דעה
מה באמת מניע את מיכאלי

למרב מיכאלי חשוב לנזוף ב"ערוץ 7", שחושב שאמהוּת חשובה יותר מעסקנות. אבל היא לא עושה את זה בגלל קנאה אישית באמהוֹת.

גיל רונן , ט"ז בתשרי תשע"ח

מרב מיכאלי
מרב מיכאלי
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

קראתי שחברת הכנסת מרב מיכאלי מהמחנה הציוני נזפה ב"ערוץ 7", בגלל שציין בכותרת שמי שתחליף את אראל מרגלית בכנסת, לאה פדידה, היא אם לשני ילדים, ולא את היותה עסקנית פוליטית ופעילה למען נשים.

קראתי והתעצבתי.

אני כמעט בטוח שאם נערוך סקר בקרב אזרחי ישראל שזכו להקים משפחות, ונשאל אותם במה הם הכי גאים – גברים ונשים כאחד – הרוב יבחרו בילדים שלהם בתשובה. שהרי אין לך חוויה שמעניקה לך משמעות, אושר, יציבות נפשית וטעם וברור לחיים במינונים דומים לחווית ההורות.

תשאלו אותי מתי הייתי הכי מאושר בחיי הבוגרים, ואומר לכם בלי שום ספק שזה היה כשהיתה לי משפחה שלמה. לבוא הביתה אל קולות הציפציף של תינוקות שקוראים בחדווה "אבא", לתת זרת לפעוט שהולך איתך, להמתין בתחתית המדרגות לילדה שמבקשת לנתר ולקפוץ על הגב שלך – אלה חוויות ממלאות שאין להן תחליף. הידיעה שאני פחות חשוב ממישהו אחר, נוסכת שלווה ומעניקה טעם. ואני יודע שרוב האבות והאמהות מסכימים איתי.

לא בכדי אנו נוהגים לשים תמונות של הילדים שלנו לצד המחשב בעבודה, אבל איננו שמים תמונות של מקום העבודה שלנו בסלון. העבודה היא למען הילדים. הילדים אינם למען העבודה.

ממרב מיכאלי, האושר העילאי הזה נחסך. ייתכן שהיא ראויה לחמלה, במישור האישי. אבל חשוב לדעת שאמירות מהסוג של מיכאלי לא נאמרות מתוך קנאה אישית. וזה החלק שקצת יותר קשה להבין.

התחליף

מיכאלי היא חלק ממנגנון פוליטי מתוחכם ביותר – הרבה יותר מתוחכם מכל מה שהימין אי פעם יצר – שכוחו נובע מכך שהוא מהווה מעין תחליף-בעל למיליוני נשים.

כן. תחליף בעל.

סוד גלוי הוא שהתנועה הפמיניסטית מתחרה בגברים של החברה אליה היא שולחת את גרורותיה. היא מוציאה את דיבתם רעה כאנסים, רוצחים וכדומה, גורמת לנשים לפחד מהם, לחשוד בהם ולכעוס עליהם, ומציעה להן מסלול חיים חלופי למסלול האנושי המקובל של חתונה והקמת משפחה. חוקר אמריקני העניק למסלול הזה את השם "ביורוגמיה": כלומר, הנשים "מתחתנות" עם הממסד הביורוקרטי.

לכן, נשים כמו מיכאלי מחויבות פוליטית להשמצה שיטתית של המשפחתיות והפחתת ערכם של חיי הזוגיות הנאמנה בין גברים ונשים. היא חייבת, פוליטית, לעשות את מה שהיא עושה. זו הסיבה שבגללה עסקניות פמיניסטיות בוחרות לעיתים קרובות שלא לחיות במסגרת זוגית רגילה ואפילו לוותר על הולדת ילדים משל עצמן: בכדי לתת דוגמה אישית.

