האמנות הדתית - הבועטת ביותר

רגע לפני קבלת פרס שר החינוך לתרבות יהודית שוחחנו עם איש התיאטרון גלעד אלפסי על תרבות, אמנות, יהדות וההמון שביניהם.

שמעון כהן , ד' בתשרי תשע"ח

מתוך ההצגה אבאל'ה
מתוך ההצגה אבאל'ה
צילום: תאטרון גלעד אלפסי



טוען....

מחר (שני) יוענקו פרסי שר החינוך לתרבות יהודית על שמו של אורי אורבך ז"ל. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אחד הזוכים, גלעד אלפסי, מי שהקים את תיאטרון תאיר וכיום מנהל תיאטרון גלעד אלפסי.

על התפנית המשמעותית שעבר הציבור הציוני דתי ביחסו לתיאטרון הוא מספר ונזכר כיצד בראשית הדרך כשהעלה את ההצגה 'בדרך למעלה' בהופעה מיוחדת לרכזי תרבות, ניגש אליו אחד הרכזים ושיבח את ההצגה אך מיד אמר שלא ברור לו מדוע להזמין הצגה כשהוא יכול להזמין שיחה של רב.

מאז הימים ההם חל מפנה דרמטי והתיאטרון מאוד נוכח בציבור הציוני דתי. בין השאר, מספר אלפסי, העלה הפקות גם עם תלמידי ישיבת הסדר שאת החזרות להפקה קיימו בהפסקות שבין השיעורים.

באשר לשאלה 'מהי תרבות יהודית' הוא קובע כי "אין תשובה חד משמעית, יבואו ויגידו שעמוס עוז הוא תרבות יהודית, גם הוא חלק מארון הספרים היהודי", ועם זאת הוא אומר כי לאחר כל ההתפלספויות "בסוף כולם יודעים את התשובה שיושבת אצלנו בלב בפנים".

"כל אנגלי יודע מיהו רובין הוד ויהודי צריך לדעת מיהו השודד שלנו, ריש לקיש", אומר אלפסי שכתב והעלה גם הצגה על דמותו של ריש לקיש ומיצר על כך שדמותו אינה ידועה ומוכרת לכל ישראלי ויהודי. הוא גם מיצר על כך שעד היום עדיין מתייחסים לכל הצגה שמקורותיה נטועים במקורות היהדות כהצגה סקטוריאלית. "אני לא מבין למה הצגה המבוססת על מדרש חז"ל נחשבת סקטוריאלית. בצרפת לומדים מולייר ובאנגליה שיקספיר אז למה לא מתייחסים למקורות שלנו כאל תרבות?".

בהקשר זה נשאל אלפסי אם השרה רגב אכן חוללה תפנית משמעותית. הוא עצמו מעדיף שלא להיכנס לשמות ולפוליטיקה אך מעיר: "למירי רגב יש הרבה זכויות בנושאי תקציבים ותקנות שעזרו למאות ואלפי אמנים, אבל הדברים מתחילים עוד קודם, במוסיקה הנושא היהודי הפך למיינסטרים, בתיאטרון זה מורכב יותר". עם זאת הוא מציין כי כיום "יש שיח פתוח יותר בתיאטרון". את השיח הפתוח הזה הוא מצפה לראות גם בכיוון ההפוך, לראות מוכנות להכלת פרשנויות נוספות לסוגיות תנ"כיות ואחרות.

"אני לא מרגיש שליחות, אני עושה תיאטרון, אבל זה עולם התוכן שלי. זה מה שאני יודע לעשות. זה מה שמעסיק אותי. לא כל ההצגות הן ירמיהו, יש גם קומדיות ודברים קלים אבל יש ערכים ברקע. בשעתו הוציא הרב עמיטל זצ"ל את החוברת 'והארץ נתן לבני אדם' שבה עשרים עקרונות לאדם המאמין.

''החלטתי שכל הצגה תעסוק בעקרון אחד", הוא מציג דוגמא לאותם ערכים שברקע עשייתו האמנותית: אחד הערכים עליהם כתב הרב עמיטל עוסק באופן שבו ראוי לנהל הורות. "העלינו הצגה על דאגות של הורים. זו לא הצגה יהודית, אבל האמירה שהורה צריך להיות רגוע בהורות שלו היא אמירה יהודית".

באשר לתחושה לפיה האמנות של יוצרים שומרי מצוות היא מוגבלת ומתוחמת, הוא מציג עמדה הפוכה לחלוטין: "לפי דעתי דווקא העובדה שאני יוצר דתי נותן לי עולם קונפליקטים רחב יותר להתמודד בו". מעבר לזאת הוא קובע: אין יוצר בלי אמונה. גם עינת ויצמן (היוצרת הפרו פלשתינית שעוררה את סערת פסטיבל תיאטרון עכו ש.כ.) לא תעשה יצירה שמשבחת את המתנחלים כי זה נוגד את האמונה שלה".

אלפסי מוסיף ומציין כי כאשר יוצר חילוני עושה הצגה על תפילה הוא מתייחסת אל 'העולם שלהם', של הדתיים ומציאת הקשיים שבה, ולעומת זאת כאשר יוצר שומר מצוות מעלה הצגה בנושא שכזה היא נמצאת במתח שבין האמנות שעל הבימה לבין שגרת חייו, ומכאן עולה קונפליקט אישי ייחודי.

''כך גם בסוגיית הבחירה החופשית עליה העלה אלפסי הצגה שמסקנתה נוגדת את כל התפיסה שעל ברכיה התחנך ועם זאת העז והעלה אותה גם כבסיס לוויכוח עמוק. "האמנות הכי בועטת היא זו הדתית", הוא קובע.