הראי"ה ותרומתו למתן הצהרת בלפור

פרק לא מוכר בקורות הראי"ה קוק זצ"ל הוא פרק מעורבותו במהלכים שקדמו להצהרת בלפור. הצצה אל אגרות הרב המעידות על מעורבותו בהצהרה.

יאיר דן , ט"ז בחשון תשע"ח

הנצחת המורשת. הראי"ה קוק
הנצחת המורשת. הראי"ה קוק
צילום: רישום: ש. כהן

בתחילת המאה הקודמת הרב קוק כיהן כרבה של יפו והמושבות, הרב יזם באותה התקופה את מסע המושבות כדי לחזק את ידי החלוצים בבניית הארץ וכדי לגשר הינם לבין מסורת ישראל. הרב קוק נתפס כבר אז כרב המגשר על הציונות והיהדות, כך גם זוכרים אותו כיום ישנו פרק בחייו שהודגש פחות והוא תרומתו האסרטיבית והמכרעת להצהרת בלפור.

הרב ירד לאירופה בשנת 1914 על מנת לגייס כסף להקמת ישיבה ולהשתתף בכנס של אגודת ישראל, מלחמת העולם הראשונה החלה והרב לא יכול היה לחזור לארץ מאחר שהאימפריה העותומנית ששלטה אז במזרח התיכון סגרה שעריה. קהילת מחזיקי הדת בלונדון בקשה שהרב יתמנה לרבה והרב הסכים בתנאי שכאשר תסתיים המלחמה הוא ישוב לכהן כרבה של יפו והמושבות במשרה מלאה.

לקראת סוף המלחמה החלו דיונים סביב הקניית הזכות לעם היהודי על ארץ ישראל וסיוע של הבריטים במימוש הזכות הזו. הרב קוק היה מעורב בדיונים והוא ייצג למעשה את היהדות החרדית אורתודוכסית אל מול הלובי הרפורמי בלונדון. הבריטים הכירו ברב קוק כגדול בתורה שדעתו מייצגת את היהדות האורתודוכסית. חלק מהיהדות גרמניה האורתודוקסית התנגדה להצהרה בזכות הלאומית של העם היהודי, אבל בגלל המלחמה הם לא זומנו להשתתף בדיונים המקדימים ועובדה הזו השאירה את הרב קוק כגורם האורתודוקס המשמעותי בייתר שהשתתף בדיוני הועדות. הרב קוק יחד עם וייצמן ורוטשליד פעל ללא לאות כדי להביא למימוש ההצהרה ואכן זכה לחזור לאחר המלחמה בראש מורם וגאה לארץ אבותיו.

הרב ראה בבלפור את כורש של זמנו, והכיר לו טובה על כך גם במותו, כאשר ניסח תפילת אל מלא רחמים לזכרו של בלפור וביקש מכל בתי הכנסת לקיים אזכרה לזכרו של בלפור

בנוסף התכתב הרב עם מנהיגי המנדט והממלכה כדי לנחמם ולהדגיש את תורמתו של בלפור להיסטוריה. אנו מביאים כאן את תמצית האגרות

הראי"ה קוק כתב שני מכתבי נחמה מרגשים ומרשימים אל רמי המעלה הבריטיים באותם ימים: המלך ג'ורג' החמישי, מלך האימפריה הבריטית. וג'ון צ'נסלור, הנציב העליון השלישי בממשלת המנדט בארץ ישראל. שני המכתבים נמסרו בזמנו לידי מר יצחק עבאדי, המתרגם הראשי לממשלת המנדט, בצרוף בקשה אישית מהרב קוק: "אבקש בזה מכבודך שתטיב בחסדך להעתיק (=לתרגם) אותם לאנגלית, כיד כשרונך המצוין הטוב עליך בעז"ה, ולהשתדל שיבואו הדברים לתעודתם (=ליעדם)".

דברי הראי"ה קוק, היוצאים מן הלב, מלמדים על הקשר העמוק ששרר בין הרב קוק לאישיותו של בלפור, ובעיקר על יחסו המיוחד של הרב קוק אל ההצהרה הגדולה שזכה הלורד בלפור להעניק לעם היהודי.

מכתב הרב קוק למלך ג'ורג' החמישי

"להוד מלכותו גיאורג החמישי, מלך בריטניה הגדולה, ירום הודו", פותח הרב הראשי קוק את מכתבו, בו יספר על הרגשות שהציפו אותו כאשר חזר לארץ ישראל מלונדון – שם שהה במהלך מלחמת העולם הראשונה – ומצא את הארץ "שהיא נתונה תחת דגל ממלכת הוד מלכותו, מעוטרת בזר התפארת של ההבעה הקדושה, אשר להצהרה הנצחית, שיצאה על פי ממלכתו הרוממה, על ידי האיש הנעלה, המנֹוח בלפור זכרו לברכה".

הרב קוק מתאר במכתבו את בלפור כ"האדם הגדול והנערץ, מבחירי בניה של ממלכת הוד מלכותו, המעטרים אותה בתפארה... האיש אשר על ידו יצאה ההצהרה הנצחית, אשר תעמוד לדורות לנס עמים (ע"פ ישעיה יא, י), על פי ממשלת הוד מלכותו, בדבר שיבת עם ישראל לארצו לבנות את ביתו הלאומי, כדבר ה' אשר ביד נביאי האמת והצדק, בסיוע של ממשלת הוד מלכותו".

