רונית אברהמוף-שפירא
רונית אברהמוף-שפיראצילום: מאור קינסבורסקי

התחלה/ ערב תשעה באב תשל"ח, ירושלים. למרות שהיא לא נושאת שם שמזכיר את החורבן, במשך שנים צחקו החבר'ה שהיא איכה מהסרט של לייזי שפירא. הם לא ידעו שבסוף תינשא ליוצר.

משפוחה/ הסבים והסבתות משני הצדדים עלו במסע רגלי ארוך ומפרך מאיראן. ההורים נולדו בירושלים. "אבי ניהל מחלקה בביטוח לאומי ואמי ניהלה את הבית". שבעה ילדים "בלי עין הרע" חובה להוסיף. היא השישית.

לימודים/ יסודי ב'אור תורה' ותיכון ב'דרור'. "היה בסדר, הייתי תלמידה טובה עם ציונים טובים מאוד", וכמובן על הבמה עם כל התפקידים הגדולים כבר מהיסודי. בכיתה ט' הייתה לה מורה שרקמה איתה מערכת יחסים מיוחדת, שהתקלקלה במהלך התיכון. "כשסיימתי ללמוד, היה לי כעס גדול כלפיה". לאחרונה גילתה שהיא והמורה לשעבר שכנות. "דפקתי בדלת, התיישבנו לדבר". כשכל הקלפים נפתחו והכוונות הובהרו, הלב התאחה. "חידשנו את הקשר וזה ריפוי לתקופת הנערות הלא פשוטה".

שירות לאומי/ אצל היועצת המשפטית של משטרת ישראל, "היה לי מרתק". זו הייתה השנה שאחרי רצח רבין ותקופה מרובת פיגועים. "המשרד געש, נחשפתי לחומרים קשים ולתמונות קשות". היום לא הייתה בוחרת בשירות כזה, "אבל אז הלכתי יחד עם החבר'ה".

פקידה אחרת/ אחרי פרק קצר כעוזרת דובר משרד השיכון, היא נחתה בבנק הפועלים ועבדה שם במשך חמש שנים. "השתמשתי הרבה במשחק, כל הזמן היה שמח אצלי". המטרה הייתה לחסוך ללימודים, אבל התנאים הטובים כמעט השאירו אותה שם.

כמעט/ היא חלמה ללמוד משחק אבל גם חששה "מהפן התעסוקתי, הדתי והרגשי". בסופו של דבר התייצבה לאודישנים בבית צבי והתקבלה. "ביום הראשון הייתי קצת הלומה אבל נהניתי מכל רגע, ביום השני הייתי כבר עמוק בפנים וידעתי שאין דרך חזרה". לימודי המשחק היו מאוד משמעותיים. "חוויתי פירוק והרכבה מחדש של חיי. זו הייתה הנאה צרופה, וגם חוויה כואבת ומתישה".

מן המזרח/ אחרי לימודי המשחק למדה שירה פרסית בבית הספר למוזיקה קלאסית וגם ביימה הצגות, שיחקה ב'לשם ייחוד' ועבדה על הצגה נוספת. החשש מחוסר תעסוקה התבדה. "כמה חודשים אחר כך נכנסתי לתיאטרון פסיק".

תיאטרון פסיק/ חוגג יומולדת 20. "זה תיאטרון ירושלמי שמשפיע על העיר". הלב של הרבה אנשי במה ירושלמים מושך תל אביבה "כי התרבות נמצאת במרכז", מוסד כזה מושך בחזרה. "יש בו עשרות שחקנים ומורים למשחק ומרכז תיאטרון וזה מאוד משמח". 'פסיק' מעלה גם קומדיה דל'ארטה, גם שייקספיר ומחזות יווניים, גם הצגות ילדים "וגם מחזות עצמאיים כמו נסיך הצללים".

נסיך הצללים/ מבוסס על הספר 'בן החמאס' שכתב מוסעב חסן יוסף. יוסף, בנו של אחד מראשי החמאס, התחיל את חייו כטרוריסט ובהמשך, מסיבות אידיאולוגיות של סלידה מרצח, החל לסייע לשב"כ. במשך שבע שנים היה אחד הסוכנים החשובים של ישראל. "הוא סיכל מאות פיגועים והתנקשויות, כולל ברב עובדיה יוסף. הוא הציל אלפי ישראלים". יוסף התנצר וחי בארצות הברית והיום הוא מגן על ישראל בזירות שונות בעולם.

