חולמים על בית

אני זוכר שקמנו מהמיטות בלילה כשבאו להרוס את הבית. יצאנו עטופים בשמיכות ושרנו "הכל לטובה". הייתי בלי נעליים כי לא לקחנו אותם.

עוז, ילד ממגרון , כ"ז באלול תשע"ז

הפגנת תושבי מגרון וילדיהם
הפגנת תושבי מגרון וילדיהם
צילום: אלירן אהרון

לכל ילד יש בית. לפעמים עוברים כמה בתים. יש את הבית בו נולדת או גדלת ויש כאלו שבשבילם 'הבית' זה הבית של סבתא.

אצלנו במשפחה יש את 'הבית האהוב'. הוא לא היה הבית הראשון שלי ביישוב וגם לא נולדתי בו. 'הבית האהוב' שלי, הוא הבית שבנינו במגרון. על ראש ההר. הבית שנהרס לפני 6 שנים!

למגרון הגענו כשהייתי בן חצי שנה. זה המקום בו גדלתי. אני זוכר את היישוב למעלה – מרחבים פתוחים, שכנים קרובים והרגשה של משפחה גדולה.

התרגשתי לראות בכל בוקר מחדש את ים המלח מנצנץ באופק, והתמלאתי אושר לפגוש צבאים על השביל בדרך, לטייל למערות, לשחות בבור, לעוף ברוח החזקה בחורף. גם בחגים אווירה מיוחדת, בשמחת תורה על הכתפיים של אבא בהקפה הגדולה סביב הישוב ובסתם יום של חול לצאת עמוס במיליון ספרים מהספריה שדולפת מהתקרה ומחוררת ברצפה.

אבל בעיקר אני נזכר ב"בית האהוב". כשהתחילו הבעיות ו'שלום עכשיו' התלוננו שגזלנו אדמות מכפריים בסביבה, היה שלט בכניסה לבית שכתוב עליו: "משפחת ישראלי". שאלתי את אבא, למה? והוא ענה: זה הבית שלנו?! זה הבית של כל עם ישראל! אנחנו גרים כאן בשביל לחזק את הבניה בכל ההתיישבות! בנינו במגרון בית מאבן והממשלה תבנה כאן יישוב של קבע!

וזה מה שראיתי בעינים שלי. עינים של ילד צעיר: זה לא היה הבית הפרטי שלנו. כשבנינו, כל החברים בישוב היו שותפים. עם ישראל בא לעזור בלי שקראו לו. בלילות, בחגים, אפילו רבנים עבדו איתנו, סחבו אבנים ועירבבו טיט. כולם לקחו חלק.

באמת, כל היישוב שלנו היה כזה. של עם ישראל.

כן. אני גם זוכר איך קמנו מהמיטות באמצע הלילה, כשבאו להרוס לנו את הבית. יצאנו עטופים בשמיכות, ושרנו בדרך "הכל לטובה", ואיך אבאמא הגיעו בצהרים לירושלים, והייתי בלי נעליים כי לא לקחנו אותם בלילה, ואיך הם סיפרו לנו על בשורה אחת טובה - שיהיה לנו אח חדש, ובשורה אחת פחות טובה - שנהרס הבית. וחזרנו יחד למגרון והלכנו לראות את הבית האהוב שלנו, ובין כל השברים חייך אלינו סמיילי צהוב שהיה תלוי בחדר שלנו.

מאז עבר זמן, ואחרי שנה הרסו ופינו את כל היישוב. ואני כל הזמן יודע שמתחת לכל העפר והאדמה ההפוכה יש שם עדיין ריצפה של בית אחד אהוב במיוחד - שיש לו יסודות מבטון תקועים עמוק באדמה, אף אחד לא הוציא אותם. והם שם - יסודות של בית. יסודות של בתים רבים. יסודות עמוקים של יישוב שלם, שיחד עם כל התפילות והזכויות של כל עם ישראל - מחכים שנחזור.

ממשיך כל יום להתפלל את הפסוק שהיה כתוב בכניסה לביתנו באותיות חרס יפות ואח"כ נכתב על גבי ההריסות: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו".

היישוב מגרון נבנה בעידוד ממשלת הליכוד לפני 18 שנה. לפני 5 שנים פונה ונהרס ותושביו נאחזים בתחתית ההר. ערב הפינוי, התקבלה החלטה של ממשלת ישראל, בה התחייבה לבנות ישוב קבע על רכס מגרון.

ההבטחה לא קוימה. ראש הממשלה - ילדי מגרון עדיין מצפים לקיום ההבטחה. עכשיו.

עצרת במגרון: "סליחה"