לא לתת לאסון ולנופלים להישכח

ביום הזיכרון חשה אמו של חלל צה"ל משה דהן ז"ל שאסון הספארי בו נהרג - נשכח. נכדתה יוצאת למסע הנצחה מצולם לזכר הדוד ולמען הסבתא.

שמעון כהן , י"ט בחשון תשע"ח

מבצע שלום הגליל. למצולמים אין קשר לידיעה
מבצע שלום הגליל. למצולמים אין קשר לידיעה
צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

נטלי יעקב, אחיינתו של משה דהן ז"ל, חלל צה"ל שנהרג באסון הספארי עם עוד 11 מחבריו ליחידה, עמלה בימים אלה על הכנתו של סרט שיספר את סיפורו הנשכח של האסון ההוא ואת סיפורו האישי של דודה.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם נטלי על הסרט שנולד בשיחה שקיימה עם סבתה ביום הזיכרון האחרון. הסבתא סיפרה לנטלי על תחושתה שהאסון נשכח וכל שהיא מבקשת הוא שזכר בנה יונצח ו"שהנוער שלנו ייתקל באהבה שלו במסירות שלו".

על האסון עצמו היא מספרת ומזכירה כי היה זה בשנת 85' כאשר קבוצת חיילי חימוש שבו מחופשת שבת במהלך חג החנוכה. כשהיו במרחש מאות מטרים ממטולה "טנדר עם מפגע חמוש בהרבה חומר נפץ התפוצץ ליד השיירה. 12 נהרגו ו- 14 נפצעו באופן קשה. חלק מהם עד היום עם סימנים קשים וטיפולים. תושבי מטולה מכירים את הסיפור כי עד היום אפשר לראות את הבתים עם סימנים מהפיצוץ. מדובר במרחק של 200-300 מטר. גם החיילים עפו למרחק הזה".

על השאלה מדוע דווקא הסיפור הזה, להערכתה, נשכח בקרב הציבור היא משיבה: "זה כואב מאוד אבל מדובר בעידן טרום טכנולוגיה, אנשים זוכרים את 'צוק איתן' ותמונות נופלים בצבע. אנשים מתחברים לאסונות האחרונים ולא זוכרים אסונות מלפני שלושים שנה".

לזאת היא מוסיפה הערה לפיה גם חיל החימוש אינו עוסק בסיפורו של האסון ובהנצחתו. בפועל, לדבריה ההורים של חלק מהחללים נפטרו והאנדרטה נשארת יתומה. אין איזכור בתקשורת לטקס באנדרטה במטולה, ובכל שנה יש פחות אנשים. היום מדובר בנציגים בודדים של הצבא. יש לי תמונה מגיל 6 כשישבתי ליד אלופים. היום זה כבר לא קיים".

למסע ההנצחה יצאה נטלי לאחר שפנתה למשרד הביטחון בבקשת סיוע וקיבלה נכונות להלוואה וקבלת מענק המכסה כשליש מהסכום הנדרש. כשפנתה לבתי ספר תיכונים כדי לבחון אפשרות שתלמידי מגמות לקולנוע ישולבו בעבודה ויסייעו לה בכך, קיבלה מענה לפיו "התלמידים עוסקים בחללים עדכנים יותר...".

לאחר כל אלה יצאה לדרכה כמעט לבדה ופתחה בראיונות של פצועי הפיגוע, חבריו של דודה, משה. "אני שומעת כמיהה לסגירת מעגל. כשהתחלתי את הדרך פגשתי חבר ליחידה שהגיע לאזכרה של משה פעם ראשונה אחרי שלושים שנה.

''הוא הביא לנו תמונה וסיפר שהוא היה חבר הטוב ביותר ורק כעת כשיש לו ילדים בצבא הוא מסוגל לדבר. רוב הפצועים מתביישים לדבר על זה ולהיות במרכז. עכשיו הם נפתחים מול מצלמה כי מבינים שאם לא ידברו ולא יספרו הסיפור ימות איתם".

עוד היא מוסיפה ומספרת: "יש לנו המון פניות של אנשים שרוצים לספר, גם אנשים ממטולה שרוצים לספר על הטראומה של אותו יום, הם שמעו את הפיצוץ, ראו חיילים עפים לכל עבר. זה עשה להם טראומה".

בכוונתה של נטלי לפעול לאסוף די כסף לסרט כולל שיעסוק בסיפור הפיגוע כולו ויזכיר את החללים כולם, אך אם לא יעלה בידה לאסוף את מלוא הסכום תפיק סרט שיתמקד בדמותו של הדוד וייתן מרגוע מסוים לאמו השכולה.