'יש בהסכם גם סעיפים טובים משדרשנו'

מנכ"ל המרכז לעיוור מסכם את מאבק הנכים, מבין אך מבקר את הממשיכים להיאבק ואומר: מדובר בהסכם הטוב שיכולנו להשיג לעת הזו. יש לכבדו.

שמעון כהן , י"ב בתשרי תשע"ח

הצדדים להסכם עבור הנכים
הצדדים להסכם עבור הנכים
צילום: באדיבות דוברות ההסתדרות

הממשלה חותמת היום על ההסכם עם ארגוני הנכים, ולמרות זאת יש מארגוני הנכים שמבטיחים את המשך המאבק, וחסימות הכבישים אכן נמשכות גם הבוקר. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אחד מאדריכלי ההסכם, נתי ביאליסטוק כהן- מנכ"ל המרכז לעיוור.

על הקושי בפניו הוא נמצא כיום, כאשר הוא רואה שחלק מחבריו ממשיכים את המאבק, הוא מספר: "לעיתים קשה לאדם שמייצג ציבור להסביר למה יצאנו עם ציפיות בתחילת הדרך ובסוף לא כל תאוותנו בידינו, ובכל זאת אשתדל: יצאנו למאבק בדרישה מאוד צודקת ומוסרית להגדלת קצבת הנכות לגובה שכר המינימום שאותו הממשלה קבעה כפרמטר לסכום הוגן שניתן לחיות אתו. ניהלנו מאבק כמה חודשים, המאבק הסלים ובסופו של יום לא הגענו להישגים. עם המתווה הראשון של פרופ' זליכה לא יכולנו לחיות והמתווה של פרופ' שמחון היה גרוע יותר. לכן כששילבנו ידיים עם ההסתדרות שעמדה מאחורי המאבק עם הכלים שבידיה, עד כדי השבתת הנשק, התחילו לדבר אתנו ברצינות".

ביאליסטוק-כהן מעיר כי "עד אותה נקודה ניסו לפלג בינינו והטעו את הציבור במספרים לא רלוונטיים, ניסו לעשות לנו דמוניזציה או דה-לגיטימיה, אבל לא דיברו באמת. משכו זמן עם הצעות לא ראויות. קדם למו"מ הזה כינוס של חמישים ארגונים שהיו מעורבים במאבק והוחלט לדבר עם הממשלה עם הרוח הגבית האקטיבית של ההסתדרות, כשכבר אז היה ברור שלא נגיע לכל מבוקשנו. הוקם צוות שהיה לי ברור שהוא מוסמך על ידי כולם לטוב ולרע וגם לפשרות כואבות, והושג הישג. אני לא מרוצה מההישג, אבל אני מקבל אותו. בעת הזו לא נוכל לקבל הישג טוב יותר".

ביאליסטוק-כהן מציין כי "חלק מהפשרות התקבלו כדי לקבל הישגים לתיקון עוולות קשות יותר. כי בין יתר ההישגים ישנה העובדה שקצבת נכות לילדים נכים תגדל, וגם מצב הקשישים הנכים בעתיד יהיה טוב יותר". על כך הוא מדגיש כי קשישים וילדים נכים "אפילו לא היו בדרישה של תחילת הדרך", ובסיכום הדברים גם הם נכללו בהסכם החדש. "דיברנו על קצבת הנכות, ותוך כדי כך הבנו שאנחנו אולי מפקירים אוכלוסיות מסוימות ולכן כל אוכלוסיות בעלי המוגבלות, מקטן ועד גדול, קיבלו תוספת ליכולת הקיום שלהם". משמעות הדברים היא שבמקומות מסוימים ההסכם טוב יותר מהדרישות הראשונות.

"זה סוג ההחלטות שלפעמים קשה לקבל אותן, אבל אתה בטח לא מתבייש שעשית ויתורים. לא מדובר בסוף פסוק. לא ויתרנו על העיקרון שאדם עם מוגבלות צריך לחיות בכבוד בישראל, וחלק מהעניין הוא גם הצמדת קצבת הנכות לשכר הממוצע במשק ולא למדד, וגם שיהיה טיפול נקודתי בנושא שילוב בעלי מוגבלויות בתעסוקה ויצירת תמריצים עבורם. בעתיד הקרוב נרחיב את הטיפול להרחבת שילוב בעלי המוגבלות במשק. אני מרגיש נוח וטוב עם התוצאה כי הציבור שאני מייצג לא מקופח".

"אחד העקרונות שהבנו שאנחנו חייבים להיצמד אליהם הוא שהמאבק הוא על קצבת הנכות ולא על דברים אחרים", ממשיך ביאליסטוק כהן ומסביר: "יש תוספות כאלה ואחרות שניתנות לאנשים כדי לסייע להם בשל מוגבלותם ולאפשר להם צרכים מיוחדים בחיים היומיומיים. הרחבת הקצבאות עלולה הייתה לפגוע בלכידות ובשיתוף הפעולה בין הארגונים כי שם השוני רב", הוא אומר ומתאר דוגמא לפערים: "אנחנו, האנשים עם העיוורון, מקבלים דמי ליווי שמסייעים להתנייד ממקום למקום. דמי הליווי של אדם עיוור עומדים על אלף שקלים לכל היותר, כאשר יש אוכלוסייה שמקבלת 750 ויש 500 שקלים בלבד. לעומת זאת אדם עם מוגבלות בגפיים התחתונות מקבל קצבת ניידות בגובה של 2500 שקלים לכל הפחות. כאן לטעמנו יש עיוות ואפליה. הצורך הוא אותו צורך והפער בנסיבות הקושי בניוד לא מצדיק אפליה שכזו".

"ההסכם החדש לא נוגע בתוספות הייחודיות הללו. על כך נצא למאבק נפרד, אבל אם היינו מכניסים לאותה קלחת את התוספות של כל אוכלוסייה ואוכלוסייה היינו מוצאים את עצמנו מפולגים יותר, וכאשר הדברים עלו מול שמחון וזליכה הם אמרו לנו שאולי באמת צריך להתייחס אלינו אחרת, וכשהגיעה אליהם אוכלוסייה אחרת גם היא שמעה שאולי צריך להתייחס אליהם בצורה אחרת. הייתה תחושה שרוצים לפלג בינינו. הם אנשים שיודעים שהיכולת שלהם לתמרן טובה יותר כשיש פלגנות בקבוצה שמולם. אלו אנשים שמגיעים מזווית מקצועית ולכן לא תמיד הם רואים את הזווית האנושית אלא את הזווית המקצועית. פרופ' שמחון דיבר איתי על כדאיות של המעסיק, זה לא דיבור במגרש הנכון. ממשלה צריכה להתעלות מעל השיח הזה שמתאים לעסק מסחרי ולקבל החלטות ממקום אחר לחלוטין".

ביאליסטוק כהן מספר כי הוא וחבריו סופגים ביקורות אישיות מכיוונם של המיליטנטים שבארגוני הנכים, אותם הדורשים את ביטול ההסכם ואת המשך המאבק. "יש שאומרים שלא הייתי צריך לקבל את האפליה הנמשכת בין עיוורים לאחרים, יש קושי עם העובדה שהטיפול בקשישים הוא לא רטרואקטיבי והדברים הללו נאמרים, חלקם בצורה בוטה, חלק מהאנשים לא מעבירים את הכתיבה שלהם פילטרים כלשהם של היגיון, ומאשימים האשמות אישיות שכאילו בעקבות פן אישי קיבלנו את ההסכם, אבל כל מי שהיה שותף למו"מ עשה את זה מתוך שיקול של רק טובת הציבור שאותו הוא מייצג".