כבוד ליהודי שהציל אלפי יהודים בשואה

בצל סיפוריהם של חסידי אומות העולם נשכח סיפורם של יהודים שהצילו יהודים. אחד מהם, אנדרה שוראקי, שהציל רבים יזכה לאות כבוד והוקרה.

שמעון כהן , ו' בחשון תשע"ח

לא לשכוח. אושוויץ
לא לשכוח. אושוויץ
צילום: יצחק הררי. פלאש 90

לזכור אותם. הרשקו

המרכז העולמי של בני ברית והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה (JRJ) החליטו להעניק את "אות המציל היהודי" המשותף שלהם כהוקרה למסירות, לתעוזה ולגבורה שגילה אנדרה שוראקי ז"ל בהצלת יהודים מגירוש והשמדה בצרפת הכבושה בתקופת השואה.

האות יוענק היום (חמישי) וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מי שהמליצה על שוראקי כראוי לאות, ד"ר צילה הרשקו, היסטוריונית ממרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן ומי שפרסמה בעבר ספר על קורות הרזיסטאנס, תנועות ההתנגדות שלחמו בנאצים בצרפת של מלחמת העולם.

על שוראקי היא מספרת: "מדובר ביהודי שהציל יהודים, איש רוח שתרגם את התנ"ך והקוראן לצרפתית, פרסם אינספור מחקרים, היה איש ציבור שכיהן כעוזרו של בן גוריון ויועצו של טדי קולק".

על פעילות תנועות ההתנגדות שבהן פעל שוראקי והביאו להצלתם של אלפי יהודים מספרת ד"ר הרשקו: "בצרפת הייתה קהילה של 330 אלף איש, הקהילה היהודית ופליטים. נספו בה 76 אלף באסון שיכול היה להיות יותר גדול ללא פעילות חברי הרזיסטאנס היהודי. היו כמה קבוצות אוטונומיות, כלומר לא יהודים ששירתו ברזינסטאנס הכללי אלא יהודים שפעלו במסגרות אוטונומיות ושמו להם למטרה להציל יהודים. הם עסקו גם בצד המלחמתי, זייפו תעודות כדי להציל יהודים, הבריחו יהודים לשווייץ וספרד, הקימו קבוצות גרילה בערים המרכזיות ובהרים, וכצבאות שבעלות הברית פלשו לצרפת הם הצטרפו לכוחות הלוחמים עד התבוסה של גרמניה, ועל כך קיבלו מהשלטונות הצרפתיים אותו גבורה של לוחמים בנאצים. אנדרה שוראקי הוא אחד האנשים הללו שלחמו באחת הרשתות".

"הרשת הזו דאגה משנות השלושים לסעד וחינוך לילדים, ובעת המלחמה הקימה בתי ילדים ובהם שוכנו ילדים יתומים וכאלה שהוריהם גורשו. היה מספר רב של בתי ילדים כאלה, ובשלב מסוים כשגרמניה כבשה את האזור שהיה צרפתי לכאורה הילדים היו בסכנה, ואז הוקמה רשת חשאית שהמטרה שלה הייתה להעביר את הילדים בחשאי לאזור הררי קשה להגעה שבו האוכלוסייה פרוטסטנטית ששיתפה פעולה שעזרה להחביא את הילדים והמבוגרים".

אות ההוקרה שיינתן מחר למשפחתו של שוראקי הוא למעשה חלק משרשרת אותות המוענקים ליהודים שהיו חברים ברזינסטאנס היהודי. בפברואר האחרון הוענק האות בפריז לקבוצת יהודים שהמבוגר בהם הוא בן 107 והצעירה בת 94. "היו 9 רשתות שהתאגדו ל'ארגון יהודי לנאבק' שהוכר על ידי השלטונות הצרפתים. זו התחלה של תהליך הענקת אותות הוקרה למצילים יהודים. מדובר במאות מצילים בצרפת שיש להכיר את פועלם, מה שלא נעשה עד כה".

