דעה
הניצחון המתוק של ההתיישבות

במרקם האנושי של מגרון היה ברור: אנחנו אנשים שומרי חוק, שמאמינים בשלטון החוק וחשים הזדהות עמוקה עם מדינת ישראל ומוסדותיה.

אלון מלר, ממקימי מגרון , כ"ד באלול תשע"ז

הפגנת תושבי מגרון
הפגנת תושבי מגרון
צילום: מטה המאבק מגרון

בני הזוג כהנא, איתמר יפת, רינה דידובסקי, שרה לישה, הי"ד. ועוד רשימה ארוכה מידי של גברים נשים וילדים שמצאו מותם בדרכים בפיגועי ירי בשנים 1999-2001. למרבה הצער, הרשימה הזו היא מעט מזעיר מהרשימה המלאה.

בשנת תשנ"ט (1999), בעיצומה של אותה תקופה, קמים כמה צעירים אידיאליסטיים ובעידוד וסיוע המועצה האזורית בנימין וגופי ביצוע ממשלתיים מקימים ישוב, כמענה לצורך בטחוני והתיישבותי.

כך הכל התחיל. מגרון.

הצורך הביטחוני היה ברור וחד: מניעת פיגועי הירי לאורך ציר 60. ציר 60 מהווה עורק חיים בהתיישבות ופיגועי הירי שאירעו בתקופה שלפני הקמת הישוב וגם אחריה פגעו קשות במרקם החיים ביישובי בנימין. הוותיקים עוד זוכרים את הפסלים של הברווזונים הצהובים שמאן דהוא הציב בשולי כביש 60, בדיוק מתחת ליישוב שהוקם.

המסר היה ברור – הנוסעים בכביש מרגישים כמו ברווזים במטווח. הרעיון היה שבמקום שבו יש יישוב חי ותוסס, נוכחות יהודית ושמירה מתמדת, למפגעים יהיה קשה יותר להוציא לפועל פיגוע ירי.

פנחס ולרשטיין ראש המועצה דאז, אמר בלי חנופה מעל כל במה - לנקודת ההתיישבות הזו יש גם תפקיד התיישבותי חיוני: לשלוח אצבע לכיוון ירושלים ובכך למעשה ליצור רצף התיישבות בין פסגות, כוכב יעקב, מעלה מכמש, רימונים, כפר אדומים, אדם ולהפוך את מזרח בנימין לרצף התיישבותי אחד המהווה חייץ בין רמאללה לבין יריחו.

אחרי הרווקים מגיעות המשפחות. מתחילה דינמיקה של הקמת יישוב צעיר. היתה תחושה חזקה של הקמה. של משהו חדש, טוב, צעיר, חשוב, עם נוף מהמם ומזג אויר מאתגר - רוחות קרות שרק מי שגר במגרון למעלה מבין את העוצמות שלהן...

מגרון זו דוגמא טובה: כשהמדינה רוצה משהו, היא מבצעת. כל גופי ההתיישבות והממשלה היו שותפים בהקמת היישוב. כל מי שגר ביישוב ידע שקבוצת אנשים פרטיים לא סוללת כבישים, לא מבצעת עבודות עפר עם שופלים ולא מחברת יישוב לתשתית של מים, טלפון, חשמל וכדומה. זה לא קורה. המסר היה ברור: המדינה איתנו, ואנחנו שותפים עם הממשלה למעשה ציוני גדול.

כל מי שבא לבקר ידע לומר - הסדרת היישוב עוד תגיע, ביום מן הימים. בינתיים התפקיד שלכם חשוב והמשימה ברורה - נקודת התיישבות גדולה במרחב מעל ציר אסטרטגי. במרקם האנושי של מגרון היה ברור: אנחנו אנשים שומרי חוק, שמאמינים בשלטון החוק וחשים הזדהות עמוקה עם מדינת ישראל ומוסדותיה. זהו מוטיב שאפיין את כל תושבי היישוב וכן את ההחלטות היישוביות מאז ומעולם.

ואז הגיעו העתירות של "יש דין". קידום אג'נדה פוליטית במסווה של עשיית 'צדק'. מעולם לא למדתי משפטים, אבל החיים במגרון אילצו אותי לקלוט את המושגים. ארגון השמאל טען בבית המשפט ש"בעלי הקרקע הערבים כמהים לחזור לאדמותיהם", על אף שאותם ערבים מעולם לא עיבדו את האדמות האלו, ועד רגע זה הקרקע מחכה שוממה.

מאז החלה סאגה משפטית ארוכת שנים. במהלך אותן שנים רכשנו לפנים משורת הדין ובכסף רב אדמות רבות ברכס מגרון, אבל כל זה לא ממש עניין את בג"ץ שהורה למדינה להרוס את היישוב כולו. לא וויתרנו. פתחנו במאבק ציבורי אינטנסיבי, במהלכו הגיעו שרים וחברי כנסת רבים למגרון והביעו את התנגדותם להרס הישוב. אבל מילים לחוד ומעשים לחוד.

לפני 5 שנים, באלול תשע"ב, מדינת ישראל החריבה את מגרון, ישוב פורח בארץ ישראל. לנו זו היתה כמובן מכה קשה. מפעל חיינו נהרס. אבל מה שנתן לנו את הכוחות לקום ולהמשיך קדימה היתה התקווה:

ממשלת ישראל, בהחלטת ממשלה מפורשת, התחייבה להקים ישוב חדש ברכס מגרון. הידיעה שיש אופק, שלמגרון תהיה תקומה, העניקה משמעות חדשה לקיום שלנו כקהילה.

ושוב, מגרון חוזרת להיות דוגמה טובה. כשהמדינה רוצה משהו – היא מבצעת. במבצע בזק הקימה המדינה אתר קרוואנים זמני למפוני מגרון, כפתרון זמני עד שיוקם באותו מקום ישוב הקבע.

בפתרון הזמני הזה אנחנו תקועים כבר חמש שנים. אנחנו והחלום.

המשפחות ב"ה הולכות וגדלות, הקהילה רוצה להתבסס ולהתפתח, וכל שנה חדשה מביאה איתה תפילה, שהשנה זה יקרה. שהשנה תחל בניית ישוב הקבע, שתאפשר למשפחות לקבוע את חייהן פה ותייצר את היציבות החברתית והקהילתית שישוב קטן כה זקוק לה.

הבנייה היא החמצן של ההתיישבות, ובמגרון החמצן הזה כבר נחוץ בדחיפות. בניית הקבע במגרון תהווה נצחון של אותה חבורה צעירה ואידיאליסטית, שכבר 18 שנה לא נשברת, למרות כל הקשיים. זה יהיה הניצחון המתוק של ההתיישבות.