במאמרים ופוסטים שונים של עתונאים ובלוגרים יהודיים בארה"ב מאז פרסום ההאשמות של כ-30 נשים נגד מפיק-העל היהודי הארווי ויינשטיין, עולות התייחסויות שונות לעמדותיו הפוליטיות ולזהותו כיהודי.
בין היתר עולה התהייה, מה היה המניע של ה"ניו יורק טיימס" – שנחשב למעוז שמאל יהודי – לפרסם את התחקיר על ויינשטיין כעת, למרות שהסיפורים אודותיו היו ידועים במשך עשרות שנים.
תאוריה אחת גרסה שויינשטיין הפך באחרונה "ימני" מדי עבור חוגי שמאל יהודיים מסויימים. ויינשטיין הפיק את הסרט "ממזרים חסרי כבוד", על קבוצת חיילים יהודים מצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה, אשר פועלים לנקום בחיילים נאצים. הוא היה בתהליך הפקה של סרט חדש על מרד גטו ורשה כשהפרשה סביבו התפוצצה.
נראה שלוויינשטיין אכן היתה גאווה יהודית מסוג מסויים. הוא אף הגיב לפני כשנתיים לתקריות אנטישמיות בארה"ב ואמר שהיהודים צריכים להקים "מאפיה" משל עצמם. בדבריו בסעודה חגיגית של מרכז שמעון ויזנטל בחודש מרץ, 2015, אמר ויינשטיין לקהל: " כדאי שניעמד ונבעט בחבר'ה האלה בת*ת. אנחנו נצטרך להתארגן כמאפיה. אנחנו פשוט לא יכולים להמשיך לספוג את זה מהחולירות המטורפים האלה".
הוא סיפר לקהל שאביו שירת כסמל בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה, והוצב בקהיר. לדבריו, האב סייע לארגון ה"הגנה" באותה תקופה, ובהמשך דרכו לימד את בניו על האנטישמיות. "אנחנו צריכים ללכת ולהגן על עצמנו", שב ואמר. "אנחנו [היהודים] נצטרך להתארגן בתור המאפיה. אנחנו פשוט לא יכולים לסבול את זה יותר. חייבת להיות דרך להשיב מלחמה".
התאוריה הנגדית
מי שלא מחזיק בתאוריה שויינשטיין הפך "ימני" מדי הוא העתונאי דניאל גרינפילד, שטען במאמר שהתפרסם באחרונה באתר השמרני FrontPageMag שוויינשטיין הוא שמאלן מהזן האנטי-ישראלי. גרינפילד הזכיר שב-2011 הביא ויינשטיין את הסרט האנטי-ישראלי "מיראל" להקרנה בעצרת הכללית של האו"ם. פרופ' פיליס צ'סלר הפרו-ישראלית סיפרה שכל הדמויות הערביות בסרט מקרינות יופי פיזי וחום אנושי. לעומת זאת, החיילים והאזרחים הישראליים מוצגים באופן מגעיל, וכוללים שיכור שמציק לגיבורה, מיראל הערבייה, במועדון בילויים, וישראלית שמכנה אותה "פרוצה ערבייה".
גרינפילד סיפר שהוא זוכר את מקרה מיראל היטב משום שויינשטיין כתב מאמר קידום לקראת ההקרנה של הסרט באו"ם, באותו יום בו נרצחה משפחת פוגל.
בסופו של דבר, כתב גרינפילד, נעשה צדק. "כל עושרו וכוחו, הקשרים שלו והיוהרה שלו, לא יכלו להציל אותו. יש משהו עוצמתי בהכרה בכך שנפילתו של הרשע היא בלתי נמנעת".
.