בשבע מהדורה דיגיטלית

מסע במנהרת זמן קסומה-ביקורת מוזיקה

שילוב הכוחות בין עובדיה חממה ליהורם גאון יצר אלבום קונספט בנושאי אמונה, ארץ ישראל ואהבת ישראל.

דודו כהן , ו' בחשון תשע"ח

רק חסר דואט עם חממה. יהורם גאון ועובדיה חממה
רק חסר דואט עם חממה. יהורם גאון ועובדיה חממה
צילום: יפעת יוגב

בעידן הסינגלים והיוטיוב, שבו רבים תוהים למה בעצם צריך אלבומים מלאים, מגיע אלבומו החדש של יהורם גאון 'תפילת האדם' שאותו כתב והלחין עובדיה חממה, וממחיש למה בעצם כן צריך. האמת היא שגם אני הרגשתי את זה בעצמי.

כשיצאו הסינגלים הבודדים מהאלבום של גאון הם נשמעו נחמדים, מושקעים, אבל לא לפתו אותי בחוזקה. הרושם השתנה כשקיבלתי את האלבום המלא, והרצועות הבודדות התאגדו לכדי יצירה שלמה ומגובשת. ההאזנה הרציפה, השירים שהקרינו זה על זה, האווירה ששזורה לכל אורך האלבום – כל אלה גרמו לי להתחבר הרבה יותר אל המוזיקה, ולחשוב לעצמי עד כמה שונה לפעמים לשמוע אלבום כמקשה אחת, לעומת האזנות מפוזרות של סינגלים בודדים.

איחוד הכוחות בין חממה לגאון היה מסקרן עוד לכתחילה, למען האמת. אחרי חממה אני עוקב עוד מאז אלבומו השלישי 'אפקט החממה' (2002), שיצא ארבע שנים לפני מהפכת 'אנא בכוח' שבישרה את בואו של הגל היהודי העכשווי. מצאתי בחממה יוצר אמיץ, רגיש במיוחד, שעוטף את המלודיות הנפלאות שלו בעושר מוזיקלי שנדיר למצוא בדור הסינטי והאולפנים הביתיים. חממה יצר סאונד שמזוהה איתו מאוד, לפעמים עד כדי שהוא נעשה צפוי במקומות מסוימים, והפליג איתו לאורך אלבומים יפים ובולטים בכנותם ובתמימותם. היושרה המוזיקלית הזאת הביאה לא מעט אומנים לעבוד עם חממה, מאהוד בנאי ועד ברי סחרוף, ועכשיו גם גאון.

גאון מצידו מגיע אל האלבום הזה כאייקון תרבותי אהוב ומחובק, אבל כזה שכבר לא מנפק להיטי-על בסדר הגודל של "בפרדס ליד השוקת", "הנני כאן" או "בית אבי". האלבום האחרון שלו, שגם אותו כתב יוצר מבריק אחר – עמיר בניון שמו – היה מצוין והכיל שירים נהדרים, אבל לא הפך לקלאסיקה בסדרי הגודל ההם.

האמת שקצת קשה להתחרות בקלאסיקות כמו "בפרדס ליד השוקת". היום כבר לא כותבים שירים כאלה, כך נראה. אבל "אהבה", השיר הפותח את האלבום החדש 'תפילת האדם', הוא הכי קרוב לכך. מדובר ביהורם גאון במיטבו. הפקה מנופחת, שירה עוצמתית, טקסט שהאמת זועקת מכל שורה בתוכו. היום כבר לא כותבים שירים כאלה? במחשבה שנייה כבר לא בטוח.

קשה לפספס את העובדה ש'תפילת האדם' הוא אלבום קונספט בנושאי אמונה, ארץ ישראל ואהבת ישראל. מאז תום שנות השמונים, נושאים כאלה כמעט לא מקבלים במה מוזיקלית, לפחות לא במיינסטרים. ולכן האלבום הוא מין מסע במנהרת זמן קסומה, שמזכירה לנו את הדברים החשובים באמת. הרי אי אפשר שלא להתרגש משיר הנושא "תפילת האדם", שאותו כתב חממה לרגל יום ההולדת ה‑80 של אביו, מאיר חממה, ועוד בהשראת "הליכה לקיסריה". אי אפשר שלא להתפעם מהנצח שבא לידי ביטוי ב"ברגע קטון", המבוסס על פסוקים מספר ישעיהו בליווי חליל כובש, פסנתר מענג והפקה עשירה כתמיד. ולמרות שהנוסח של "ברכת הכהנים" בוצע אינספור פעמים בשלל וריאציות, אין ספק שגרסת חממה-גאון היא מהמרגשות והמושקעות ביותר.

נראה שחממה וגאון לא ניסו להמציא כאן איזשהו גלגל מוזיקלי. הם השתמשו הכי טוב בכלים המוכרים ובסגנון שלהם, וניסו למקסם את התוצאה. הדבר שהכי חסר לי כאן הוא דואט ביניהם, אבל נו, בטח גם זה יקרה באחד הפרויקטים הבאים של חממה. אחרי דיסק כל כך מוצלח, אין מצב שלא יצמח ממנו ענף כלשהו.