הוא התחיל כשהוא היה בישיבה התיכונית וגם עכשיו, כשהוא לומד בישיבה גבוהה, יש לו דוכן מכובד בשוק העירוני.
בשנתיים האחרונות אני עוזר לו. אני נוסע איתו כדי לקנות את הסחורה מכל מיני מקומות בארץ, סוחב ארגזים מלאי אתרוגים ולולבים ועומד איתו בדוכן בערב חג.
אני ממש אוהב את העבודה הזאת. מלבד הכסף שאני מרוויח, אני אוהב את האווירה בשוק: את ההמולה, את ריח האתרוגים וההדסים ואת מראות האנשים שעומדים ובודקים את הענפים מכל הכיוונים והזוויות. ולפעמים קורים גם אירועים מעניינים שאפילו מאפשרים לי לעשות מעשה טוב או שניים.
בשנה שעברה, למשל, היה את סיפור גזלן הלולבים. כמה ימים לפני החג עמדתי במרפסת ושתיתי כוס שוקו, כשהבחנתי באדם שנכנס לגינה של הבניין שלנו. הוא הסתכל לכל הצדדים (מה שגרם לי מיד לחשוד בו), שלף מזמרה מהכיס וניגש לדקל הנמוך שצומח באמצע הדשא. הוא הכניס את ידו פנימה, והופ! קטף את העלה המרכזי הסגור, הלוא הוא הלולב. עד שקלטתי מה קורה, הברנש נעלם. כשסיפרתי על זה לאחי, הוא משך בכתפיו. "נו, אולי לא היה לו כסף לקנות לולב... אבל זה לא יעזור לו, כי הלולב שלו גזול ולא כשר לברכה".
אך למחרת כשהגענו לשוק, את מי ראיתי מעמיד דוכן לידינו? את האיש מהגינה! ובארגז גדול לצידו היו הרבה לולבים, כשכנראה הלולב מהדקל שלנו ביניהם.
"חיליק, זה הוא! זה האיש שקטף את הלולב מהדקל בגינה!", לחשתי לו. "שנזמין משטרה?"
"לא נראה לי שהשוטרים יתייחסו ברצינות לתלונה על גניבת לולב", אמר חיליק בחיוך קטן. "אבל מצד שני, אם הוא גנב לולב מהעץ שלנו, לך תדע אם לא כל הלולבים שלו גנובים. זה ממש מכשול לרבים. מה נעשה?"
בסוף חיליק אזר אומץ וניגש אליו. הוא דיבר איתו כמה דקות, ואז ראיתי שהאיש קם בפרצוף כועס, לוקח את הלולבים שלו והולך מהמקום. "מה אמרת לו?", שאלתי בסקרנות כשחיליק חזר. "שאלתי אותו מאין הלולבים שלו. הוא לא רצה להגיד לי, אז אמרתי לו שראינו אותו לוקח לולב מהחצר שלנו, וזה נקרא לולב גזול. נראה לי שהוא נבהל, אולי הוא באמת חשב שנדווח למשטרה. בכל אופן, הוא הלך. זה העיקר".
וגם השנה היה לי סיפור קטן. בתוך כל הגברים והבחורים שעמדו ובחרו ארבעה מינים, ראיתי פתאום שני ילדים קטנים, בני תשע או עשר, שעמדו באמצע ההמולה ונראו קצת מבולבלים. בסוף הם ניגשו לדוכן שלנו, והגדול ביניהם פנה אליי.
"היי, תוכל לעזור לנו לבחור ארבעה מינים?".
"בכיף" אמרתי. "שני סטים? רק כשר, או מהודר?".
הם הסתכלו זה בזה. "כן, שניים, וכשר זה בסדר", אמר הקטן. "האמת היא שאנחנו לא ממש מבינים בכל ההלכות".
בזמן שעזרתי להם לבחור אתרוגים יפים, כשרים אך לא מהודרים, הבטתי בהם בסקרנות. בסוף לא יכולתי להתאפק. "תגידו, אפשר לשאול אתכם שאלה? ממתי ילדים בגיל שלכם קונים לבד ארבעה מינים?".
ואז הם סיפרו לי שהם חברים מהכיתה, ולשניהם יש בעיה דומה. אחד הוא יתום מאב, ולשני יש אמא דתייה ואבא חילוני, שלא ממש מתעניין במצוות החג. האימהות שלהם רוצות ליטול לולב, ושגם הילדים ייטלו, אבל אין להן זמן ללכת לשוק ארבעת המינים, והן גם קצת מתפדחות, אז הן שלחו את הילדים.
בחרתי להם סטים כשרים ויפים, ובלי להגיד גם הורדתי להם קצת את המחיר. אני אגיד לחיליק שיוריד לי את זה מהמשכורת...