השוותה עצמה לסבא. ומי בתפקיד הנאצים?

תזכורת: ההתבטאות הקשה של ח"כ מיכאלי אינה הראשונה מסוגה. בנאום הבכורה שלה בכנסת השוותה לכאורה בין הגבר הישראלי לנאצים. דעה.

גיל רונן , כ"ט בתשרי תשע"ח

מרב מיכאלי
מרב מיכאלי
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

ההתבטאות הקשה של ח"כ מרב מיכאלי לגבי הלאמת התא המשפחתי ממשיכה להסעיר את הפייסבוק – ואפילו בתקשורת השמאל היא קיבלה כמה איזכורים – אך היא אינה הראשונה מסוגה.

תזכורת: בנאום הבכורה של מיכאלי בכנסת השוותה לכאורה בין הגבר היהודי-ישראלי הלוחם לבין הנאצים.

היא פתחה את הנאום בסיפור על סבה, ישראל קסטנר, בעומדו מול אדולף אייכמן, עמו עשה את עסקאותיו הידועות לשמצה. קסטנר עמד מולו כ"שווה בין שווים", הסבירה בגאווה.

מיכאלי השוותה אז בין עצמה לבין סבה והסבירה שכאישה, היא "מיעוט בחברה גברית וצבאית... שבה ערך הגבריות של הצבר היה ערך עליון, לא פחות". על הגבריות הצבאית הזו יוצאת ביקורתה, הסבירה, והביקורת זו היא שמביאה אותה לכנסת, אבל גם היא, כמו סבה, "ממש לא באה בתור קורבן".

"אם יש משהו שהצלחתי ללמוד מסבא שלי, זה לא להיות קורבן", הדגישה. כפי שהוא "הצליח שלא להיות קורבן" מול אייכמן ו"לקחת את הגורל שלו ושל הקהילה שלו בידיים", הטעימה, "ככה אנחנו, הנשים הפמיניסטיות, לא באות כקורבן, אנחנו באות כשוות לכל דבר ועניין – לקחת את גורלנו בידינו ולעצב את מציאות החיים שלנו".

"הנשים משלמות את המחיר"

היא המשיכה להטיח ביקורת בכלל הגברים הישראליים, על כך שהם "עושים כל מאמץ" לקבל החלטות על מלחמות ושלום בלי לשאול את הנשים. "אנחנו משלמות את המחיר בעורף כשאתם מחליטים על מלחמה בחזית", האשימה. הנשים, אמרה מיכאלי, הן אלה שמשלמות את המחיר "כשהילדים נופלים או נפצעים כי אין שלום".

למי שחשב שלא הבין נכון את דבריה של מיכאלי, הדגישה בפייסבוק כי היא "מתכוונת לכל מילה". ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שנאם אחרי מיכאלי לפי בקשתה, אמר "הרבה זמן לא שמעתי נאום כזה... זה נאום שעל חלקו הגדול אני חותם".

נציין כי הרטוריקה של מיכאלי בנאום מהווה דוגמה מאלפת לטכניקות המילוליות של הניאו-מרקסיסטים. עצם המילה "ביקורת" היא מושג חשוב מאוד בנאו-מרקסיזם, שמסווה הרבה מהאינדוקטרינציה החתרנית שלו בקמפוסים בתואנה שמדובר בעיסוק אקדמי ב"תיאוריה ביקורתית".

גם השימוש של מיכאלי במילה "ילדים" לגבי חיילי צה"ל שנופלים ונפצעים בקרבות – שכ-99% מהם, אם לא יותר, הם גברים – היא טריק פמיניסטי ישראלי מוכר. ח"כ שלי יחימוביץ' היתה חלוצת הטכניקה הזו כשהובילה את קמפיין "ארבע אמהות" ליציאת צה"ל מלבנון בסוף שנות ה-90, ונעשה בה שימוש גם במסעות לחץ לשחרור מחבלים תמורת שבויים ("להחזיר את הילדים הביתה", "הילד של כולנו").

ההשוואות בין "הפטריארכיה" לנאצים אינן דבר חדש בתנועה הפמיניסטית המודרנית. בספרה של בטי פרידן, "המסתורין הנשי" (1963), שנחשב למבשר המהפכה, כינתה פרידן את חיי המשפחה של עקרת הבית בפרברי הערים האמריקניות "מחנה ריכוז נוח".

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.