האם הרמב"ם עלה להר הבית?

בימים אלה מציינים רבים את יום עלייתו של הרמב"ם להר הבית. זאת מול המטילים סימן שאלה סביב האירוע או סביב מה שאכן אירע ביום ההוא.

הרב אלישע וולפסון , י' בחשון תשע"ח

ארכיון
ארכיון
פלאש 90

לפני ימים מספר, ציינו הנוהגים לעלות להר הבית כהלכה, את היום המיוחד בו עלה הרמב"ם להר הבית.

אמנם, יש המבקשים לטעון כי הרמב"ם לא עלה להר הבית, אלא לבית כנסת שהיה מחוץ להר הבית. מתוך כך, גם מבקשים לחזק את שיטתם כי אסור לעלות להר הבית, ולהוכיח כי במשך הדורות נזהרו ישראל שלא להכנס להר הבית כלל. במאמר זה נבאר את הדברים בס"ד.

תחילה נביא את עדות הרמב"ם (כפי שמובא בספר חרדים מצוות התלויות בארץ ג'), שכך כתב באיגרתו:

ביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשוון שנת שש ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת תשעה בחודש יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה. ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי, שבח לא-ל על הכל. ושני הימים האלו, שהם שישי ותשיעי במרחשון, נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בה' ואכילה ושתיה. א-להים יעזרני על הכל ויקים לי 'נדרי לה' אשלם' אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה ובחורבנה, כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה אמן.

אזכור נוסף של עליית הרמב"ם להר הבית מופיעה באגרתו אל ר' יפת הדיין, מראשי הקהילה היהודית בעכו (ד' אלפים תתקמ"ה). ר' יפת הדיין התלווה אל הרמב"ם בעלייתו לירושלים וכך נכתב באיגרתו (איגרות הרמב"ם מהד' הרב שילת, עמ' רכב – רל.):

"שאני והוא ואבא מרי זצ"ל ואתה – ארבעתנו הלכנו בבית ה' ברגש".

ראשית יש לומר, שההלכה המתירה (ואף מחייבת לשיטת חלק מהפוסקים) עלייה להר הבית בימינו, אינה נסמכת על אגרת זו, אלא על ההלכה הפסוקה שכתב הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש פ"ג, והלכות בית הבחירה פ"ז) שטמא מת ואפילו המת עצמו מותר בהר הבית, ואינו אסור אלא מן החיל ולפנים. ועל כן כל העולים היום להר הבית כהלכה (לאחר טבילה במקווה ע"פ כל דקדוקי ההלכה), נזהרים ומתרחקים מאוד ממקום שיש חשש שהוא ממקום החיל ולפנים. ואם כן אין כל חשש איסור בעלייה להר הבית.

עתה נבוא לשאלה שלפנינו, האם הרמב"ם נכנס להר הבית? מה כוונתו באומרו "ונכנסתי לבית הגדול והקדוש"?

המושג "הבית הגדול והקדוש" כמובן מכוון לבית המקדש, כפי שאנו מברכים ומתפללים בכל יום בברכת המזון, "רחם נא ה' אלוקינו... ועל הבית הגדול והקדוש". באופן פשוט וודאי שזו כוונת הרמב"ם.

אלא שזה קשה, וכי הרמב"ם נכנס למקום המקדש ממש?

אומנם הרמב"ם פוסק כי טמא מת מותר בהר הבית, אך גם פוסק שיש איסור כרת בכניסה למקום בית המקדש ממש בזמן הזה?!

אלא פשוט הדבר שהרמב"ם נכנס להר הבית, שכל הר הבית נקרא מקדש. גם כשאנו מתפללים ושרים ומבקשים שנזכה לעלות לבית המקדש, אין הכוונה בית המקדש ממש, שהרי רק הכוהנים בשעת עבודתם היו נכנסים לבית המקדש. אלא שאנו עולים להר הבית, שכאמור, כולו נקרא מקדש. כך מצינו במקומות רבים בחז"ל ובפוסקים. נביא רק דוגמא אחת:

כתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"ז):

מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי תיראו, ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו.

ואי זו היא יראתו לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו או באפונדתו או באבק שעל רגליו או במעות הצרורין לו בסדינו ואין צ"ל שאסור לרוק בכל הר הבית אלא אם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו, ולא יעשה הר הבית דרך שיכנס מפתח זו ויצא מפתח שכנגדה כדי לקצר הדרך אלא יקיפו מבחוץ, ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה.

כלומר, הר הבית כולו נכלל בשם "מקדש", ועליו אומר הרמב"ם כי זכה להיכנס אליו, ולהתפלל בו שיזכה לראות בבניינה. ופשוט. (וכן כתב הרב יצחק שילת שליט"א, ראה באיגרות הרמב"ם מהד' הרב שילת, עמ' רכו'.)