על הבמה/ "אני משחקת את אמא שלו וגם רכזת של מפעילי שב"כ". המחזאי שינה את דמותה של האם והפך אותה לאחת שמנסה להניא את בנה מלרצוח. "היא שם, נותנת קונטרה לאבא שנהנה מרצח ילדים, והיא הולכת ונובלת מול השמחה הזאת".

הביקור/ בקיץ ביקר יוסף בישראל וצפה בהצגה על חייו. "היינו, כל השחקנים, כמו ילדים קטנים, מציצים מאחורי הקלעים אם הוא נכנס, מתי ואיפה הוא יושב. היה מאוד מרגש להציג את סיפור חייו של אדם בפניו". כל הצגה נגמרת בקטע וידאו מצולם של יוסף. "כאן, הזמנו אותו לבמה והוא דיבר. הקהל עמד על הרגליים, והוא אמר כמה הוא נרגש, כמה זה משמעותי בשבילו וכמה ההצגה ייצגה את מגוון רגשותיו".

לאטמה/ אלחנן אבן חן, חבר מהצגה ששיחקה בה, סיפר שיש אודישנים לסדרת רשת ימנית. "זו הייתה הזדמנות מצוינת וכיף גדול לשחק מול מצלמה". והיה שם גם תהליך אידיאולוגי. "החשבתי את עצמי שמאל. לאט לאט למדתי יותר את המפה הפוליטית ועברתי צד".

טלוויזיה/ אחרי מאבקים הגיעה 'לאטמה' גם לערוץ הראשון. "זה היה אחרת. זו הייתה טלוויזיה ממלכתית. הדרישות היו אחרות וגם הצוות מאחורי הקלעים". התוכנית קיבלה פנים "פחות מוצלחות". היה ירדה מהמסך הקטן אחרי עונה אחת "וזה אומר דרשני". אבל האמת היא ש'לאטמה' הביאה לה מתנה לחיים.

המתנה/ לייזי שפירא. רעייתו של המפיק, אריאלה שטיינבאום, חשבה על השידוך "למרות שפגשה כל אחד מאיתנו רק לחמש דקות". למען האמת המשודכים לא היו בעניין, "לקח לנו חצי שנה עד שהתחלנו לצאת". אבל אז זה הצליח, והגיע עד חתונה עם עזרה פעילה של אברהמוף. "אני העליתי את נושא הנישואים והוא נאלץ לזרום עם זה".

לייזי/ יוצר, תסריטאי ובמאי בתחום הטלוויזיה. "יש לו חוש הומור נפלא שבזכותו רציתי להתחתן איתו, בן אדם מאוד נדיב עם רגישות גדולה לזולת". לזוג יש שלושה ילדים קטנים שנשארים הרחק מעיני התקשורת.

הורות/ הגיעה בגיל 33. "הסוויץ' לא היה קשה לי בכלל. זה משהו שכל כך רציתי והגיע בזמן מדויק. לא הייתה לי בעיה להאט את הקצב כי עשיתי המון עד אז". וגם "בגלל שהמקצוע גמיש יכולתי להמשיך לעסוק במקצוע שלי על אש קטנה".

משחק מעצים/ היא מלמדת משחק במפגשים פרטניים. "אני עוברת עם התלמיד על טקסטים ואנחנו עושים עבודה פיזית. תוך כדי זה נפרש בינינו העולם של העומד מולי ואנחנו מוצאים דרכים לחזק ולהעצים אותו". התלמיד "מטפל בעצמו בעזרת הכלים שאני נותנת לו". למשל, בחור גבוה אך חסר ביטחון שלא הרים את הראש ודיבר בלחש, למד איך הוא מחזיק את עצמו אחרת ופותח את הפה. "זה מרתק. אחת ההנאות הגדולות שלי".

שחקנים מיוחדים/ היא גם עובדת עם קבוצות תיאטרון מגוונות וסוגרת עשור עם קבוצה של שחקנים שיש להם פיגור שכלי. "הם עוברים במשך שנתיים מסע שמתחיל בבירור של מה הנפש שלהם רוצה". תהליך לא פשוט, כי קשה להם לבטא את עצמם בדיבור. בהמשך הם לומדים יחד את התחום ומשם נבנית הצגה. "המטרה היא שבאמצעות ההצגה הם יגדלו".