הרב קוק מספר במכתבו כי כאשר חזר לארץ בשנת תר"פ אחרי המלחמה (אוק' 1919), מרוב התרגשות לבו הוא שלח מיד מברק ברכה אל המלך גורג' החמישי: "שאדוני המלך יתברך מאת אדון כל, לראות בהתגשמותם של חזיוני נביאי האמת והצדק, אשר דבר ה' בפיהם בשיבת עם הקודש לארץ הקודש בזיו תפארה". על כך השיב הוד מלכותו במברק אל הרב קוק שהוא מודה לרב על העונג שהרב הסב לו בדבריו הנעימים. הרב מציין כי תשובה זו "נחתמה על לוח לבבי ועל לוח לב כל אחי, אשר שמענוה בקשב רב".

בהמשך מכתבו למלך ג'ורג' מתאר הרב קוק את הצהרת בלפור כך: "ההצהרה הגדולה, הנושאת בקרבה נחמת ישראל, ותפארת לעם הבריטי, עַם מרעית הוד מלכותו". ומביע תקווה ותפילה בשם כלל העם היהודי כי "למרות כל הפרעות אשר עברו עלינו, הננו מלאים תקוות עולמים, כי דבר ה' הוא אשר ניתן בידי ממלכת הוד מלכותו, [כדי] להשיב לבצרון (=לשיא כוחם, לאחדותם, מלשון מבצר, ע"פ זכריה ט, יב) את הגוי אשר בזו עריצים את ארץ חמדתו (=את האומה הישראלית שחמסו ממנה את ארצה), אשר ניתנה לו לנחלה בדבר ה' ושבועתו, העומדת לעד".

"וצדקת ה' אשר החלה לזרוח על ידי ממשלת הוד מלכותו, באמצעות ההצהרה הרוממה.. תופיע בכל אור תפארתה.. בשמחת לב כל הישרים המקשיבים בסתר רוחם לדבר ה' אשר דיבר טוב על ישראל ועל ארץ קודשו, לשוב אליהם ברחמים (=בהשראת השכינה בארץ) כימי קדם, להיות לאור גויים, ולישועת אפסי ארץ (=לברכה לכל העמים בכל העולם)".

הרב קוק מסיים: "והנני בזה משתחווה בהדרת רוממות הכבוד וההכנעה, להדום רגלי כסא הוד מלכותו, ומתכבד לברכו ביראה, בברכה נאמנה מהר הקודש מירושלים".

מכתב הרב קוק לנציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור

בפתח מכתבו אל צ'נסלור מעמיד הרב קוק את תפקידו של נציב הממלכה הבריטית כולה כהמשך ישיר להצהרת בלפור: "הוד מעלתו הנציב העליון הבריטי.. האישיות הגדולה העומדת על משמרת הצדק בארצנו הקדושה - מטעם ממשלת הוד מלכותו, מלך אנגליה ירום הודו - לפתח את החיים המדיניים, החברותיים, התרבותיים והכלליים של הארץ הזאת, בהתאמה לתפקיד הגדול אשר הוטל על העם הבריטי, בעל המנדט.. בהצהרה שמוציאהּ לאור עולם היה זה האיש הגדול [בלפור]".

וכאן מאריך הרב קוק בשבחו של בעל ההצהרה: "הבריטי הגדול, המדינאי המובהק, בעל המדע ואציל הרוח, לורד ארתור ג'יימס בלפור... אשר הופעתו הרוחנית היתה כל כך זקוקה לנו, עם ישראל, וגם לבריטניה ולאנושות כולה".

כדי להסביר את דבריו לעיל, שהצהרת בלפור מועילה גם לבריטניה עצמה, מבאר הרב קוק שההצדקה המוסרית להצהרה נובעת מערכי היסוד של צדק ויושר המופיעים בתנ"ך, הספר שגם האומה הבריטית יודעת את ערכו ומכבדת אותו: "שהרבה ערכי הכבוד והתפארת הנצחיים, הנובעים ממקור הקודש של דבר ה' אשר בספר הספרים, שהוא אור התבל כולה, בעבר ובעתיד, נוגעים הם בהתגלות הברורה של ההצהרה הנצחית הזאת".

וגם כאן מביע הרב קוק בשם כל ישראל את תקוות עמנו ביחס להצהרת בלפור: "בטוחים אנחנו, שהתוכן המלא של ההצהרה הגדולה, שעל פי ממשלת הוד מלכותו יצאה להיות ידועה לכל האנושיות התרבותית.. זה התוכן יתמלא בכל הדר כבודו, ליפעת (=להופעת) הפאר של עם ישראל ושל האנושות כולה, בקשר עם ממשלת הוד מלכותו ירום הודו".

ומוסיף ברוח של תקווה ואמונה: "למרות כל הזעזועים של הרגשות קטנים בני החליפות הרגעית (=תקלות ותלונות שעלו מהיישוב העברי על חוסר יישום ההצהרה), יקום דבר ה' אשר בפי נביאי האמת והצדק, על ידי כל מסיבות החיים (=התהליכים שהאומה עוד עתידה לעבור). ושיבת ישראל אל ארצו, אשר הובעה בההצהרה הגדולה הזאת, תקח לה את עמדתה הרחבה והגאונית לטובת כל יושבי ארץ הקודש, ולטובת כל האדם אשר על פני התבל כולה".

סופה של הצהרת בלפור לנצח את המפריעים בדרכה

במכתב נוסף, אל משתתפי אסיפה לזכרו של בלפור בכ"ד באדר תר"צ, כתב הרב קוק: "אמונתנו הגדולה, שהצהרתו היא חיה ממקור החיים (=כלומר, היתה דחיפה אלוקית משמים שהביא להצהרה, והיא ממשיכה לקיימה כל העת במפעל הציוני), וסופה לנצח את כל העומדים לשטן לה".

בימים אלה מקדמים בבית הרב קוק יחד עם חבר הכנסת מוטי יוגב הצעת חוק לציון זכרו ופועלו של הרב קוק ודברים אלה בהחלט שופכים אור על מורשתו הייחודית בתולדות העם ושיבתו לציון.