"נמאס לנו שמתיישבי יו"ש הם האחרונים בשרשרת המזון גם בבנייה ואפילו בביטחון". עבודות בעוקף נ
"נמאס לנו שמתיישבי יו"ש הם האחרונים בשרשרת המזון גם בבנייה ואפילו בביטחון". עבודות בעוקף נצילום: רועי חדי

בערב פסח תשע"ד עשתה משפחת מזרחי את דרכה מביתה שבמודיעין לקריית ארבע, לחגוג שם את החג. במהלך הנסיעה בכביש 35, סמוך לצומת תרקומיא, נפתחה אש לעבר הרכב המשפחתי וגדעה את חייו של אבי המשפחה, סנ"צ ברוך מזרחי הי"ד, בכיר באגף החקירות במשטרה.

"אחרי שנפגענו ותוך כדי שאני מדממת, התקשרתי במשך 25 דקות למשטרה והם לא הצליחו להבין מה קרה והיכן אני בדיוק, כי השיחה נקטעה כל הזמן בגלל הבעיות ברשת הסלולרית", מספרת רעייתו הדס מזרחי, שנפצעה באורח בינוני. "המחבלים בדקו את השטח חודש וחצי לפני כן. הם וידאו שהפילבוקס והמצלמות במקום אינם עובדים, שאין קליטה סלולרית ואין תאורה במקום. הם ידעו שברגע שהם יורים שם יהיה קשה מאוד להזעיק עזרה".

זה השבוע השני שבו הדס מזרחי מפגינה יחד עם הורים שכולים נוספים ועם שלושה ראשי רשויות - ראש מועצת שומרון יוסי דגן, ראש מועצת בית אריה אבי נעים וראש מועצת קריית ארבע-חברון מלאכי לוינגר, בדרישה שהממשלה תיקח את האחריות על הטיפול בסלילת כבישים עוקפים וטיפול במרכיבי ביטחון חסרים ביישובים, כדי להגביר את הביטחון. "שלוש וחצי שנים מאז הפיגוע, ושום דבר לא השתנה", מסבירה מזרחי. "הגיעו אליי ח"כים ושרים, הייתי בכנסת ודיברתי על כל הליקויים וסכנת הנפשות. לא ייתכן שעד היום בכביש שאנחנו נפגענו בו לא תיקנו את הליקויים ואנשים ממשיכים לאבד חיים".

לדבריה, "הסיבה שיצאנו למאהל המחאה היא שמאסנו בדיבורים ואנחנו רוצים לראות מעשים. אנחנו צועקים את הצעקה של המשפחות השכולות. עברנו את הנורא מכול, והבקשה של המשפחות היא פשוטה: אנחנו רוצים להיות האחרונים ברשימת השכול. יש לנו אחריות לדאוג לילדים שלנו שנוסעים שם בכבישים. לא יעלה על הדעת שבשנת 2017 הכבישים ממשיכים להיות חשוכים, אין קליטה ואנחנו צריכים להתחנן שיטפלו בזה. אני כתושבת מודיעין 21 שנים, זכאית לכבישים הכי טובים. במה שונים תושבי השומרון? למה להם לא מגיע?", היא תוהה.

חשוב לה לציין שגם בדרך לקריית ארבע דבר לא השתנה. "אנשים מפחדים לנסוע במכוניות ומעדיפים תחבורה ציבורית. האוטובוסים בדרך חוטפים בקבוקי תבערה ואבנים, עושים תאונות, וכשהנהג או הנוסעים מנסים להזעיק עזרה - אין קליטה סלולרית".

נתניהו הבטיח בשבוע שעבר שהתקציב לנושא יעבור.

"נמאס לנו מהבטחות. אנחנו רוצים לראות כסף מוזרם. אני קוראת לראש הממשלה לדאוג לביטחון של התושבים. פנינו ליוסי דגן ולראשי הרשויות וביקשנו את עזרתם במאהל המחאה, הם נענו ואנחנו כבר שבוע כאן. עשינו הפגנה גדולה ולא נזוז עד שיתוקנו הליקויים ויוזרם הכסף לכבישים העוקפים ולמרכיבי הביטחון", היא מסכמת.

