רבים העריכו אותו והוקירו את פעליו הרבים, הן בלימוד והפצת התורה והן במעשי החסד שנהג לעשות בצנעה בגופו ובממונו.
יום אחד נודע כי ר' נחמן חלה במחלה קשה. חבריו ובני משפחתו נרתמו לפעולות הצלה בכל דרך אפשרית, חלקם נסעו לקברי הקדושים להעתיר בתפילה לבורא עולם להחלמתו, חלקם יצאו לגייס כספים כדי לממן את התרופות והרופאים, אולם מצבו התדרדר מיום ליום. באחד מבתי הכנסת בירושלים ארגנו אמירת תהילים מסביב לשעון, בתקווה שתחינתם תתקבל ברצון, אך בשמיים רצו אחרת.
ר' נחמן גלינסקי נפטר לצערם של רבים. אלפים ליווהו בדרכו האחרונה, כשהוא מותיר אחריו אלמנה צעירה עם יתומים ויתומות. בימי השבעה עלו רבים לנחם את ההורים הרצוצים והמשפחה השבורה, שאיבדו את יקירם בחטף ובמהירות כה גדולה. הרבה מעשי חסד ועזרה שעשה לזולת נודעו לראשונה לבני המשפחה, כי ר' נחמן ז"ל מעולם לא סיפר עליהם לאיש.
באחד מימי השבעה הגיע לנחם ראש ישיבה מפורסמת עם קבוצה של כשבעים בחורים. כולם נכנסו בזה אחר זה וניחמו את האבלים המופתעים, שלא הבינו מה קורה פה. האם תרם ר' נחמן כספים להחזקת הישיבה?
לאחר שנכנסו כולם, התיישב ראש הישיבה לפני האבלים, עצם לרגע את עיניו, וכשפקחן הן היו אדומות מבכי, ואז החל לספר את סיפורו:
"לפני כשלושים שנה המנוח ואני למדנו בישיבת רוז'ין בירושלים. ראש הישיבה נהג לומר את השיעור הכללי פעם בשבוע. בחורי הישיבה קיבלו מראש את מראי המקומות, והכינו אותם כראוי כדי לרדת לסוף דעתו של רבם. לאחר השיעור הקיפו התלמידים את הרב ושעה ארוכה שוחחו איתו בלימוד. ראש הישיבה השיב לכל אחד ואחד בסבלנות מרובה. רוב הבחורים הכינו היטב את השיעור והתרכזו במהלך שבנה ראש הישיבה, ומיעוטם לא התכוננו כראוי והתוצאות היו בהתאם.
"יום אחד כאשר ראש הישיבה הוביל מהלך מאוד עמוק ומעניין בסוגיה קשה, אחד הבחורים, שראשו לא היה מונח בלימוד, חמד לו לצון. הוא בנה מטוס מנייר והחליט לשגרו בטיסה ישירה אל חברו שישב מולו. הוא הרכיב את המטוס על גומי, מתחו והמטוס המריא לדרכו. הבחור לא הבחין במאוורר שעמד מאחורי גבו. האוויר שפלט סובב את המטוס, הכניס אותו ל'כיס אוויר', והוא שינה כיוון וטס הישר אל שולחנו של ראש הישיבה ונחת על שולחנו...
"הדממה הופרה. הבחורים יצאו מריכוזם. קולות של השתוממות וצחקוקים שימשו בערבוביה. ראש הישיבה הניח ידו על עיניו למשך שניות ארוכות, ולאחר מכן סקר את הבחורים אחד אחד: מי מסוגל לחולל מעשה חצוף שכזה?! הוא ביקש שהבחור שהעיף את המטוס, יקום מיד וייצא מהשיעור.
"אף אחד לא קם ולא זע. הרב חזר על בקשתו ביתר תוקף. ממולו שורות של בחורים ישבו עם עיניים מושפלות, מדי פעם הביטו זה בזה, מנסים לאתר בחור שמגלה סימני שבירה... אף בחור לא קם ממקומו.
"ראש הישיבה דפק בידו על השולחן ואמר בקול תקיף: 'מי שעשה את המעשה, שייצא מיד, ואל יעכב את המשך השיעור!"
"לתדהמת כולם, התרומם הבחור המצטיין נחמן גלינסקי, כשפניו אדומות מבושה, ויצא במהירות מחדר השיעורים. ראש הישיבה המשיך בשיעורו, אך הריכוז של הבחורים ירד, והוא נאלץ לסיים את השיעור בטרם עת. לאחר השיעור קרא הרב לנחמן להיכנס לחדרו. הם שוחחו שעה ארוכה, אף אחד לא ידע מה נאמר, אך לאחר שיצא נודע שהבחור נחמן, שלכאורה היה אמור להיזרק מהישיבה, נותר ללמוד בה משום מה. כעבור יום-יומיים נשכח המעשה".
ראש הישיבה התרומם מעט וקרא בהתרגשות באוזני האבלים והמנחמים: "דעו לכם כי לא ר' נחמן העיף את מטוס הנייר באמצע השיעור, כי אם אני! וברור לי בלי צל של ספק, כי אילו הייתי מודה באשמה הייתי נזרק מיד מהישיבה ומי יודע מה היה עולה בגורלי... המנוח ר' נחמן הודה במעשה שלא עשה וספג עלבונות לא מעטים על כך, אך אין ספק כי במעשה גבורה זה הציל אותי כפשוטו! ראש ישיבתנו האמין לו אחר כך שהוא לא עשה את המעשה, ומסיבותיו החליט לא לעשות מזה יותר עסק".
"יכולתי לנשום לרווחה", המשיך ראש הישיבה לספר, "כעבור תקופה קצרה לקחתי את עצמי בידיים, ברחתי מכל מעשי השובבות והשקעתי את כולי בים התורה הקדושה, וכפי שאתם רואים משמש אני כיום כראש ישיבה. ברצוני לומר לכם כעת: דעו! כל זכות התורה שלי, וזכות התורה של תלמידיי בעבר בהווה, ואף אלה שעתידים ללמוד אצלי, הכול נזקף לזכותו של המנוח ר' נחמן! הוא זכה לקנות אין סוף עולמות של תורה בשעה אחת".
ואז הצביע לעבר תלמידיו והסביר מדוע הביא לכאן את כולם: "שלי ושלכם, שלו הוא".
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:[email protected]