חדר ניתוח, אילוסטרציה
חדר ניתוח, אילוסטרציהצילום: אייסטוק

הצעירה שעברה לפני כעשרים שנה ניתוח בביה"ח ברזילי, במסגרתו עברה כריתה של שחלה וחצוצרה (טפולה), עקב תסביב שחלה הגישה תביעה לפיצוי נגד משרד הבריאות.

על-פי הפרקטיקה הרפואית שהייתה נהוגה באותם ימים, ביצעו בה הרופאים גם כריתת תוספתן. לטענת הוריה של הצעירה, הם הוחתמו בבהילות על טופס הסכמה לביצוע הניתוח – מבלי להבין את תוכנו,
ומבלי שהוסברה להם משמעות חתימתם. לדבריהם, הם נדהמו לגלות בתום הניתוח כי בתם איבדה בו גם את התוספתן.

לדברי עוה"ד דוד פייל, שייצג את הצעירה, עצם העובדה שהרופאים לא הסבירו להורים את משמעות חתימתם על טפסי הניתוח – מהווה פגיעה באוטונומיה – ועל כך מגיע לצעירה פיצוי.

בית המשפט מינה מומחה רפואי לבדוק את הממצאים הפתולוגיים מהניתוח, וזה קבע כי התוספתן שנכרת היה בריא לחלוטין.

על פי התצהירים שסיפקה המדינה, היה נהוג באותם ימים לכרות את התוספתן בניתוחים דומים – כרפואה מונעת, ובשל אמצעי הדמייה לא משוכללים מספיק (באותן שנים עוד לא היו בבתי החולים מכשירי CT או MRI – אלא רק מכשירי אולטרסאונד).

שופטת בית משפט השלום בהרצליה, אירית מני גור, ציינה בפסק דינה כי חוק זכויות החולה עדיין לא נחקק באותם ימים, כך שלא נדרשה הסכמה מדעת של החולה, אך מאידך, היא השתכנעה כי הפרוצדורה לכריתת התוספתן בניתוחים דומים הייתה ידועה לרופאים עוד בטרם הניתוח – ועל כן חוסר ההסבר להורים מאפשר לטעון משפטית כי בוצעה בבתם תקיפה.

בפסק דינה, קובעת השופטת כי היא מקבלת את טענת התביעה כי מדובר בעוולה ברת פיצוי.

השופטת התרעמה על כך שהמדינה לא הביאה תצהירים ועדויות מפי הרופאים שביצעו את הניתוח, וכמו כן, קבעה כי הרישום הרפואי "שותק", ולא ברור ממנו אם ההורים קיבלו הסבר על הניתוח או לא. מאידך, קבעה השופטת כי בהתחשב בכך שלצעירה לא נגרם נזק מכריתת התוספתן, מכך שחוק זכויות החולה טרם נחקק, מכך ובהתחשב בכך שהפרוצדורה הרפואית של כריתת התוספתן הייתה מקובלת באותם ימים – היא מעמידה את הפיצוי על 43 אלף שקלים בלבד.