הדס מזרחי, יחד עם רותי חסנו, אלמנתו של אברהם הי"ד שנרצח בפיגוע דריסה, ומיכל סלומון ששכלה את בעלה ועוד שניים מבני משפחתו בפיגוע בנווה צוף, אף פנו במכתב לאשת ראש הממשלה וביקשו ממנה לסייע ולפעול בנושא.

50 דקות באמצע הכפר בלי קליטה

יצחק אבוטבול שכל את רעייתו הדס הי"ד לפני 15 שנים בפיגוע ירי בכביש בין היישובים שקד ומבוא דותן שבצפון השומרון, כשהייתה בדרכה הביתה למבוא דותן. "היא נרצחה באזור שלא הייתה בו תאורה וללא קליטה סלולרית. שנה וחצי מאוחר יותר נרצח תושב אחר של מבוא דותן באותו מקום ממארב דומה, ושום דבר לא תוקן".

גם במקרה של הדס אבוטבול הי"ד הבעיה הייתה מרכיבי הביטחון. "הרכב שלה הידרדר לוואדי. במקרה מישהו שנסע ראה את המכונית, אבל כשהוא ניסה להתקשר לא הייתה קליטה. הוא היה צריך לנסוע עוד זמן מה ורק אז יכול היה להזעיק עזרה. לא הייתה גם שום אבטחה על הכביש".

אבוטבול גם חווה את חומרת המצב מתוקף עבודתו: "אני נהג בחברה המרכזית לפיתוח השומרון, אני נוסע בכבישים ועובר בתוך כפרים שאני יכול לעמוד בהם בפקק עם 50 ילדים במשך 45‑50 דקות, ובמקרים כאלה אף אחד לא יוכל לעזור לנו. אין קליטה, יש בעיות בכבישים שאפילו לסובב את האוטובוס ולברוח אי אפשר. יש אזורים רבים שאין בהם קליטה ותאורה ואנחנו חוטפים אבנים ולעיתים אפילו ירי ומטענים לעבר האוטובוסים".

"15 שנים עברו ושום דבר לא השתנה", מסביר אבוטבול את ישיבתו במאהל המחאה, "אני כאן כדי למנוע את הפיגוע הבא. להציל נפש אחת. אנחנו מכירים עוד ועוד יתומים, צריכים להסביר להם, לתמוך בהם. הנפש כבר לא יכולה להכיל. די. תנו לנו כבישים עוקפים, תנו לנו תאורה, תתקינו כמה אנטנות ותסדרו את הקליטה. מדובר כאן בחיים של יהודים".

הרוח החיה מאחורי המאהל היא ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, שהצליח להביא אליו עשרה משרי הממשלה ועוד חברי כנסת רבים. בשבוע שעבר הודיע נתניהו כי החליט להקצות 800 מיליון שקלים לבניית כבישים עוקפים ומרכיבי ביטחון, רק יממה אחרי שהאוהל הוקם. דגן מאמין שהלחץ פועל את פעולתו. "עם כל הקושי לשבת ולפתוח את הפצעים מחדש, נמאס לנו שמתיישבי יו"ש הם האחרונים בשרשרת המזון גם בבנייה ואפילו בביטחון. אני קורא לראש הממשלה - תתעשת. תעצור את הדבר הזה ותן את המינימום הנדרש במרכיבי ביטחון וכבישים עוקפים, כדי שלא נצטרך להגיע למצב חלילה שהממשלה שלנו, אותה אנחנו כל כך אוהבים, מזדעזעת גם ברמה הפוליטית".

נתניהו הודיע בשבוע שעבר שהכסף יעבור, אז למה להמשיך להפגין?

