''ידיעות אחרונות'' מה בדיוק קרה באותו ליל שבת בנווה צוף, כששמע את צרחות האימים בוקעים מבית משפחת סלומון, ויצא לנטרל את המחבל.

ע' בן ה-22, היה אמור להישאר בתורנות שבת בבסיס יחידת עוקץ שבמתקן אדם. "בכלל לא הייתי אמור לצאת הביתה באותה שבת", הוא מספר. "סגן א', מפקד הצוות שמשרת איתי, אמר לי בספונטניות: 'צא, חבל שנישאר שנינו'. התלבטתי. אמרתי לו: 'אולי אשאר ונסגור שבת יחד'. בסוף יצאתי הביתה בחמישי בחצות".

המחבל הערבי הבחין שבית משפחת סלומון מואר ושמע את קולות הצחוק שבקעו ממנו, ואז החליט להיכנס אליו ולממש בו את תוכניתו הרצחנית. בפיגוע נרצחו שלושה מבני המשפחה - יוסף ושני ילדיו אלעד וחיה הי"ד.

"באמצע הארוחה פתאום שמענו צרחות אימים", ע' משחזר. "הבנו שמדובר במשהו חריג, כי הצעקות היו מעבר לגבול הסביר. אבא ואני יצאנו החוצה, לכיוון הבית ממול, של משפחת סלומון, שממנו נשמעו הצרחות. דרך החלון זיהיתי שמתחולל מאבק בתוך הבית והבנתי מיד שמדובר במחבל. רצתי מיד הביתה להביא את האקדח שלי".

אביו של ע' נכנס לבית, ראה את הדם ואת המחבל והסתובב כדי לקרוא לבנו ולהביא את הנשק שלו. ''בינתיים אני חזרתי עם האקדח. הצצתי מהחלון וראיתי את המחבל. הוא בדיוק סיים להיאבק עם אלעד ז"ל. ראיתי את יוסי ז"ל שוכב על הרצפה מאחוריו.

הלוחם מספר על הפיגוע בנווה צוף

''כיוונתי דרך החלון הסגור ויריתי בו כדור אחד. הוא נפל מיד לאחור. אבא חזר בינתיים עם הנשק שלו ושנינו נכנסנו לתוך הבית. דבר ראשון הסתכלנו מסביב אם יש עוד מחבל. אבא שלי הרחיק מהמחבל את הסכין וכיוון אליו את הקנה.

"עליתי לקומה השנייה, לראות אם יש מחבלים נוספים בבית. למעלה ראיתי את טובה שוכבת פצועה על הספה. שאלתי אותה אם יש עוד מחבל. ברגע שהיא אמרה שהוא היה רק אחד, התחלנו לטפל בפצועים. אמא שלי בינתיים התקשרה לאחותי שגרה ביישוב, וגיסי הגיע במהירות ואזק את המחבל ששכב פצוע".

באותם רגעים, אלעד ויוסי שכבו על הרצפה ונשמו את נשימותיהם האחרונות. ''מיכל ירדה וראתה הכל. התחושה הייתה של חוסר אונים. הבנו שזה בלתי הפיך. יצאתי החוצה וצעקתי לשכנים שיבואו לעזור. בטובה, שהמחבל הספיק לדקור אותה קשה בגב, התחלתי לטפל בעצמי. בגלל שהדקירות היו בגב לא יכולתי לשים חוסם עורקים. חסמתי את הדם בידיים".

מיכל סיפרה לע' שהיא זו שפתחה את הדלת למחבל ושהוא דקר אותה. ''היא כל הזמן שאלה אותי: 'מה עם יוסי?' 'מה עם אלעד?' 'מה עם חיה?' אמרתי לה שאני לא יודע. ניסיתי להרגיע אותה. אמרתי לה שמטפלים בהם".

ע' דוחה את הדיווחים ולפיהם המחבל ששכב פצוע זינק וניסה לתקוף את כוחות ההצלה שהגיעו לבית. "הוא לא זינק ולא תקף. זה פשוט לא קרה. הוא היה מנוטרל לגמרי. אבא שלי ריתק אותו עם הנשק. וגיסי, שהיה מהראשונים שהגיעו לבית משפחת סלומון, אזק אותו, כאמור. הוא לא היה יכול לתקוף אף אחד".

הרב יצחק יוסף בניחום אבלים אצל בני משפחת סלומון
הרב יצחק יוסף בניחום אבלים אצל בני משפחת סלומוןצילום: הרבנות הראשית

הלוחם נשאל בראיון האם לא הרג את המחבל בגלל מקרה אלאור אזריה, והשיב: "תוך כדי האירוע בכלל לא חשבתי על זה. ברגע שהירייה הראשונה שלי ניטרלה אותו, לא עברה בי מחשבה לירות בו שוב. ההחלטה המיידית הייתה לחפש עוד מחבל או מחבלים בבית, וכשהתברר שאין כאלה — לטפל בפצועים.

''לא חשבתי בכלל. פעלתי על אוטומט. המחבל לא היווה יותר איום. אז איזה אזריה? מי חשב עליו בכלל ברגעים האלה?".

ביום ראשון בבוקר נסע ע' לבקר את טובה סלומון בבית החולים. ''היא מאוד התרגשה. היא חיבקה אותי והודתה לי. היה לה חשוב מאוד להגיד לי שפעלתי נכון ושעשיתי את מה שהיה מצופה ממני. בהמשך נסעתי גם לעיר אלעד, לבית של אלעד ז"ל ומיכל, שבו הם ישבו שבעה.

''מיכל היא אישה מדהימה עם כוחות מופלאים. עד אז הכרנו רק במראה ולא ממש אישית. גם לה היה חשוב להגיד לי שעשיתי את מה שהייתי צריך ושאין לה מילים כדי להודות לי", סיפר הלוחם.