יגאל גרוס
יגאל גרוסצילום: עופר עמרם

התחלה/ שבט תשי"ב, בני ברק. הסב, אברהם סוקולסקי, היה מראשוני בני ברק. בנו, כלומר הדוד, יגאל-ישעיהו, היה סגן מפקד הפלוגה הדתית של חטיבת אלכסנדרוני במלחמת השחרור ונפל בכיס פלוג'ה. "אני קרוי על שמו וגדלתי לאורו".

לערוק לישראל/ אביו נולד בוורשה. עם פלישת הנאצים ברח לרוסיה, שם הצטרף לצבא אנדרס הפולני העצמאי. כשהגיע הצבא לישראל האב ערק, כמו יהודים לא מעטים, ומצא את מקומו כאן.

רגל פה רגל שם/ "אבי היה חילוני לגמרי. מצד שני היה לי סבא על גבול החרדי. אני ישבתי על הגדר וזה כיוון את חיי כפי שהם היום: היכולת לראות את שני הצדדים".

לימודים/ ביסודי למד ב'מעלות', ממלכתי דתי לבנים בלבד, ובתיכון הלך לדתי מעורב. המנהלים היו בעלי שיעור קומה, "אז כבר התחילו להשפיע עליי יותר, גם בלימודים וגם בהשקפת העולם".

שיעור ציור/ הציורים בתקופת בית הספר לא צומצמו לבלוק הציור ולשעת אומנות. "קשקשתי על המחברות וגם על ספר מתמטיקה ועל הגמרא. זה עשה לי צרות עם המורים". אחר הצהריים הוא הלך לחוגי ציור וצילום והתמקצע.

תנועת נוער/ חניך ומדריך בבני עקיבא. "קיבלתי ערכים של חברות ושיתופיות. זו הייתה תקופה של ללכת ברגליים בארץ ישראל ולהרגיש אדמה ונופים". עד היום הוא כמעט לא נוסע לחו"ל. "אנחנו מסתובבים בארץ, מחפשים מקומות שלא היינו בהם, מריחים פרחים ורואים נופים".

מלחמת ששת הימים/ "אני זוכר את אמי אומרת לי ולאחותי: 'תזכרו את הרגע הזה, כשתגדלו תדעו שזה רגע היסטורי'. על הקיר הייתה תמונה של דודי שנפל. זה התחבר".

צבא/ התחיל כמדריך חבורת רחוב בשכונת נווה שרת בתל אביב. "מבחינת הסיכונים, הם לא פחותים מזה של חייל קרבי". הוא לא קיבל הכנה של ממש לתפקיד. "בהתחלה חטפתי כמה מכות, לא פיזיות אלא מנטליות". אבל יש לו תחושה טובה לגבי העשייה שם. "נתתי להם דברים שלא היו מקבלים במקום אחר". את המחצית השנייה של השירות עשה בחיל המודיעין. "היה מעניין".

אקדמיה/ התלבט בין פסיכולוגיה לאומנות. דוד אומן שהוא מאוד העריך צפה שהוא לא יתקבל לבצלאל, לכן הוא הלך דווקא לשם. "איחרתי קצת ללימודים בגלל מלחמת יום כיפור". בלימודים עצמם "מבחינת התכנים הרגשתי בבית. ההלם היה מהאנשים והפתיחות. אהבתי את זה מאוד והשתלבתי. לבסוף סיימתי עם צ'ופר".

הצ'ופר/ זכייה בתחרות של משרד החוץ לעיצוב כרזה שכותרתה Israel wants peace. הוא הוסיף את המשפט Because we never had it. "הייתי צריך לחפש אותיות גדולות בבתי דפוס. מצאתי בשכונת גאולה אותיות ישנות חבוטות ושרוטות, הן היו לא מלאות". הכרזה הודפסה בעשרת אלפים עותקים ועמדה להישלח לשגרירויות ברחבי העולם, אבל אז התקשרו ממשרד החוץ.

