סרט חדש נקי ואיכותי: המחברות של אליש

אישה דתיה, חברת קיבוץ עין צורים שבשפלת יהודה, כתבה במשך 55 שנים יומן אישי, בגוף ראשון לכל אחד משבעת ילדיה.

קובי פינקלר , כ"ט בתשרי תשע"ח

המחברות של אליש
המחברות של אליש
צילום: ארכיון עין צורים

הסיפור והסרט הזה, ישאירו אתכם עם הרבה מחשבות אחרי שתצפו בו.

אישה דתית, חברת קיבוץ עין צורים שבשפלת יהודה, כתבה בסתר, במשך 55 שנים יומן אישי, בגוף ראשון לכל אחד משבעת ילדיה, שניים מהם, בן ובת תאומים. התהום שנפערה, השאלות שמעלים הילדים והרגש שלא היה הם הבסיס לסרט הכה מיוחד הזה. לצפות ולא להאמין.

אלישבע רייז הלכה לעולמה בגיל שמונים ושתיים. אחרי מותה, מפנים ילדיה את ביתה ומוצאים שם יומנים. את היומנים היא כתבה בסתר לכל אחד משבעת ילדיה וזה היה מפעל חייה. ערב ערב ישבה בביתה בקיבוץ עין צורים וכתבה לילדיה, אותם מעולם לא חיבקה או נישקה. עתה הם פותחים את היומנים בפעם הראשונה וקוראים את תיעוד חייהם. בעקבות האוצר שהשאירה הם יוצאים למסע מרגש וכואב, בו ילמדו על ילדות, אימהות והורות.

במאי הסרט, גולן רייז מספר שאת הסרט הראשון שלו בבית הספר עשה על אבא שלו "אבא שלא חיבק אבל תמיד היה, אחד ששמר הכול בפנים וחטף התקף לב ראשון בגיל 38".

זה היה הבסיס לפיצ'ר הדוקומנטרי הראשון שלו "המחברות של אליש".

העובדה שאביו מעולם לא חיבק, יחד עם היותו אב בעצמו, עוררה בו את הרצון לחולל תיקון בחייו " "כשסבתא מתה" הוא משחזר "ואנחנו מוצאים את מחברותיה שכתבה כל השנים אני מבין כי האוצר שהשאירה יכול להפוך להיות הדרך ולמצוא יחד דרך להקל על הכאב. המחברות שואבות אותי ומאפשרות לי לגלות אישה מיוחדת במינה, אחת שכתבה על כל ילד וילד מנקודת המבט של ילדיה. לרגע אחד היא מתגלה כאישה שחיפשה להיות אמא ולא יכלה".

גולן, הנכד, מושיב את דודיו מול מצלמה ויחד יוצאים לסיבוב ילדות.

סבו, שמת מהתקף לב, במטבח הביתי, זכה, לפני מותו, בפעם הראשונה להרגיש שהוא שחרר משהו שהיה נצור שם 60 שנה.

הסרט, שיעלה בקרוב לאקרנים, השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל דוקאביב 2017 וזכה בפרס העריכה. 75 דקות.