לימוד תורה ככלי להתמודדות בצבא

בעמותת צל"ש מחזקים את הקשר בין חיילים לעולם בית המדרש. מקים העמותה: במקום להתמקד בבעיות, להוסיף אור תורה שמסייע להתמודד.

שמעון כהן , י"ט בחשון תשע"ח

הרב איינהורן בתמונה קבוצתית עם חיילים
הרב איינהורן בתמונה קבוצתית עם חיילים
צילום: צל"ש

הרב פרץ איינהורן, ר"מ במכינת 'עוצם', הקים את עמותת צל"ש במסגרתה הוא פוגש חיילים וקצינים שומרי מצוות המשרתים בצה"ל כדי לשמר את הקשר בינם לבין עולם בית המדרש גם בשנות השירות. בעקבות השיח והפולמוס סביב השירות המשותף שוחחנו עמו ביומן ערוץ 7.

"אנחנו עסוקים בהוספת תורה ולא בבעיות, ולחזק גם כשיש בעיות", אומר הרב איינהורן שמעדיף שלא לנבור בבעיות שהוא שומע בשיחותיו עם החיילים אלא לעסוק במה שהוא רואה כמענה, חיזוק הרוח ולימוד התורה אצל החיילים, "אנחנו עסוקים הוספת עין טובה, עוד מסכת, עוד סיום ועוד קשר עם הרבנים", כלשונו "גם אם יש בעיות החיילים יודעים להתמודד מתוך שיקול דעת של תורה ושל קודש".

במהלך חמש שנות פעילותה של העמותה "הגענו ל-3000 חיילים ממכינות, תיכונים, מקיפים ועוד וכולם מחוברים" הוא אומר ומספר על הפעילות מול כל חייל וחייל: "כל חייל שפונה לעמותה מוצא קשר לרב מהקהילה או ממכינה וכו', ומוצא את הדרך להיות עסוק במחשבות נכונות וטהורות ומתוך כך להיות עסוק בעשייה הצבאית מתוך רוממות. לא צריך להיות תלמיד של עשר שנים בישיבה, מספיק שחייל רוצה ליצור קשר עם העמותה והיא תחבר אותו לרב ולקבוצת תלמידים מהסביבה שלומדים ביחד בחברותא".

הרב איינהורן, כאמור, מקפיד שלא להיכנס לנבכי הבעיות שעולות מהשטח ושב ומבהיר: "להיכנס לבעיות זה קל אבל יש פתרון יסודי ועיקרי של עוד לימוד, עוד חיזוק באמונה. בכל מקום יש בעיות. אנחנו בתהליך של גאולה, עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות בתהליך התקדמות ואנחנו לא נבהלים מהבעיות. אנחנו קשורים לתורה, למדינה ולצבא מתוך תורה".

הרב איינהורן ספג באחרונה כתף קרה מצידו של הצבא כשזה אסר עליו להרצות בפני קבוצות מסוימות של קצינים וחיילים, אולם נראה שההתייחסות הזו של הצבא אינה מרפה את ידיו, "הפוך, כשיש בעיות אנחנו נשמעים לפקודות וממשיכים להגיע לכל מקום שאפשר, והכל בתיאום ואישור. רוב הפעילות שלנו היא אזרחית. אנחנו מגיעים לסיומי מסלול, לטקסי כומתה, השבעות ועוד, מחבקים את החיילים במקומות שלכולם מותר להיות, ואם דלת אחת נסגרת אחרת נפתחת. היעד הוא לעשות להם טוב בלב ולחבר אותם לעולם בית המדרש גם תוך כדי השירות הצבאי הארוך והמורכב".

עוד נשאל הרב איינהורן אם נכונה התחושה לפיה רבנים ומוסדות חינוך תורניים שומרים על הקשר עם הלוחמים והקצינים הקרביים, בעוד נדמה שאותם שמשרתים בעורף כמעט ונזנחים, וזאת על אף שדווקא הם לעיתים זקוקים ליחס ותמיכה מיוחדים לנוכח השירות ביחידות מעורבות והתמודדות שאינה ביחידות השדה והיחידות המיוחדות.

"אנחנו מרגישים את הדבר", הוא אומר וגם כאן מוצא מענה בחיזוק עולם הלימוד אצל החיילים. "אלו חבר'ה שיש להם זמן, הם לפעמים יוצאים יומיות. במהדורת כיס של גמרות הגענו למאתיים וחמישים סיומי מסכתות. דווקא לחיילי העורף שעושים מלאכת קודש יש להם יותר זמן והם עושים סיומים עם החברים לשירות. זה קידוש ה' עצום, רוממות של עשייה. דווקא החבר'ה העורפיים שעובדים קשה יום ולילה, איתם אנחנו שומרים על קשר והדבר הזה פועל טוב ברוך ה'".