תרבות השקר ואלימות השוטרים

פעם אחר פעם מתברר ששתי הרעות החולות הללו, האלימות ותרבות השקר, צועדות במשטרה יד ביד, על גבם של האזרחים. פרשנות.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ח באלול תשע"ז

ההפגנה בה תועדה אלימות שוטרים. השבוע
ההפגנה בה תועדה אלימות שוטרים. השבוע
צילום: Yonatan Sindel/Flash90

1. כתב אישום שהוגש היום נגד שוטרת מירושלים מעניק לנו עוד תזכורת, אחת מרבות למרבה הצער, לשתי רעות חולות שקיימות במשטרה בהיקפים שלמרבה הצער כלל אינם מצומצמים.

הרעה החולה הראשונה, אליה נחשפנו השבוע בסדרה של סרטונים בלתי נעימים, היא נטייתם של שוטרים רבים מדי, כך מתברר, לגלוש מהפעלת כוח סביר לשם אכיפת חוק להתנהגות אלימה פרועה.

יותר מדי שוטרים מפרשים את חובתם להפעיל כוח מדתי בכדי לאכוף את החוק, כרשיון פתוח להכות אזרחים גם ללא שום צורך ברור.

הרעה החולה השניה היא תרבות השקר. שוטרים נתפסים פעם אחר פעם בדיווחים לא אמתיים אודות ההתרחשויות באירועים בהם היו מעורבים. לא מדובר למרבה הצער במשהו נדיר. פעם אחר פעם מתברר שדיווחים שנמסרים בידי שוטרים אינם משקפים את המציאות כהוויתה.

2. בכתב האישום שהוגש היום נחשף סיפור שאם לא היינו יודעים שהוא די שגרתי, היה מזעזע את אמות הסיפים.

מפגין חרדי שהשתתף לפני מספר חודשים בהפגנה בירושלים הוכה מספר פעמים בראשו על ידי שוטרת. לאחר מכן אחזה השוטרת בראשו והפילה אותו לארץ. ומה דיווחה השוטרת בדו"ח הפעולה אותו רשמה לאחר האירוע? ניחשתם נכון, בדו"ח היא כתבה, בלי להתבלבל, שהמפגין הוא זה אשר בעט בה והכה אותה.

3. כתב האישום הזה החזיר אותי כמה חודשים לאחור, לחודש מאי השנה, אז זיכה השופט ירון מינטקביץ' מבית משפט השלום בירושלים מפגין חרדי שהשתתף לפני כחצי שנה בהפגנה בשכונה חרדית בעיר והואשם בתקיפת שוטרת בנסיבות מחמירות.

המפגין זוכה, בגלל שלמזלו הוא וסנגורו השיגו סרטון שמתעד את האירוע שבמהלכו הוא נעצר. במשפט העידו מספר שוטרים שנכחו באירוע, ואם לצטט את השופט, שהשתדל להיות מאוד דיפלומטי בהתנסחותו, השוטרים שהעידו שהמפגין תקף את השוטרת, "לא אמרו אמת".

השופט ביקש להעביר את הכרעת הדין למח"ש, וציין שהשאלה מה היה קורה לו האירוע לא היה מצולם והסרטון לא היה מגיע לידיו של המפגין "מדירה שינה מעיניו".

4. התופעה למרבה הצער מוכרת לעוסקים בתחום. אם נפלת קורבן לאלימות שוטרים, צעד ההגנה הראשון שלהם יהיה לטעון שאתה, המפגין קורבן האלימות, היית הצד האלים.

מי שלא שפר מזלו, ולא יצליח לאתר תיעוד של האירוע בו הוכה, עלול למצוא את עצמו לוקה בכפליים, פעם ראשונה מנחת זרועם של השוטרים ופעם שניה מחקירה, כתב אישום, וחלילה הרשעה וענישה.

כל זה תוצאה של שתי התופעות הבעייתיות כל כך, תרבות השקר ואלימות השוטרים, הצועדות שלובות זרוע בשורות המשטרה.

5. במישור האישי התרופה לכל אלו היא תיעוד, תיעוד ועוד פעם תיעוד. כאשר האירועים מתועדים הסיכוי ללקות בכפליים צונח פלאים, ותחתיו ישנו סיכוי, גם אם לא מאוד גבוה, שהשוטרים המכים יבואו על עונשם.

במישור המשטרתי חייב לבוא מאמץ מרוכז בתחום הטיפול בדיווחי שקר. בלי שמיכת השקר העוטפת, גם האלימות תרד באופן דרסטי. רק אם שוטרים ידעו שמחיר דיווח השקר, הן לגבי מעשיהם שלהם והן לגבי מעשי זולתם הוא קשה מאוד, רק אז ניתן יהיה לצמצם מאוד את ממדי התופעה.

היוזמה למהלך שכזה צריכה לבוא מצידו של מפכ"ל המשטרה, ולא פחות מכך מצידו של השר לביטחון הפנים. גלעד ארדן, לטיפולך!