אין אני אומר דבר זה מלבי. כך כתבו רבים מהפוסקים. יש שכתבו שעלה לבית הכנסת שהיה בזמנו בהר הבית, ויש שכתבו שהר הבית עצמו מכונה "הבית הגדול והקדוש" כפי שביארנו, כדלקמן:

בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א: ברור איפוא שנכנס רק עד מקום שהורשה להיכנס ע"פ הדין וכפי שבירר ופירט המקומות המותרים כפי המצב האישי בפ"ז מה' בהב"ח ובפ"ג מה' ביאת מקדש, וכפי שידע על כך בדיוק כיד חכמתו הגדולה.

וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל (בחזון עובדיה חלק תעניות עמ' תנד' בהערה): אין הכוונה שנכנס למקדש ממש, אלא שגבולות הר הבית היו ידועים לו, והבית ההוא היה בהר הבית, במקום שמותר להכנס בתוכו להתפלל לאחר טבילה.

כך כותב גם האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל (ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם, מחבר שו"ת דברי יציב, הובא בגיליון אלף תקצ"ו): כן גם בנוגע להר הבית והמקומות הקדושים סביב, שבדורות הראשונים לא היה מי שיעכב בעד בני ישראל את הכניסה אליו, והיו מי שעלו להתפלל בהר הבית עד הגבול שהיה ידוע להם בברור ששם מותר לטמאי מתים לגשת ולהתקרב, וכפי שמעיד הרמב"ם באגרתו.

וכן כתב הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל (בקריאה לרה"ר): "רצוי לחשוב על בנין בית כנסת במקום המותר לכל הדעות, כדי שיתאספו בו ראשי עם ועדה בתפילה ותחינה כמו שהיה בזמן הרמב"ם".

וכן כתב הגאון הרב דוד חיים שלוש זצ"ל (בספר 'בני עמי' עמ' רלד): ואם אבותינו בדורות קדומים הקימו בית כנסת על הר הבית עם ספר תורה והתפללו בו, והרמב״ם התפלל בו ביום ה׳ ששה לירח מרחשון (ספר חרדים התשובה פ״ג) ורב שמואל בר שמשון מרבני צפת בימי ר׳ אברהם בן הרמב״ם השתטח לפני העזרה (אוצר טוב של ברלינר שנת תרל״ח) מדוע לא נעשה כן אנחנו.

וכן כתב הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל במכתב לעיתון 'הארץ': לדעת הרמב"ם רוב רובו של הר הבית שלפנינו מותר בכניסה לכל הדעות כאשר מקפידים לא להיכנס לאזור כיפת הסלע שם היה מקום המקדש... יש להוסיף שהרמב"ם בעצמו התפלל בבית התפילה על הר הבית... כפי שהובא במכתבו של הרמב"ם בספר 'חרדים'... לאור האמור לא יעזרו כל האיסורים הפיקטיביים המוצאים על ידי הרבנות הראשית חדשים לבקרים, ויש להפסיק לתלות בוקי סריקי ברמב"ם.

מכל גדולי ישראל אלה אנו רואים במפורש כי כתבו שהרמב"ם אכן עלה להר הבית, כפשט לשונו.

בנוסף לכך, נביא מה שכתב ר‘ בנימין מטודילה:

ושם טמפלו דומינו (השם הנוצרי לכיפת הזהב) שהוא היה מקום המקדש, בנה עליו עומר בן אל כטאב כיפה גדולה ויפה עד מאד, ואין מכניסים שם שום צורה, ולא שום תמונה, אלא שבאים להתפלל תפלתם. ולפני אותו מקום כותל מערבי, אחד מהכתלים שהיו במקדש בקדש הקדשים, וקוראין אותו שער הרחמים, ולשם באים כל היהודים להתפלל לפני הכותל בעזרה.

יש שרצו להוכיח מכאן, כי כבר בזמנם (שהיה גם הוא בסמוך לתקופת הרמב"ם) היו מתפללים סמוך לכותל המערבי כפי שנוהגים היום.

אך לאמיתו של דבר, מדבריו ברור שמדבר על כותל שבתוך הר הבית סמוך ממש למקום הכיפה ('אחד מהכתלים שהיו במקדש בקדש הקדשים), ולא כמו מי שהבין מכאן שכבר אז התפללו ליד הכותל שאנו מכנים היום הכותל המערבי.

כך כתב הגר"ש גורן זצ"ל (בספרו 'הר הבית' עמ' 12): "מדבריו ברור שאינו מדבר על כותל המערבי של הר הבית שלפנינו, אלא על כותל המערבי של העזרה, דהיינו של קה"ק, שכנראה נשארו ממנו שרידים בימיו של ר' בנימין מטודילה."

ואם כן, אדרבה, יש מדברי ר' בנימין מטודילה הוכחה שגם בזמנם עלו להר הבית להתפלל.

העולה מכל האמור, כי הרמב"ם עלה להר הבית בקדושה ובטהרה, כפי שעושים היום יהודים רבים וממשיכים את דרכו של רבינו הרמב"ם, ושל רבים מבית ישראל שעלו במשך הדורות להר הבית בקדושה ובטהרה.

"ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים"

(הכותב, הרב אלישע וולפסון הוא ר"מ בישיבת ההסדר צפת ומחבר החוברת "לשכנו תדרשו")