פרשנות
חופש מחופש המידע

לאחרונה החלו לטעון במנהל האזרחי שחוק חופש המידע לא חל עליהם בטענה שכך קבע בית המשפט, בעודם מפנים לפסיקה שאינה קובעת כך.

עו"ד תומר ישראל , י"ח בחשון תשע"ח

המנהל האזרחי
המנהל האזרחי
ערוץ 7

האם חוק חופש המידע חל ביהודה ושומרון? התשובה בקצרה: תלוי איפה אתה נמצא.

ביהודה ושומרון, חוק חופש המידע כמו חוקים רבים נוספים, מדלג לו על כבישים, על שטחים ירוקים ובין ישוב יהודי אחד למשנהו. למה? כי שם יש חקיקה צבאית, אין חקיקה ישראלית ואין ריבונות. חוקי מדינת ישראל חלים ביו"ש רק באזורים בהם הוציא המפקד הצבאי צו מפורש המחיל אותם.

כך לדוגמה, בשטחי המועצות יש צו אלוף שמחיל את חוק חופש המידע במסגרת תקנון המועצות המקומיות. לכן, החוק חל על המועצות האזוריות והמקומיות עצמן ועל הישובים היהודיים שבתחומן.

ומה עם המנהל האזרחי? המנהל נהג להשיב לבקשות חופש מידע שונות ואף כשעלה צורך, התייצב בבית המשפט ונימק מדוע לא השיב בזמן או מדוע במקרה ספציפי אינו חייב להשיב, בהתאם לסייגים החלים בחוק. לאחרונה, השיבו במספר מקרים במנהל לבקשות חופש מידע שהגיש עו"ד תומר ישראל ב"כ עמותת "ירוק עכשיו", כי בהתבסס על פסיקה שניתנה לאחרונה, כי חוק חופש המידע אינו חל עליהם.

זהו נוסח התשובה:

"...ביום ה- 03.01.2017 ניתן פסק הדין בבג"צ 6870/14, שם נקבע כי חוק חופש המידע אינו חל על המנהל האזרחי. יחד עם זאת, אין בדבר כדי לגרוע מתחולת עקרונות יסוד של המשפט המנהלי הישראלי על פעולותיו של המנהל האזרחי, לרבות מעקרונות חופש המידע במובניו הרחבים."

המדינה טענה בעבר טענה דומה במענה לעתירה שהגישה עמותת "יש דין" כנגד המנהל האזרחי אך השופט ד"ר יגאל מרזל קבע אז שאין צורך לקבל החלטה בנושא. אז

אז מה אם כן קבע בג"צ בדיון עליו הסתמך המנהל האזרחי בתשובתו?

בבג"צ 6870/14 רגבים נ' ראש המינהל האזרחי‏, נדרש המנהל לאפשר לעמותת רגבים לעיין בנסחי רישום בספרי הזכויות של חלקות מקרקעין באזור הכפר אל-בירה שבבנימין. (ובעברית פשוטה- לעיין ברישום נסחי ה"טאבו" של יו"ש) בפסק דין בן 13 עמודים דחו השופטים פוגלמן שכתב את פסק הדין, דנציגר ומזוז את העתירה. הם קבעו שיצא צו בעל תחולה אקטיבית בין מועד הגשת הבקשה ומועד התגובה על פי החוק ואין לעותרים זכות עיון. אין במסגרת הדיון הראשי עיסוק בשאלת תחולתו של חוק חופש המידע על המנהל וההתייחסות לכך נמצאת בהערת אגב, אוביטר.

בהערת האגב כאמור, ציין השופט פוגלמן: "בשולי הדברים ראינו להידרש לסוגיה נוספת שהתעוררה אגב הדיון בעתירה והיא סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה לפי חוק חופש המידע המוגשת נגד המינהל האזרחי באזור."

השופט ניהל דיון קצר בנושא תוך שהוא נעזר בנייר עמדה של היועמ"ש לממשלה בשנת 2006, חברו לתיק, כב' השופט מני מזוז.

בנייר העמדה שניסח מזוז כיועמ"ש, הוא הבהיר שלטעמו לחוק חופש המידע אין תחולה אקס טריטוריאלית בהיעדר הוראה מפורשת ולכן אם אין צו מפורש, החוק אינו חל ביו"ש. בנוסף, מזוז ציין כי בקשה לפי חוק חופש המידע המוגשת למנהל האזרחי על ידי אזרח ישראלי דומה לכל בקשה המוגשת לזרוע אחרת של משרד הביטחון. המשמעות היא שגם אם החוק לא חל ספציפית על המנהל מתוקף היותו רשות, הוא חל עליו כזרוע של המשרד הביטחון.

פוגלמן הסיק שדיון משפטי בבקשות חופש מידע של המנהל האזרחי צריך להתקיים בבג"ץ ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים והוסיף שהשופט כי עמדתו דומה לזו של מזוז לפיה:

"אין הכרח להידרש לשאלה אם המשיב נופל בגדרה של הגדרת "רשות" בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים", והוסיף "אין בהכרעתנו זו בדבר הערכאה המוסמכת כדי לגרוע מתחולת עקרונות היסוד של המשפט המנהלי הישראלי על פעולתו של המנהל האזרחי, לרבות מעקרונות חופש המידע במובנם הרחב".

כפי שניתן לראות, אימץ המנהל האזרחי את הנוסח לפיו הוא יכול להסתפק בעקרונות היסוד של החוק. אז למה בעצם מפקד האזור לא יחוקק צו שיחיל על המנהל האזרחי את חוק חופש המידע? כי מי שמנסח עבורו את הצווים היא מחלקה משפטית של המנהל האזרחי והם כאמור מעדיפים עקרונות ולא חוק.

למה? כי החוק קפדני והעקרונות פחות. כך לדוגמה, מענה על בקשה לפי חוק צריך להיות תוך 30 יום ומענה על פי עקרונות צריך להיות תוך זמן סביר.

הכותב הינו עורך דין מטעם ארגון ''ירוק עכשיו''