הקהל/ "בכל הצגה בוכה וצוחק וממאן לעזוב את הכיסא, כי השחקנים כל כך אמיתיים וחשופים ואומרים גם דברים ספונטניים ונוגעים ללב". והיא גם מקבלת טלפונים בימים שאחרי "מאנשים שמספרים איך ההצגה שינתה אצלם מציאות".

אם זה לא היה המסלול/ "אולי הייתי פסיכולוגית". יש רצון ומחשבה ללמוד את המקצוע בעתיד.

לא משחק ילדים/ "כמו ביתר המקצועות, גם במשחק אין קיצורי דרך וכדי לדעת את מקצועות הבמה צריך ללמוד ברצינות. אנשים חושבים שהם יכולים להיות שחקנים גם בלי זה, אבל הם לא מבינים שצריך לרדת עמוק לתוך הנפש כדי לפתח דמות, בלי זה איכות השחקן היא פחותה".

אימהות/ "משימת חיי, אהבת חיי, המקום שבו אני מושקעת יותר מכל דבר אחר". רק כשהילדים מגיעים לגיל שנתיים היא מוציאה אותם מתחת כנפיה למסגרת של חצי יום. "בכל פעם שקוראים לי אמא אני נזכרת שאני המבוגר האחראי כאן וזה מפתיע אותי כל פעם מחדש".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ יש קטנטן שדואג להעיר אותה בחמש וחצי, אבל היא מושכת "עוד קצת ועוד קצת". אם כי זה לא יוצא הרבה. "בשבע אני אחרי הכנת ארוחת בוקר וקופסאות אוכל לילדים למסגרות". אחר כך היא מלבישה-מארגנת-שולחת, וחוזרת להכין את המוזלי הביתי שלה ולאכול עם בעלה "מול הנוף של ים המלח". אחרי כל זה, יאללה לעבודה.

מוזיקה/ "מאוד מגוונת". בפלייליסט תמצאו שירים ממחזות זמר, הדיסק הפרסי של ריטה, עמיר בניון ומוזיקה קלאסית.

שבת/ "גדושה בפעילות". הרבה ספרי ילדים, אוכל, בית כנסת, חברים ו"מעט מדי שעות שינה".

אוכל/ האוכל אצלה בריא ואיכותי. "אני אוהבת את המטבח, אוהבת את הקובה שאני מגלגלת, גם בשרי וגם טבעוני". היו בבית כמה תקופות של טבעונות. "אני אופה על בסיס יומיומי, מתה על בצקים ונראית בהתאם".

עיתים לתורה/ "הלוואי". הלימוד הכי רציני הוא פרשת שבוע עם הילדים. בכל ההצגות שכתבה אי פעם "נשזרת יהדות", ולעיתים חוזרת לדברים שכתבה כשכן היה לה פנאי ולמדה יותר. "אבל לשבת וללמוד לא עשיתי שנים ויש שאיפה כזאת".

פנאי/ כשיש, היא סורגת, תופרת, חורזת ואפילו רוקחת מוצרי קוסמטיקה טבעיים.

אחזקת הבית/ "אני ממונה על האוכל בלעדית. כל שאר המטלות מחולקות כמעט באופן שווה ביני ובין לייזי, כשעליו מוטל קצת יותר".

דמות מופת/ סמי הכבאי. למה? "יש לילדים שלי קסדות וחבלים והם כל הזמן מצילים זה את זה. זה מעסיק אותם שעות ומלמד אותם ערכים כמו ערבות הדדית".

כשתהיי גדולה/ היא רוצה להמשיך את העיסוקים שלה היום "תוך כדי שאני סבתא מגניבה, גמישה פיזית ומנטלית בצורה יוצאת דופן וגם עושה טיולים בארץ". ויש גם חלום מקצועי: להעלות הצגת יחיד על שתי הסבתות שלה, הצגה שתלווה אותן מהילדות באיראן ועד גידול הילדים כאן בישראל. "הלוואי שאצליח".

לתגובות: [email protected]