וזו ללא שום ספק הסיבה שבגללה מיכאלי אומרת מדי פעם דברים מופרעים שכאלה – כמו המאמר שכתבה בזמנו נגד המיטות הזוגיות (כן כן). וכך כתבה כוהנת הפמיניזם ("הארץ", 29.10.12):

"באחרונה דיווח "לה מונד" על מהפכה שקטה: בצרפת קונים יותר ויותר מזרנים ברוחב 160 ס"מ במקום 140 ס"מ... אתנולוגים מצדם הסבירו, ששינה משותפת היא המצאה של הכנסייה, שמצאה בכך דרך אפקטיבית לשלוט בחברה וברבייה. גם שינה משותפת היא אם כן המצאה תרבותית. היא אולי הומצאה על ידי הכנסייה, אבל היא מתוחזקת היטב בחברה החילונית המודרנית, שמציגה אותה כסטנדרט אידיאלי... דומה שכל מי שישנה או ישן במיטה זוגית יכולה להעריך את השיפור באיכות השינה והחיים בעקבות המעבר מ-140 ל-160 ס"מ".

אפשר ורצוי ללגלג על נשים כמו מיכאלי, אבל חשוב מאוד לזכור שכאשר מיכאלי צולפת בגברים ובזוגיות – היא עושה זאת בגלל שהתנועה שלה מרוויחה פוליטית מההזדהות של הנשים בישראל עמה. ככל שהנשים מקטינות את התלות הפרטית שלהן בבני הזוג שלהן (התלויים גם בהן, בברית אהבה הדדית, כמובן), הן מחזקות את התלות הקבוצתית שלהן במנגנון המסועף שהקים השמאל הקיצוני סביב הנשים.

ממחסום ווטש ועד בג"צ

אם תדליקו רדיו או תפתחו אתר חדשות מיינסטרימי, סביר שתיתקלו תוך שניות או דקות בתשדיר, מודעה, מאמר או כתבה אודות המיזם האחרון שהארגונים הללו אירגנו עבור הנשים. פעם זו צעדה ופעם הצגה, פעם זה אירוע ספורט ופעם כנס אקדמי, פעם מאמר על נשים קרביות ופעם מחקר-דמה על גברים מכים, פעם מלגת לימודים ופעם מסע חווייתי.

לא עובר יום בלי כמה אירועים כאלה במקומות שונים בארץ. והכל נועד לגבש זהות נשית קבוצתית שמכוונת ומאורגנת ע"י ארגוני השמאל, גם אם לא רואים את טביעת האצבע שלהם באופן גלוי.

ובדרך הזו – בעזרת התעמולה של חוגי המגדר של האוניברסיטאות, ומועדים כמו "יום האישה" ו"יום המאבק באלימות נגד נשים", ופיתויים שונים המוצעים לאמהות רווקות ומתגרשות – השמאל בנה עבור נשים מסגרת חלופית לחיי המשפחה. ובמסגרת הזו הן גם מפתחות תלות נפשית וכלכלית בארגוני הנשים, ועוברות שטיפת מוח פוליטית, סמויה וגלויה.

שטיפת המוח אומרת להן: "הגברים הם האויב, הדת היא האויב". והמסרים האלה מתבטאים באלף ואחת דרכים, מהאמירות המזעזעות של נשות מחסום ווטש והר אדר, דרך שיקולי העריכה של עורכות שמוחקות מאמרים שלא מיישרים קו עם התנועה, ועד לסביבה החברתית והאינטלקטואלית של שופטות בג"צ ובכירות הפרקליטות

ולכן חשוב מאוד למיכאלי ודומותיה ש"ערוץ 7" וגם יתר כלי התקשורת יאמצו את הגישה שאומרת שיותר חשוב שלאה פדידה היא עסקנית פוליטית, מאשר שהיא אמא לשני ילדים. אבל מה לעשות שבכל זאת, הרבה יותר חשוב ומשמעותי שהיא אמא לשני ילדים. ותודה שהזכרת לי, מרב, להוסיף עוד שתי מילים לקרדיט שלי.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה