לא כולם ביחד
לא כולם ביחדצילום: שאטרסטוק

לכבוד מרחשוון הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולשמחה ולקצת שקט סוף סוף, החלטתי להעלות בפניכן מחשבות שממלאות את ראשי בחודש שבו נגמרו לי המחשבות ההגיוניות, כמו: איפה נהיה בחג הראשון? את מי נזמין לחג השני? מה אבשל? מה את מבשלת? מה נאפה? מה נאכל? מה נשתה? אנחנו בשריים כבר ארבעה ימים רצוף? מה, יש חלבי? מה קורה? מה השעה? מה נשתנה? מה ככה? מה חוץ מזה?

הדבר הלא הגיוני הראשון הוא בני בכורי. כן, בני בכורי בכבודו ובעצמו, שאחרי שסחבתי אותו, האכלתי אותו, רחצתי אותו, החלפתי לו, קמתי בשבילו כל חצי שעה בלילה - גם כשהוא ישן - רק כדי לבדוק שהוא נושם, טחנתי בשבילו שקדים שהשריתי במים וקילפתי אחד אחד, רכשתי לו בגדי מלכות, כיבסתי לו בנפרד כל בגד עם אבקת כביסה אנטי אלרגנית והשקעתי במרכך כביסה בעל ריח גן עדן.

אותו בכור שעשה איתי הסכם עודפים בלתי כתוב, ואחרי שנולד השאיר לי במתנה גמורה עשרים קילו מיותרים בעוד הוא מסתפק בשלושה קילו ומאתיים גרם בלבד. אותו בכור שגרם לי לצרוח איתו בחיסונים בטיפת חלב, שהוציא ממני פרצופים שעין לא ראתה כמותם כדי להרגיע אותו, שסחט ממני כל טיפת יצירתיות וגמישות מחשבתית ותנועתית כדי להקל מעליו את התפתחותה של מערכת העיכול (גזים, בלשון העם) ואת צמיחתן של שיניו הראשונות. ואחרי כל זאת, נשמע לכן הגיוני שהמילה הראשונה שהוא אמר היא "אבא"?!

הדבר השני הלא הגיוני הוא מחלת ילדים. ילד אחד קטן שעולה לו החום יכול להפוך אימא נורמלית לאימא לא נורמלית. וזה תמיד לוקח יום או יומיים לרופא המהולל לאבחן את מחלת הילדים. אגב, זה המקום להסביר לכם מדוע אומרים מחלת ילדים ולא מחלת ילד. הרי ברגע שאובחנה אותה מחלה, כולם מרגישים חופשי להידבק בה.

ומילא כולם היו נדבקים יחד, או אז הם היו גומרים עם כל הסיפור הזה במכה, שיהיו בריאים. בדרך כלל הם נדבקים בשיטת המיטה החולה: ילד אחד מתחיל וילד אחד בסוף. הסוף הוא שלב הפינוק הבלתי נסבל כשאצל אחיו רק פרצה המחלה והוא באמת כואב, נאנח וסובל.

וזה לא הגיוני בשום צורה שאימא אחת קטנה משתלטת על הטיפול בכולם ונשארת שפויה, בפרט אם זה וירוס שפוגע במערכת העיכול, ואם תעצרו לחשוב רגע תבינו שזה גם לא הגיוני שארחיב בתיאורים.

הדבר השלישי הלא הגיוני הוא בוץ. מה הגיוני בבוץ?! אי אפשר להתעלם ממנו ואי אפשר להתייחס אליו. מכיוון שיש בבית שלנו הרבה נפשות פועלות, והן מגיעות בשעות שונות ומשונות, אני במרדף מתמיד אחר כמויות לא הגיוניות של בוץ.

הבוץ המדובר לא נכנס הביתה רק עם הנעליים או המגפיים. הוא נדבק באלגנטיות למכנסיים ואוהב להימרח על הספות והשטיחים, להשאיר כתם שלא יורד ולהתייבש ולהפוך לארגז חול באמצע הבית.

הדבר הלא הגיוני הרביעי הוא קניות שבועיות. "עשית רשימה?" שואלת אותי חברה רגע לפני שאנחנו יוצאות למסע השבועי שלנו בין מדפים עמוסים מכל טוב הארץ ואף מכל טוב חוץ לארץ.

אבל זה לא הגיוני לעשות רשימה, כי בכל שבוע מחדש אני צריכה לכתוב אותה ממש מההתחלה. זה גם לא הגיוני שקנייה שבועית מתחסלת עד הפירור האחרון, ויום לפני הקניות הבית ריק וארונות המדבר צחיחים כאילו אנחנו מתגוררים במדבר שממה.

באותו יום קריטי לפני הקניות הלא הגיוניות, הילדים מכרסמים צנימים יבשים (אנחנו עדיין קוראים לזה טוסט, למרות שהוא נטול קטשופ או חמאה או גבינה מכל סוג שהוא), הארונות כאמור ריקים והמקרר חשוף ומוכן לניקיון פסח, אלא שאין מי שיעשה את זה בעבורו.

זה לא הגיוני שאנחנו רוכשים אוכל ממיטב המינוס שלנו, ובמהלך שבוע אחד בלבד טוחנים כל כך הרבה מזון. וזה גם לא הגיוני להאט את קצב האכילה, דהיינו הגדילה, של המתבגרים אוכלי-הכול שחיים אצלנו בשמורה. אהההה, וזה בעלי שמחסל את כל השוקולד בבית!

הדבר הלא הגיוני האחרון הוא שיש עוד הרבה דברים לא הגיוניים לכתוב עליהם. אבל נראה לכם הגיוני שאכתוב את כולם בפעם אחת?

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי