בשבע מהדורה דיגיטלית

הפתעה בשחור-לבן - ביקורת מוזיקה

כשברקע שלו סרטונים שרצים יפה ביוטיוב, משה נריה כורסיה מוציא דיסק בכורה עם עטיפה לא מאוד מוצלחת, אבל תוכן מוזיקלי משובח

אסף פניאל , כ' בחשון תשע"ח

אנרגיות שונות משיר לשיר. כורסיה
אנרגיות שונות משיר לשיר. כורסיה
צילום: פזית עוז

אני הולך להפתיע אתכם. כי זה מה שקרה גם לי - הופתעתי.

האמת היא שכשהזמר משה נריה כורסיה יתיישב לקרוא את השורות האלה, הוא יתפלא לשמוע באיזה שעמום ניגשתי לשמוע את האלבום שלו שנקרא 'יותר מדי'. הוצאתי מתיבת הדואר את הדיסק וראיתי על החבילה תמונה בשחור-לבן של בחור יושב עם טי-שירט ומסתכל למצלמה, והוא הזכיר לי את משה פרץ, שאין לי שום דבר נגדו חלילה, רק שזה לא הסגנון שאני שומע בדרך כלל. הפכתי את הדיסק וראיתי את השמות של השירים. תהליך הבדיקה הזה ארך חצי דקה, אבל המסקנה שלו הייתה שיש כאן איזה בחור חביב שכתב כמה שירי אהבה בינוניים בגוון מוכר ושחוק, ולא כל כך מתחבר אליי.

היה לי מזל שמשה לחץ ושאל אותי בפייסבוק אם קיבלתי את הדיסק. מפאת חוסר הנעימות, החלטתי שאנצל את הנסיעה שלי ואשמע במה מדובר. נסיעה קצרה לירושלים הספיקה כדי לגלות כמה נכונה הקלישאה "אל תסתכל בקנקן", או בגרסה האנגלית שהכי מדויקת לסיפור שלנו: You can’t judge a book by its cover.

דקה אחרי דקה, רצועה אחרי רצועה, נחשפתי לדיסק מעולה של זמר מצוין. חזות השחור-לבן של הדיסק הסתירה את הצבעוניות והגיוון של סגנונות המוזיקה של כורסיה. כל שיר היה הפתעה, כשהוא הכניס אותי לאנרגיות שונות ומקצב אחר. למרות המסע בין הז'אנרים השונים, בתוך כל שיר יש את אותו משה נריה, שנחשף מבעד לשירים כאומן אותנטי שנופל וקם, כואב ותוהה, אוהב וסובל, מחפש ומוצא ומחפש שוב.

כורסיה מביא את כל החיים אל המוזיקה. הוא מסוגל לשיר אל אשתו שיר עדין ואוהב ("אותך מבקש"), אך מנגד לזעוק אל בורא עולם ולהתפלל שיציל אותו מנפילות בעולם הרוחני ("תציל אותי"). הוא מקפיץ בשיר אירוני ("שנזוז") שקובל על העובדה שכולם מבקשים ממנו שירים שטחיים ומקפיצים במקום שירי עומק. ההגשה בעיניי מאוד אמינה וכורסיה נותן את הנשמה, לא לוחץ על המילים ונשמע טבעי ואמיתי.

אחת מהסיבות שהדיסק קנה אותי היא בגלל המגוון המוזיקלי. אבל לשחק עם סגנונות זה לא מספיק, צריך לעשות את זה טוב. חיפשתי בחוברת של האלבום כדי לראות מי המפיק המוזיקלי וגיליתי שראובן חיון חתום על ההפקה ועל העיבוד וגם מנגן בגיטרות, בס, קלידים וכן, אפילו בסקסופון. אין מה לדבר, זה מה שנקרא לעשות את זה טוב. העיבוד מוקפד, מדויק, מפתיע, כייפי וחכם. שאפו למר חיון.

בחיפוש מהיר ביוטיוב גיליתי שכנראה רק אני נשארתי מאחור וכורסיה כבר עשה לא מעט. סרטונים של הופעה עם ישי ריבו, ביצוע ברדיו ושיר בטלוויזיה.

לסיכומו של דיסק, חבל לי שהאינסטינקט הראשוני שלי היה לא לשמוע אותו, רק בגלל תמונת השער. נכון, שולי רנד הציב רף די גבוה כשקפץ בלבוש חרדי מלא לתוך בריכה של כחול עמוק ואת זה הוא שם על העטיפה של האלבום. אותי זה קונה, אותי זה מסקרן. היה קונץ חמוד בעטיפה, שבה חדי העין יכולים להבחין שמשה נריה יושב על כורסה (כורסיה), אבל בשביל למשוך אותי פנימה צריך יותר.

'יותר מדי' הוא שמו של האלבום. אומנם יש פה הרבה – סגנונות מוזיקליים, רגשות, עומק. אבל זה לא מרגיש יותר מדי, זה מרגיש עשיר ומגוון ואני יושב על הכורסה ומחכה לעוד שיגיע, בדיסק הבא.