על סוגיה זו של העלמת סיפורם של יהודים שהצילו יהודים אומרת ד"ר הרשקו כי אכן ההתמקדות בהעלאה על נס היא דווקא בגויים שהצילו יהודים ופחות ביהודים שעשו זאת, ולכך כמה סיבות: הסיבה הראשונה היא חוק יד ושם שנחקק בשנת 1953 ובו נקבע כי המוסד יעסוק בחקר השואה והכרה בפועלם של חסידי אומות העולם. "המעניין הוא שהמצילים היהודים הם שהגיעו ל'יד ושם' וסייעו ל'יד ושם' כדי להכיר את חסידי אומות העולם. לשוראקי היו קשרים עם אנשי כנסייה כמו גם לאנשים נוספים ברזינסטאנס שיצרו קשר עם אנשי כנסייה ואנשי עירייה, לעיתים תוך סיכון עצמי מבלי לדעת מי מלשין ומי ישתף פעולה. יצרו קשר, זייפו תעודות, העבירו את הילדים ואחר כך כשהילדים היו במקומות מחבוא סיפקו כספים למזון וגם שמרו עליהם קשר כדי שהם ידעו שהם יהודים", מעירה ד"ר הרשקו על האבסורד שבו היהודים שהביאו להכרה בחסידי אומות העולם לא הוכרו ולא זכו להערכה בעוד אותם חסידי אומות העולם זכו להכרה בשל חוק יד ושם.

מעבר לכך ההתעלמות לכאורה מהיהודים שהצילו יהודים נבעה גם מסיבה אחרת לחלוטין – "המצילים הרגישו שהם עשו דבר שהוא מובן מאליו ולא צריך לקבל על זה הכרה. יש בזה היגיון שאתה דואג לעמך, אבל יחד עם זאת צריך לזכור שחלק גדול מאנשי הרזינסטנאס היו יכולים להעביר את המלחמה בביטחון יחסי עם תעודות מזויפות. שוראקי לדוגמא היה במקום מרוחק הררי ומנותק, ולמרות זאת הוא יצא לדרכים כדי לאסוף את הילדים, עבר דרך נקודות ביקורת של הגרמנים ושל משתפי הפעולה הצרפתים, ואם מישהו היה תופס אותו שם עם מסמכים מזויפים, עם הילדים היו מענים אותו. אנחנו לא צריכים לקחת את זה כמובן מאליו. הם יכולים היו לחיות בשלום והעמידו באת עצמם בסכנה".

עוד היא מציינת כי "אנשי הרזנסטאנס נהרגו בפעולות הללו והציבור לא מכיר את האירועים הללו. יש כאן אנשים שבצורה אינטנסיבית מעמידים את החיים שלהם בסכנה במשך למעלה מארבע שנים. שוראקי עצמו חיבר ספר אוטוביוגראפי וכתב שהתחושה היא שזה רק עניין של זמן עד שיגיעו אליהם".

סיפורה של המחתרת היהודית בצרפת היה חדש גם להרשקו עצמה. "אני גם היסטוריונית. הייתי בשליחות דיפלומטית בצרפת וכהיסטוריונית לא הכרתי את הנושא. הגעתי אליו תוך כדי ראיון למחקר אחר. נשלחתי מחבר לחבר ונדהמתי מעצמת המעשים ותעצומות הנפש. כל סיפור הוא סיפור גבורה בפני עצמו. בארץ זה לא מוכר, גם בגלל החוק וגם בגלל האנשים שחלקם הגיעו לישראל ובנו את חייהם והתחילו מיד לתרום למדינה. הם לא מפרסמים את הדברים בצורה מסודרת". לדבריה מן הראוי שבשנת השבעים למדינה תדע ישראל להוקיר את תרומתם של היהודים להצלת יהודים אחרים.

"עברו עליהם למעלה מארבע שנות סכנות ומתח. חלק גדול מהם ציונים והם אומרים שכשתסתיים המלחמה הם ישתלבו במאבק על הקמת מדינת ישראל, ואכן הם היו חלק מההגנה, יחד עם השליחים הארצישראליים שהגיעו לצרפת הם סייעו בהכנת העלייה הלא לגאלית והאירוע הבולט שמוכר הוא האוניה אקסודוס. מי שסייע לאנשי ההגנה בכסף, נשק, קשרים עם השלטונות, מקומות מסתור ועוד הם אנשי הרזינסטאנס".

הרשקו חותמת את קריאתה להכרה לאומית במצילים היהודיים ואומרת: "אני רואה בזה גם גאווה לאומית, שיהודים הצילו. אולי אנחנו קצת ציניים לגבי ערכים אבל יש כאן עניין של ערכים הומניים של עשייה מעבר נדרש. חשוב לתת את האות גם באיחור, זה חשוב לאנשים ולמשפחות. זה חוב לאומי".