הטלפון/ הטענה הייתה שהאותיות לא מלאות, וזה לא מקצועי. הפקיד התעלם מהפן האומנותי. האיום: אם זה לא יתוקן, הכרזה לא תישלח. הוא התייעץ עם המורה, פרופ' ירון ורדימון, "הוא צחק ואמר: 'או שתתקן וזה יישלח לכל העולם עם קרדיט, או שתתעקש על האומנות והכרזות יהיו מאכל לעכברים'. לא עמדתי בניסיון ותיקנתי. למזלי שמרתי כמה עותקים מהגירסה הראשונה".

הוראה 1/ בשנה הרביעית ללימודים פנו אליו ממכללת אמי"ת בתל אביב וביקשו שילמד עיצוב גרפי. "ראש המגמה היה אז האומן יעקב צים, כשהוא פרש, החלפתי אותו". בהמשך הקים מסלול לימודי אומנות ועיצוב במכללת צפת. עם השנים השלים תואר שני תואר בחינוך לעיצוב באוניברסיטת לידס. במקביל גם צילם והציג בתערוכות וגם כתב סיפורים. הוא זכה בתחרות הסיפור הקצר של 'הארץ' ובתחרות המקבילה של 'מקור ראשון'.

הוראה 2/ כבר 15 שנה מלמד במכללת אמונה. הוא עומד בראש החוג לתקשורת חזותית "שעדיין נקרא עיצוב גרפי". השאיפה: "להוציא אותן מעצבות גרפיות ברמה הכי גבוהה שיש, מעשית ויצירתית".

מקצוענות/ הבנות לומדות גם איור וגם צילום, גם טיפוגרפיה ואפילו קליגרפיה עברית. "אנחנו המקום היחיד בעולם שמלמד את זה. סוג של מסורת שלא מוותרים עליה". בנוסף לכך הסטודנטיות לומדות הוראה על מקצועותיה השונים.

יש עתיד/ גם בעידן המחשב המקצוע לא ייעלם, "זה ילך לכיוון של מולטימדיה. אנחנו מלמדים את הבנות ליצור סרטי אנימציה ולעצב אתרים. שם נמצא העתיד". גם הדפוס לא ייעלם. "כשהמציאו את הצילום רבים אמרו שהציור ייעלם, וזה לא קרה".

מקום ראשון/ תמר אודיה בודנר, סטודנטית של המגמה, זכתה השנה בתחרות העיצוב של כרזת 'יד ושם'. "מבחינתנו זה היה הישג לא מבוטל". בעבר זכו סטודנטיות בתחרויות של עיצוב כרזות ליום העצמאות וההסתדרות הציונית העולמית, "אבל ל'יד ושם' ניגשים מאות מעצבים מהארץ ומהעולם. זה הביא לנו כבוד".

לא רק קליק/ העבודה על עיצוב הכרזות מביאה איתה הרבה למידה על מהות. מהו זיכרון, מהי ציונות, ועוד. "הידע הזה הוא כל כך חשוב, יותר מהלחיצה על המצלמה".

דווקא כאן/ "בסוף כל שנה מגיעים אנשים מהתעשייה שמחפשים סטודנטיות לעבודה. לא מזמן אמר לי אחד מהם: 'סטודנטית שיוצאת מכאן היא יותר אחראית, יותר מוסרית, ויש לה יותר חן יהודי'. את זה אמר אדם בלי כיפה על הראש. הקרדיט לא לנו, הן מגיעות לכאן כאלה".

שפת רחוב/ שם של תערוכה שהציג לא מזמן. הוא מצלם סוגי גרפיטי ובוחן איך הם משתלבים ברחוב ובהקשר של הסביבה. "עכשיו אני עובד על סידרה לתערוכה שנקראת הומלסים. הכוונה היא לא רק לבני אדם אלא לכל מיני דרי רחוב: גם ציורים ותמונות של אנשים שתלויות בחוץ". למשל "תמונה של הרבי מלובביץ' שאתה יכול למצוא אותה במקום שמאדיר אותה או משפיל אותה".