"בינתיים יש רק הבטחות. אין לי שום יכולת או זכות מוסרית לוותר כשמדובר בחיי תושבי יהודה ושומרון. נקבע תג מחיר של 800 מיליון שקלים. זה הרי לא מספיק לכבישים העוקפים ולכל מרכיבי הביטחון. צריך לפחות סכום של מיליארד ו‑300 מיליון שקלים. אנחנו דורשים לראות תוכנית תקציבית, החלטה אמיתית מתוקצבת של קבינט, ועדת שרים או ממשלה. משהו משמעותי שיהיה לא רק הבטחה, אלא גם מתווה ליישום. לא נזוז מכאן עד שזה יקרה".

שאלה שעדיין אין לה מענה, מכיוון שטרם הייתה ישיבה בנושא, היא כיצד יחולקו 800 מיליון השקלים. ההערכה היא שנדרשים 740 מיליון שקלים כדי לתת מענה לכל הכבישים העוקפים, אבל יתרת הכסף לא תספיק למרכיבי הביטחון. בממשלה יש לפחות שני שרים שמעריכים שראש הממשלה ירצה לחלק את התקציב אחרת, כך שיטפל בשני המישורים באופן משמעותי, אך לא ייתן מענה כולל לאף אחד מהם.

אבי נעים, ראש מועצת בית אריה, אומר שיש שלב שבו צריך לקום ולומר די. "נושא הכבישים נדרש כבר שנים ולא קורה עם זה שום דבר. כביש עוקף רנטיס עומד עשר שנים בשיממונו. יש כמה קילומטרים להשלים והממשלה לא מסייעת. מדובר בכביש שרלוונטי לעלי זהב, פדואל, ברוכין - כמעט מוכן - וכלום. ראש הממשלה כבר שנים שולח אותי מיועץ ליועץ. כל השרים איתנו אבל אין ביצוע. ראש הממשלה הוא הקטר שמושך את הרכבת והוא זה שצריך להוביל את המהלך".

מצלמה הייתה מונעת את הרצח

במישור הפוליטי נראה שהלחץ מתחיל לפעול. שני חברי כנסת מהקואליציה, מוטי יוגב ואורן חזן, כבר הצהירו כי אם הקבינט לא יקבל החלטה בנושא ביום ראשון הקרוב, הם מתכוונים שלא להצביע עם הקואליציה. במאהל מדברים על עוד לפחות שלושה חברי כנסת שינהגו כך.

בתחילת השבוע הגיע למאהל המחאה השר נפתלי בנט. ל'בשבע' הוא סיפר: "העליתי דרישה חד ערכית בפורום ראשי מפלגות, שאנחנו חייבים לקבל כבישים עוקפים, קליטה סלולרית רצופה ותאורה לאורך הכבישים, ומרכיבי ביטחון לאורך הגדרות. היום ידוע שהמחבל שרצח את בני משפחת סלומון בחלמיש נגע בגדר, אבל לא הייתה מצלמה. איש הביטחון שהגיע אחרי כמה דקות לא מצא שם אף אחד. המחבל הסתובב ביישוב כ‑20 דקות. אם רק הייתה שם מצלמה, שכמה היא כבר עולה, היו ניצלים חיי אדם. זו דרישה שלנו מול ראש הממשלה ואנחנו נעמוד על כך שעוד ב‑2017 זה יינתן. זהו סכום לא מבוטל".

ביום שני הקרוב אמורה להתכנס ועדת שרים כדי לקדם ולנסות להפוך את ההבטחות ל‑800 מיליון שקלים לתוכנית פעילות בשטח שתחולק על פני שלוש שנים. במאהל עדיין לא ממהרים להתקפל. "אנחנו לא נהסס להחריף את השביתה. ראש הממשלה מבטיח והוא לא מקיים. קראנו לראש הממשלה שישב איתנו במאהל וישמע אותנו. הוא לא הגיע", אומרת הדס מזרחי.

יוסי דגן מוסיף: "הצעד הבא שלנו, ראשי הרשויות יחד עם המשפחות השכולות, יהיה להחריף את המחאה ולשבות רעב. הנושא הזה צריך להיפתר באופן מיידי. אין עוד זמן לחכות".