תודה על אוצרות התרבות שהנחלתם לנו

הרב איתיאל בר לוי, ראש האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך, נאם בטקס הענקת פרס שר החינוך ליוצרים בתרבות היהודית. הנה דבריו המלאים

חזקי ברוך , ה' בתשרי תשע"ח

בשנת 1999 הודפס שטר של חמישים שקלים חדשים, אשר הנציח את דמותו של שי עגנון.

על סדרה זו של השטר הודפסו השורות הבאות, הלקוחות מתוך אום זכייתו של עגנון בפרס נובל בשוודיה: ''מתוך קטסטרופה היסטורית שהחֱריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה.

''אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עַמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שֶׁמִּיִּרְאָתָם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני בָּיוֹם מה שֶשֲרְתי בלילה, שאם אֵחַי בני עמי שומעים, לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב''.

עצמה רבה; אישית, יהודית ולאומית יש בדבריו של שמואל יוסף עגנון, מי שהוגדר לימים כגדול הסופרים העבריים בעת החדשה. עד כאן הדברים ידועים, אבל הערב אני מבקש לשתף אתכם בסיפור קצר וקצת פחות מוכר המלמד על תחילת דרכו של עגנון כסופר צעיר שמתוך תלאות לא פשוטות בצעירותו, הגיע להיות ענק רוח.

עגנון מספר כי כבר בגיל חמש כתב סיפורים, אך לא הצליח לפרסם אף אחד מאותם סיפורים. רק בשנות העשרים לחייו קורא ברנר את כתביו המוקדמים של עגנון הצעיר, ונדהם. בעיקר הוא מתפעל מהספר "והיה העקוב למישור".

היצירה מלהיבה מאוד את ברנר, אולם לעגנון לא היה את הכסף הדרוש כדי להדפיסה. באחד הימים עולה עגנון מתל אביב לירושלים, אל חדרו של ברנר בשכונת עזרת ישראל (כיום צומת קינג ג'ורג'-יפו). לימים סיפר עגנון כי התקבל אצל ברנר בשמחה וזכה גם בארוחה קלה שכללה לחם, זיתים, עגבניות, גבינה וכוס קקאו...

תוך שהם סועדים את לבם סיפר עגנון לחברו כי אין בידו כסף שיאפשר לו להוציא לאור את ספרו הראשון.
ברנר, שהיה ידוע כאנין טעם בענייני בגדים, הוציא את השלייקעס החדשים והאופנתיים שרכש לא מזמן ויחד ירדו השניים לעיר העתיקה, לאחת מן החנויות שהיו בסמוך לשער יפו ואחרי משא ומתן קצר עם בעל החנות הוחזרה לברנר חגורת העור הישנה והמרופטת שלו, ותמורת השלייקעס שהשיב הוא קיבל ארבעה-חמישה פרנקים בכסף טורקי (בישליקים). את הכסף הזה ייעד להדפסת ספרו הראשון של "הסופר המבטיח".

אומנים ויוצרים יקרים.
הסיפור הזה נותן מוטיבציה ליצור ולעשות עוד ועוד גם כשקשה.
אבל כשחושבים על תחילת דרכו של עגנון בערב כזה, הלב מתמלא שמחה ותודה לבורא עולם על כך שזכינו כאן בארץ ישראל, בירושלים למשרד חינוך שמכיר כל כך בערך היצירה, והאומנות ויודע להעלות על נס את התרבות היהודית, כדי שמי שיש לו את הכישורים והיכולת ליצור, יוכל לקבל את ההערכה והעזרה לכך ובכך יתעודדו יוצרים רבים להמשיך בעשייה חיובית כזו.

לפני סיום, אני רוצה לברך אתכם זוכים יקרים על זכייתכם המפוארת, אך יותר מזאת- להודות לכם, על אוצרות התרבות שהנחלתם לנו, העם היהודי על כל גווניו.

בהזדמנות זו ברצוני להודות גם לשר החינוך, מר נפתלי בנט על תרומתו הרבה לשגשוגה של התרבות היהודית בישראל ובתפוצות ובפרט על יוזמת ערב זה, המכיר תודה לאלה האחראים לעושרו התרבותי והרוחני של 'עם הספר'. וכן למנכ"ל המשרד, מר שמואל אבוהב, על תמיכתו הרבה בפעילות האגף לתרבות יהודית לאורך כל השנה ולקראת אירוע זה בפרט.

ולכם, לצוותי השופטים, על העמל הרב בקריאת החומרים הרבים והמרגשים שמלאו את משרדי האגף, ועל התפקיד המורכב לא פחות, של בחירת הזוכים לבסוף.

ובנימה אישית, לצוות המסור של האגף לתרבות יהודית אשר פועל ימים כלילות כדי להביא תרבות יהודית איכותית לכל חלקי הארץ הזאת, על כל גווניה, ולאורך כל השנה.

תודה רבה לכולם וברכת שנה טובה ומתוקה.