פוגע בעצמו. בית המשפט העליון
פוגע בעצמו. בית המשפט העליוןצילום: גיל יוחנן, POOL, פלאש 90

1. הדו"ח השנתי של פרקליטות המדינה פורסם הבוקר (שני) והוא כולל שורה ארוכה של נתונים מעניינים מאוד, שחייבים לעורר דיון ציבורי נוקב בשלל סוגיות.

דוגמה אחת לסוגייה כזו, שעולה באופן מאוד ברור מבין דפי הדו"ח, היא שיעור ההרשעות במדינת ישראל והנתח ההולך וגובר של הסדרי טיעון בהליכים הפליליים בישראל.

אבל אני ברשותכם רוצה לגעת בנתון מתחום שונה, תחום העתירות לבג"ץ, שתופס לראשונה מקום של כבוד בדו"ח השנתי של הפרקליטות.

2. כידוע, בית המשפט העליון הוא בעצם בית משפט אחד שהוא ארבעה. בית משפט לערעורים פליליים, בית משפט לערעורים אזרחיים, בית משפט לערעורים מנהליים ובית דין גבוה לצדק, או בשם החיבה בג"ץ.

בג"ץ איננו העיסוק החשוב ביותר של השופטים, אבל הוא תופס חלק ניכר מתשומת לבם, בין היתר מאחר שמדובר לא פעם בסוגיות בעלות פרופיל ציבורי גבוה, וכן מאחר שבבג"ץ, בניגוד למקרים האחרים, יושב בית המשפט העליון כערכאה ראשונה, מה שהופך את כל העסק למעניין.

מהדו"ח עולה שמחצית מהעתירות לבג"ץ מתמקדות בשני נושאים עיקריים, רבע מהעתירות הן עתירות עצירים מנהליים ורבע מהעתירות נסובות סביב הנעשה בשטחי יו"ש.

מדובר בהשוואה קצת בעייתית, משום שמי שמכיר את התנהלותן של עתירות עצירים מנהליים יודע שמדובר בעתירות שמוגשות כרוטינה ושמרביתן מסתיימות במחיקה, בלי דיון לגופן. המשמעות היא שהרבה יותר מרבע מנפח הפעילות בבג"ץ מוקדש לענייני יו"ש.

הנתון הזה איננו סוד מדינה. הוא התפרסם הבוקר שחור על גבי לבן בדו"ח הפרקליטות, אך משום מה לא זכה לכותרות הראויות לו.

3. צריך לומר כבר בהתחלה: לא רק הפלסטינים וארגוני השמאל הקיצוני דואגים לשופטי בג"ץ לתעסוקה סביב מה שמתרחש ביו"ש. חלק לא מבוטל מהעתירות בשנים האחרונות מוגש בידי ארגוני ימין, כשהבולט מביניהם הוא כמובן עמותת רגבים.

אולם, אסור להתבלבל בשאלה מהי הביצה ומה התרנגולת. שופטי בג"ץ שפתחו באופן מודע את שערי בית המשפט לכל עותר פלסטיני ולכל עמותת שמאל קיצוני, והעניקו סעדים אופרטיביים ביד נדיבה ורחבה, הפכו את בג"ץ למגרש נוסף במאבק הפוליטי על עתיד יהודה ושומרון. לא בטוח שכל השופטים הבינו בזמן אמת מה קורה, אבל אני מעריך שלפחות הדמויות הבולטות בתהליך הזה הבינו מה מתרחש אל מול עיניהן.

כמובן, ברגע שבג"ץ הפך לעוד חזית במאבק על עתיד יהודה ושומרון, ברור שהחזית לא תישאר בידיו של צד אחד. למגרש הצטרף תוך שנים ספורות הצד הנוסף, הימני, זה שמייצג את האינטרסים של ההתיישבות הישראלית ביו"ש, וגם הוא מעסיק היטב את השופטים.

4. ואיפה כאן הבעיה? כמו כל דבר במדינת ישראל היא מתחלקת לשלוש:

קודם כל, אם בג"ץ מוצף בעיסוק בענייני יו"ש יש לו הרבה פחות זמן לעסוק בעניינים החשובים שבהם בית המשפט העליון נדרש לעסוק.

בג"ץ גם נעדר את הכלים להוות גורם מועיל בהסדרת עתידם של שטחי יהודה ושומרון. לשופטי בג"ץ אין שום יתרון בהסדרה כוללת של הנושא, והתוצאה היא אוסף של פסיקות שיוצרות הרבה בלגאן אך לא מובילות לשום מקום.

מעבר לכך, הבעיה הגדולה ביותר היא הפיכתו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לגוף סמי פוליטי, דבר המעצים את הפגיעה באמון בו מצד כל הצדדים. לא רק בימין נפגע בשל כך האמון בבית המשפט העליון. באופן פרדוקסלי פגיעה דומה מתרחשת גם בשמאל. התוצאה היא פגיעה גדלה והולכת בחוסנה של מערכת המשפט הישראלית.

5. פתרון חלקי למצב נעוץ ביוזמה שמקדם ח"כ בצלאל סמוטריץ' בתמיכתה ובסיועה של שרת המשפטים איילת שקד ליצירת מערכת משפט מנהלי ביו"ש שתנקז אליה חלק ניכר מהסוגיות שבהם עוסקים היום שופטי בג"ץ. מערכת כזו תמלא את הוואקום המשפטי הקיים ביו"ש שאליו נשאב כיום בג"ץ, לפעמים גם שלא בטובתו.

אבל זה לא מספיק. החלק השני של המשוואה חייב להיות שינוי מהותי בעמדת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה בנוגע לתפקידו הרצוי של בג"ץ בסוגיות הללו. ולזה כמובן נדרש שינוי משמעותי גם בהרכב כוח האדם המאייש את מחלקת הבג"צים בפרקליטות ובמיוחד העומדים בראשה.