השותפה/ נישא למלכה לפני יותר מארבעה עשורים, וגם היא בורכה בידיים טובות. "הייתה מורה לציור". כיום היא בפנסיה "ועסוקה יותר מאשר בתקופה שבה עבדה".

הברכה/ שלושה ילדים: גיא הבכור עובד בהדסה, גר בירושלים, נשוי ואב לשלושה, שיר היא עורכת דין, גרה במודיעין ואם לשלושה, שי עובד במשרד פרסום, גר בפתח תקווה, נשוי ואב לשניים.

אם זה לא היה המסלול/ "הייתי הולך לכיוון הפסיכולוגיה".

אפשר לבד/ "לשאול למה לפנות למעצב גרפי בעידן הממוחשב, זה כמו לשאול למה ללכת לרופא אם אפשר להיכנס לאינטרנט ולמצוא אבחנות לבד. הלימודים מלמדים למה לעצב, איך לעצב, ומה מתאים למה. הסטודנטיות לומדות גם איור, צילום וטיפוגרפיה שמרחיבים את ההבנה. מי שמעצב לבד, לא יודע את כל זה".

ערך מוסף/ "בכל שנה בתערוכת הגמר 60‑70 אחוזים מהעבודות עוסקות בנושאים ישראליים או יהודיים. אומן צעיר רוצה לפרוץ ולהיות מקורי, אבל סטודנטית של 'אמונה' צריכה גם ללכת בתלמים של יהדות וחינוך. שלושת הדברים – עיצוב, יהדות וחינוך - עושים את העבודות לייחודיות".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ מעיר את השמש בחמש ורבע, "לוקח את האוטובוס הראשון, קו 400, שיוצא ברבע לשש. בחורף הייתי מתפלל בבית הכנסת שבתחנה המרכזית בירושלים".

מוזיקה/ אוהב מאוד מוזיקה ישראלית של שנות ה‑80 וה‑90, איינשטיין ופוליקר וגם ג'אז. "בשנים האחרונות התחלתי לאהוב מוזיקה יוונית. לשבת עם כוסית או בירה במרפסת, לעצום עיניים ולחשוב שאני ביוון".

שבת/ "כשהנכדים באים זו נחת, וכשהם הולכים זה א-מחייה", וכשהשבתות זוגיות הן מורכבות מעיתונים, ספרים ושקט. "שני סוגים שונים של כיף".

אוכל/ מעדיף אוכל פשוט, ובתקופות שהוא מצליח להתגבר, נמנע מאוכל מטוגן ומפחמימות, "אבל זה קשה. אז אני כמו אקורדיון. יש תקופות שאני רחב ויש שאני צר יותר".

עיתים לתורה/ "מעט מאוד לצערי". בעיקר בשבתות, יושב לפני או אחרי התפילה ולומד עם חברותא.

פנאי/ בזוג היציאה תהיה לטיולים או לסרטים, הפנאי האישי מוקדש לקריאה. "אני מסוגל לקרוא גם באוטובוס, כך שאני קורא המון", החל מספרי מתח, יו נסבו, ספרים על ההוויה הארצישראלית, ויש כמובן את תחביב הצילום.

אחזקת הבית/ "תיקונים קלים", כל מה שלא דורש מומחיות מיוחדת. הניקיון השוטף הוצא לפני שנים אחדות למיקור חוץ, "הרשינו לעצמנו".

מפחיד/ מחלות. "גם בגלל מה שאני רואה סביבי וגם בגלל ניסיון שעברה המשפחה". לכן:

משאלה/ "למות מזקנה ולא ממחלה".

דמות מופת/ הרב יהודה עמיטל, "בגלל הפתיחות שלו גם בחייו האישיים וגם בכך שנתן מקום לדעות אחרות". והסופר דוד גרוסמן "בגלל הכישרון שלו ובגלל ההתמודדות שלו עם השכול והמציאות בישראל".

כשתהיה גדול/ "בית קטן על פסגת הר בגליל, לשבת מול הנוף עם בקבוק בירה ולשמוע מוזסיקה יוונית".

לתגובות: [email protected]