'האלופים נטשו בזעם את הדיון'

מלחמת יום כיפור הוכרעה בעקבות חטא היהירות שאחז בצה"ל שהיה שיכור ניצחון ששת הימים. מי שניסה להזהיר ולהתריע ונענה בזעם מספר.

שמעון כהן , ז' בתשרי תשע"ח

הצילו בגבורתם. לוחמי יום כיפור
הצילו בגבורתם. לוחמי יום כיפור
צילום: רון אילן. לע"מ



טוען....

ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי מתאר ביומן ערוץ 7 נדבכים נוספים מהתעלמות דרגי הפיקוד מהתרעות שקדמו למלחמת יום הכיפורים, לפני 44 שנים.

"אחרי דור שלם אפשר לדבר היום על מה שקרה שם בחופשיות מוחלטת, הוסרו כל המגבלות", פותח יצחקי וקובע: "הציבור יופתע לשמוע שהדברים גרועים יותר מכפי ששמענו עד כה".

לטעמו של יצחקי הבעייתיות שהובילה לתוצאות הקשות של מלחמת יום כיפור הייתה עמוקה יותר משאלת הקונספירציה, אם הייתה או לא. כמי שהופקד על ידי הצבא לאחר מלחמת ששת הימים על הפקת לקחי המלחמה, הוא קובע כי "בעקבות הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, שהתחילה במצב גרוע מאוד והגענו לניצחון מזהיר, לא הופקו לקחי אמת מהמלחמה".

"שלושה חודשים אחרי המלחמה התמניתי לעמוד בראש צוות הפקת לקחים, למרות גילי הצעיר", הוא מספר. "קיבלתי 12 קצינים, שכולם היו בכירים ממני, ללימוד והפקת לקחים". על המסקנות שאליהן הגיעה קבוצת החוקרים הוא אומר: "תורת הביטחון הייתה בעייתית, היה כשל בסיסי של המודיעין וגם פעילות השריון וחיל האוויר הייתה בעייתית. כשהגענו לשלב הטמעת הלקחים אמרו לי שאנחנו מבלבלים את המוח, שאמנם היו ליקויים אבל נתקן, וגנזו את הדו"ח".

את יסודות תורת הביטחון שעליהם נסמך הצבא בימים שקדמו למלחמה משווה יצחקי לפלקל, אותו חומר שנטען כי יוכל להחליף את יציקות הבטון, אך בשעת מבחן קרסה התיאוריה ואיתה התקרה באולמי וורסאי שבירושלים. "נבנתה תפיסת ביטחון שאני מכנה אותה כ'עמודים של פלקל'. אמרו שנקבל התרעה מודיעינית שבוע לפני המלחמה, וכשניסינו לשאול מה יהיה אם ההתרעה לא תגיע או שהמידע יהיה מוטעה, אמרו שיומיים לפני המלחמה נקבל התרעה מדויקת בוודאות גמורה. קמתי ואמרתי 'ואם יהיה עיוורון מודיעני ויעבדו עלינו?' אמרו שכוחות הצבא הסדיר יבלמו, זה עמוד הפלקל השני. שאלתי איך שלוש מאות טנקים בסיני ומאה ברמה יבלמו אלפי טנקים סוריים ומצריים ואת החי"ר שאין לנו מולו כוח חי"ר? אמרו לי שהצבא הסדיר יוכל לבלום במשך יומיים עד שהמילואים יגיע. אמרתי 'ואם זה לא יקרה?' אמרו לי שאלו תחזיות שחורות וחיל האוויר יבלום, שאלתי ואם זה לא יצליח וחיל האוויר ינוטרל? שאלו אותי 'איך?' ואמרתי שהמצרים והסורים קלטו מערכות טילי קרקע אוויר מדגמים חדישים ביותר, והם אמרו שזה לא יקרה לעולם".

"מה שקרה במלחמת יום כיפור הוא שכל שלושת עמודי הפלקל האלה מהפח קרסו בבת אחת, זרקו את ההתרעות לפח, ראש אמ"ן אלי זעירא לא העביר את המידע המודיעיני לא לאלופי הפיקודים ולא לרמטכ"ל והמידע מהמרגל אשראף מרואן הגיע רק כמה שעות לפני המלחמה, אבל הסדיר לא הצליח לבלום ולא חיל האוויר. מה שהציל אותנו היה העמוד הרביעי, עמוד הבטון עם הפלדה, שהוא גבורת המפקדים הזוטרים והחיילים לוחמים. הגבורה העצומה שלהם שרצו קדימה אל האש בחירוף נפש הצילה אותנו במלחמה הזו, במחיר יקר של 2600 הרוגים, 300 שבויים ו-8000 פצועים".

את האזהרות הללו שהוא מתאר בשיחה עמו הציג יצחקי מיד לאחר מלחמת ששת הימים בפני צמרת צה"ל, כפי שהוא מספר: "הצגתי את הדברים מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כבר אחרי התחקיר הבסיסי כשהתחקיר העמוק יותר הושלם אחרי כמה חודשים כשרואיינו מאות קצינים. שלושה חודשים אחרי המלחמה הצגתי את הדברים בפני צמרת צה"ל. התגובה הייתה מדהימה. כשאמרתי שהשריון פעל בצורה לא נכונה ואוגדה 84 שפעלה בגזרת רפיח בהבקעה בפיקודו של האלוף טל עשתה סדרה של טעויות, התגובה הייתה פיצוץ אדיר, האלוף טל זרק את התיקים שלו על השולחן, קם ואמר שהוא לא מוכן לשמוע דברי בלע כאלה, הוא לא מוכן לקבל מאיתנו לקחים. הוא פנה לרב סרן שלו שעמד שם ואמר 'אתה, אברהם, אתה תפיק את הלקחים ואנחנו נכתוב את הלקחים. המשכתי לדבר על הלחימה בצפון השומרון ורמת הגולן, ואז זה היה דדו, אלוף פיקוד צפון, שאמר 'אני לא מוכן לשמוע דברים חסרי בסיס שכאלה, וראש הלשכה שלי, סא"ל אפרים ריינר, הוא שיפיק לקחים', ושניהם יצאו מהאולם. לא היו מוכנים לשמוע ביקורת והלקחים לא נלמדו".

"כשדיברתי לפני המלחמה עם קצינים במטכ"ל, אמרתי להם אחר כך שאם לא תהיה התרעה מודיעינית והסדיר יצטרך לבלום, אין צבא בעולם שיוכל לבלום מתקפה ביחס של אחד לעשר לטובת התוקף. התשובה הייתה שאני מוגבל כי צמחתי בחיל הרגלים ו'אתה לא מסוגל להבין את עוצמת הלם השריון שלנו'. אמרתי שיש לאויב טילי סאגר משוכללים ולא מדובר בטילים הישנים של הסובייטים. אמרו שימצאו פתרון גם לזה. הם היו יהירים בעקבות הניצחון הגדול של ששת הימים".

מוסיף יצחקי ומספר כי רוח היהירות והביטחון שנבעה מהצלחת מלחמת ששת הימים אפיינה גם את דבריו של משה דיין ש"בכל פעם שהעלינו את הנושא אמר 'חבר'ה אתם לא מכירים את האויב. הערבים הם כמו ארבה שמגיע לשדה חקלאי, וכשמגיעים עם פחים ומרעישים הם בורחים'. אז הייתה לו תפיסת ביטחון שהסתמכה על פחים והערבים לא ברחו...".