תערוכה:"בין קודש לחול"

המושגים "קודש" ו"חול" והיחסים ביניהם - הינם העוגן המרכזי אשר סביבם נרקמה התערוכה.

קובי פינקלר , ה' בתשרי תשע"ח

בין קודש לחול
בין קודש לחול
צילום: דוד וולק

המושגים "קודש" ו"חול" והיחסים ביניהם - הינם העוגן המרכזי אשר סביבם נרקמה התערוכה.

לכאורה מושגי ה"קודש" וה"חול" נתפסים כשני מושגים ניגודיים. מתוך מושגים אלו עולות ההתייחסויות לדיכוטומיות בין קדושת יום השבת בהשוואה לחולין שבימי החול, לעולם הרוח מול עולם החומר, עולם המעשה לעומת עולם המחשבה, פעילות אנושית למול בריאה נשגבת, וכן תפיסת "העולם הזה" כנגד תפיסת "העולם הבא". לכאורה, במבט ראשון, מדובר בניגודיות מוחלטת וחד משמעית.

אך בעיון עמוק יותר בפרדוקס הטמון במושגים אלו, מתברר כי השורש של שניהם הוא אחד. שורש עליון ואינסופי.

ככל שהאדם הפרטי, והאנושות כולה - מתפתחת ומתרוממת במערכת הקודש, גם מערכת החול מתרוממת יחד עימה. במהלך שכזה, החול עצמו יכול להפוך לצינור, לסולם ולכלי להכלת הקדושה.

הרעיון, הינו בעל שורשים בתורת החסידות, כפי שפרש הבעל שם הקדוש את הפסוק "מלאה הארץ קניינך" – בכך שהארציות עצמה מלאה הזדמנויות לקנות קניינים רוחניים ובכך להפוך את החול עצמו לקודש. תלמידו, הרב דב בער ממעזריטש, קרא למהלך זה "עבודה בגשמיות".

בכל יצירה שנבחרה לתערוכה קיים דיאלוג פנימי בין מושגי ה"קודש" לבין מושגי ה"חול".

בכל אחת מן היצירות קיימת התבוננות והתייחסות לשני מושגים אלה, למעברים מהאחד אל השני, לבחינת הניגוד או ההשלמה של האחד ביחס לשני. בכל יצירה קיימת מורכבות וניגודיות פנימית בין קודש לבין חול, בתוך אותה יצירה עצמה. אותה מורכבות היא הנקודה המעניינת אותי כאוצרת.

מורכבות נוספת נוצרת מתוך צירוף כל היצירות יחד לכדי תערוכה אחת. צירוף היצירות יחד יוצר נרטיב המעלה שאלות אודות הקשרים, היחסים והמעברים בין המושגים "קודש" ו"חול" בהקשרים רחבים יותר: האם החיים היומיומיים בימי החול אכן מנוגדים לקודש? ואולי דווקא הם סוללים את הדרך אל תוך חווית הקודש? האם ביציאה מן הקודש חווים גם את חווית החול באופן שונה? האם קיימים סמלים עכשוויים לביטוי אלמנטים של "קודש" ו"חול"? ואולי אותו סמל עצמו יכול להתפרש פעם כשייך ל"חול" – ובפעם אחרת מתפרש כשייך ל"קודש"?

כל אחד מחלקי המיצב בתערוכה, נושא בתוכו משמעויות של "קודש" ו"חול", "שמיים" ו"ארץ", "רוחניות" ו"חומריות". כך למשל האוהל מהווה סמל רב משמעי המתקשר לאוהל אברהם ולירעות המשכן, כאשר מצד אחד יריעת הבד מסמלת את עולמם של בני האדם החיים בעולם החומרי ומצד שני הצבעים מרמזים על צבע השמיים, המייצגים מבחינה מטפורית את העולם הרוחני, המקודש. הצופה מתבקש להבחין במורכבות זו, ולבחור לאיזה פן הוא רוצה להתחבר. "שעון החול" מונח על הריצפה ומייצג את הארציות של הזמן החולף, אך הוא עשוי מחומר דמוי מראה, המשקף על הארץ את המתרחש בשמיים.

גם הכסא הריק הצבוע בגווני טורקיז וכחול מהווה מטפורה אמנותית מורכבת, המתחברת מצד אחד למוטיב ה"כיסא הריק" באמנות המערבית, ומצד שני זהו מוטיב המאוזכר גם בכתביו של רבי נחמן מברסלב, ומרמז על הכסא לשכינה.

המיצב מזמין את הצופה להפוך את החלל בו מוצגת היצירה למקום של מסע. מסע ממשי בעולם הפיזי בין חלקי המיצב, ומסע רוחני בין המשמעויות השונות הנרמזות בו. תנועת הצופים במרחב המיצב, הופכות אותו למעשה למיצג – בו התנועה של הצופה עצמו הופכת לחלק מן היצירה. על פי דברי האמן "הצופה מתבקש לנוע בחלל ולחפש ולבנות את המשכן הפנימי שבתוכו כדי שהריק יתמלא באינסוף".

סיפורה של היצירה כתרי שולחן השבת של האמן יורם רענן הוא סיפור של אבדון ותקווה. היצירה המקורית באקריליק על נייר, שהוכנה עבור התערוכה "בין קודש לחול", נשרפה יחד עם מאות יצירות נוספות של האמן בליל השרפות בסוף נובמבר 2016, כאשר מאות מוקדי אש שרפו אלפי דונמים ברחבי ישראל. היצירה המוצגת בתערוכה הינה הדפס איכותי ומדוייק של אותה יצירה.

היצירה עצמה מתארת באופן מופשט את שולחן השבת, המורכב מצד אחד מאלמנטים קונקרטיים כגון שולחן, צלחות, פמוטים, נרות – אך מצד שני היצירה מתארת אורות נשגבים ורוחניים היורדים מלמעלה למטה וכלים העולים מלמטה כלפי מעלה. האלמנטים המופשטים ביצירה משאירים מקום לבחירתו ולפרשנותו של הצופה.

ניתן לומר, שלמרות שבמבט ראשון נדמה כי ה"קודש" וה"חול" הם שני ניגודים קוטביים – התערוכה על יצירותיה השונות, ומערכות היחסים הנוצרות במפגשים ביניהן, מעוררת את התובנה כי למעשה מושגי ה"קודש" ו"החול" שלובים זה בזה, מובילים זה לזה, וקשורים זה בזה.

התערוכה נבנתה מראש באופן שיתאים לצפייה של מבקרים מן הציבור החרדי והדתי, התערוכה מיועדת ופתוחה כמובן לכל קשת הצופים מכל המגזרים והדתות - תוך עמידה ברמה אמנותית, אסתטית ורעיונית גבוהה ביותר.