מבית הכנסת עדס לאוניברסיטה ביפן

תקופת שירת הבקשות נפתחה ובבית הכנסת עדס כמעט ואין מקום להיכנס. שעת הבקשות, שלוש לפנות בוקר, לא מרתיעה גם בני נוער.

שמעון כהן , י"א בחשון תשע"ח

המרכז העולמי. בית כנסת עדס
המרכז העולמי. בית כנסת עדס
צילום: יונתן סינדל. פלאש 90

החורף שעושה צעדים ראשונים מביא איתו בלא מעט בתי כנסיות ברחבי הארץ את עונת הבקשות. ביומן ערוץ 7 שוחחנו על התקופה המיוחדת הזו עם החזן רם מזרחי מבית הכנסת עדס הירושלמי.

"אנחנו המרכז של שירת הבקשות, הירושלמי ואולי גם העולמי. אצלנו המסורת והמנהג הם כבר מאה שנה שהבקשות אצלנו לפנות בוקר ולא בליל שבת. בשעה שלוש לפנות בוקר עד שבע, ארבע שעות של שירה. בשבת בראשית נפתחה השבת ומי שהיה ראה איך לא ניתן להיכנס לחצר בית הכנסת. אנשים מגיעים מכל הארץ והעולם, לנים בבתי מלון או אצל משפחה רק כדי לחוות להיות חלק משירת הבקשות ולקבל אנרגיות", אומר מזרחי ומציין כי הביקוש הזה הולך ונמשך לאורך התקופה כולה.

"יש שבתות מיוחדות שבהן פוקדים אותנו פייטנים אורחים מהארץ ומחו"ל, רבנים מכל הארץ, רבנים ראשיים ועוד מכל הקהילות מהארץ ומהעולם", אומר מזרחי המציין כי ההתעניינות בשירת הבקשות חוצת גילאים. "זה אחד הדברים היפים. מגיעים מבוגרים, צעירים, בני נוער, אברכים, כל עמך".

וכשאפשר להגיע לשירת הבקשות בערב שבצת, למה לקום בשלוש לפנות בוקר? "זה לא אותו דבר. לא סתם זה המקום. יש רמה מסוימת, יש מסורת, הקירות ספוגים, הכול מושתת על אדני קודש, תלמידי חכמים הם שייסדו את בית הכנסת בקדושה וטהרה וזה ממשיך. בכל סוגי המוסיקות בעולם השלאגרים הגדולים יותר נעלמים בעולם אחרי שנתיים שלוש. כאן כל שנה חוזרים עם אותו טקסט ואותה מוסיקה וכל שבוע מחדש יש חשק וצימאון. זה משהו שהוא מעל הטבע".

באשר לייחודיות של הפייטנים שמגיעים מהארץ ומהעולם, אומר מזרחי: "לכל אחד האיכות הקולית שלו, לכל אחד המקצוענות שלו והצבע המיוחד שהקב"ה חנן אותו. מעבר לכך יש בשירת הבקשות פתיחות ופסוקים שנאמרות במאקמים שונים וכל אחד יכול בכישרון שלו לשזר, לצאת ולהיכנס למקם כמו שצריך באותו סולם, והדברים תלויים במיומנות של כל פייטן והדברים באים לידי ביטוי בצורה שונה אצל כל פייטן".

על ההכרה שנדמה שמתקבלת בעת האחרונה למוסיקה המסורתית המזרחית, הוא אומר: "כל נושא המדיה עשה טוב גם לנושא הזה. בעבר אנשים היו יותר מקובעים, מי ששייך לעדה ונמצא סמוך לבית הכנסת הוא שהיה מגיע ויודע. היום זה נפוץ הרבה יותר". לזאת הוא מוסיף ומספר כי הדברים מגיעים בזכות המדיה גם הרחק מעבר לים: "האוניברסיטה היפנית הזמינו אותנו להופיע למחקר על מוסיקה עתיקה".

ומה באשר לשירה ללא כלי נגינה, שירת השבת? האם הכלים אינם חסרים? מסתבר שלא תמיד, "בדברים מסוימים יפה שיש תזמורת, בשירת הבקשות היופי הוא כמו שהיא. האותנטיות היא בכך שאין כלים. עשו ערבים עם כלי נגינה אבל זה לא אותו דבר. החמין של יום שלישי הוא לא כמו של שבת...".