מתנחל, שפר הופעתך
מתנחל, שפר הופעתךצילום: פנימה

רימון מאדים על עץ, רוחות סתיו ותשובה באוויר, קול השופר נמתח מעל הגגות - ותצוגת אופנה בבתי הכנסת. ארון הבגדים היהודי הוא אחד מיסודות חגי תשרי. הבת שלי יודעת מה הם ארבעת המינים ומי הן ארבע המעצבות, ופלא שמלמדים בגן מה יוצא כשמערבבים צבעים, אבל שום מילה על התאמת צבעים.

ערב ראש השנה, יום הדין, יום שבו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון – ואני מטרידה את עצמי בשאלה האם אעבור לפניו בשמלה הכחולה או בטוניקה השחורה עם השרשרת הדרמטית. למה זה כל כך חשוב לי? למה אני בוחנת מתפללות אחרות בעזרת הנשים, מחלקת אותן בין אלו שמעוררות יראת כבוד, אלו שמעוררות קנאה ואלו שמעוררות רחמים?

הבגד, אותה דבוקת סיבים תוצרת סין שמבדילה אדם מבהמה, הוא ביטוי גבוה מאוד של הנפש. הדרך שבה אני מתלבשת מאירה הרבה מאישיותי, ממצב הרוח שלי, ממסילות חיי. הרכבת מראה אישה בבוקרו של יום היא בעצם מיצוי הכמיהה לאסתטיקה. וכמו כל כמיהה לאסתטיקה, גם הלבשת גוף היא אמנות.

בעלי אומר שאם תפרוץ שריפה בבית ארוץ קודם אל ארון הבגדים ורק אחר כך אשלח עין אל חדר הילדים. הוא כמובן מגזים, אבל יש לי רגשות אל הערמות המקופלות והתלויות: זו הסיבה שקשה לי ליישם את הטיפ הקלאסי של מדורי הסטיילינג שמפצירים בנו להיפרד מבגדים שלא נלבשו במשך תקופה. הם העור שלי, הם נושאים אותי מתקופות אחרות, נושאים מזכרת, נושאים סיפורים.

סטיגמות לפח: אין קשר בין הכנסה או השכלה לתיאטרון הלבוש. יש משכילות ועשירות שמתלבשות כמו חולדות, ויש עניות או בורות שמתלבשות מיליון דולר. כסף לא עושה את ההופעה. בין בגדיי הנהדרים יש כאלה שעלו הון ונקנו במחירים שבושה לפרסם, ורבים אחרים שנקנו במחיר עגבניות: פריטים שהזמנתי מאתרים בחו"ל, שליקטתי בשווקים בארץ ובעולם, שקטפתי בתמנון או בזברה, שצדתי ביד שנייה.

כסף זה לא העניין, גם לא המגזר או ההשתייכות החברתית. אבל מתאם אחד אפשר למתוח בין מראה מוקפד לקבוצה סוציולוגית: כשאנחנו נמצאות עם המשפחה אנחנו לבושות ברישול ולא נראות כמו גברת מסרט. טבעי. מי שהמעגלים הסביבתיים שלו מרגישים כמו משפחה מתרשל בהתאם גם מחוץ לדלת. בקיבוצים למשל, חלק מהנשים הולכות לחתונה כמו שהן הולכות לגד"ש. אם אומר שזה קורה גם ביישובים קהילתיים דתיים, זה יהיה רק מתוך מחמאה על כך שהיישוב הוא משפחה.

כשעזבתי את דוברות מועצת יש"ע השארתי במשרדי המועצה מתנה: מראת גוף מוארכת ועליה לוחית מתכת עם הכיתוב "מתנחל, שפר הופעתך", פרפרזה על "חייל, שפר הופעתך" מהבסיסים הצה"ליים. אחרי כמה שבועות ביקרתי במשרדים וראיתי את המראה בלי הלוחית. מישהו חשב שמתנחלים נראים פנטסטי או שלא הבין את ההומור שלי.

אין ספק שמבין נשות תבל אלו שיודעות לצוות בד אל בשר באופן האלגנטי ביותר הן הצרפתיות. בואו נלמד מהן להצטעף: אם השקענו במטפחת יפה, אין סיבה שלא להשתמש בה גם כצעיף. מונח על כתפיים, מסובב את הצוואר, משדרג שמלה או תלוי ברישול מעל המעיל. מרגישות את פריז?

החורף מתקרב. זהו לא זמן של שלוליות וקשתות בשמים, אנחנו לא בגן. צאי להצטייד בגרביונים אטומים, מחמיאים ושיקיים, בשחור או בצבע (רק שיהיו או בצבע החצאית או בצבע הנעליים – לא בצבע החולצה!), שייראו נפלא עם מגפון או נעל אלגנטית סגורה. או מבשר הסתיו, הטרנד המבורך של גרביונים חסרי רגלית (או טייץ ארוכים, תלוי מאיפה מסתכלים). קחי לך אחד, לבריאות הנפש.

למה להיות פמיניסטית כשאפשר להיכנס בחזרה למערה: חלק משמעותי מהעוצמה הנשית כרוך בהופעה החיצונית. שקר החן ואיך שיצאתי מהבית באותו בוקר נותן לי כוח. מותר לרדד עוד קצת? כשהציפורניים שלי עשויות אני מרגישה משמעותית וחזקה יותר (אגב: אם החלטת לטפח ציפורניים, לכי על בנייה או לק ג'ל. במקרה של לק רגיל את תתקלפי, תישברי ותיראי כמו פועלת בניין בתוך חצי יום).

גם את הכהן הגדול היו מלבישים ומעצבים. אישה לבושה היטב היא תדר של הדר בעולם, וכשאני על עקבים אני יותר גבוהה מבפנים (אזהרה: לא בריא לגב!). יש לנו כל כך הרבה אתגרים ופסגות לכבוש. כל טיפוס על הר מתחיל אצלי בטיפוס אל נעלי העקב.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי