בשבע מהדורה דיגיטלית

בניין שלם

לא פחות מעשור נדרש לדיירי בית השלום בחברון לממש את הרכישה, שבוצעה כדין, מול הקשיים שהערימו בפניהם הרשויות ובראשן המינהל האזרחי

אסף משניות , כ' בחשון תשע"ח

רכישת הבית הייתה תגובה מיידית לפיגוע בציר המתפללים. בית השלום בחברון
רכישת הבית הייתה תגובה מיידית לפיגוע בציר המתפללים. בית השלום בחברון
צילום: עמותת 'הרחיבי מקום אהלך'

יותר מעשר שנים לאחר שנרכש כדין ואוכלס לראשונה בידי יהודים, מתחיל השבוע שיווקן של 17 דירות במתחם בית השלום בחברון, והן מוצעות למכירה לציבור הרחב.

השיווק מתחיל עם ציון שבת חיי שרה, השבת ההמונית שמתקיימת בחברון מדי שנה. הבית, בית מידות מרשים בגודלו, ממוקם על אם הדרך המובילה מקריית ארבע למערת המכפלה ומכונה ציר המתפללים. "למעשה זאת הדרך היחידה כיום להגיע למערה", אומרת יפעת אלקובי, תושבת בית השלום.

סיפורו של הבית מתחיל חמש שנים קודם הרכישה, בקרב שנערך במקום בשבת פרשת ויצא של שנת תשס"ג. בליל שבת בשעה 18:55, בזמן שבו חזרו המתפללים מהמערה, הסתערה חוליית מחבלים והחלה לירות עליהם ועל החיילים במקום. בקרב, שנמשך ארבע שעות, נרצחו 12 חיילים וביניהם מח"ט חברון דאז, אל"מ דרור וינברג.

"הפיגוע הנוראי היה בשבת, אבל בארצות הברית השעה הייתה עדיין ארבע אחר הצהריים, והשבת שם עוד לא נכנסה", מספרת ל'בשבע' מרים פליישמן מעמותת 'הרחיבי מקום אהלך', הפועלת לגאולת קרקעות בחברון. "אדם בשם מוריס אברהם שומע על הפיגוע. לאחר השבת הוא החליט שהוא רוצה לרכוש בית בחברון. 'דמים תמורת דמים' הוא קרא לזה. אחרי שהוא בדק כמה מקומות אופציונליים, הוא שמע שבית השלום עומד למכירה".

מתחם בית השלום נועד לשמש כקניון ערבי בצידה היהודי של העיר חברון. "אנחנו לא ידענו מה יכול לגרום קניון ערבי, כי עוד לא היה אחד כזה. לעומת זאת כן הכרנו מכולת ערבית", מספרת אלקובי, "מכולת ערבית בחברון מתחילה בלמכור גבינה וטיטולים ומהר מאוד היא צומחת למטֶה שסביבו נמצאים כל השבאב הערבי שפוגע ביהודים ומפריע לחיים כאן. תיארנו לעצמנו שמקום כזה, באמצע הציר מהקריה למערה, יהרוס את שגרת החיים של היהודים".

אסור לסגור את התריסים

המוכרים הערבים החליטו למכור את המתחם בעקבות המשבר הכלכלי של אותם ימים וההפסדים הגדולים שהם צברו. אולם החוק הערבי מחייב אדם שמוכר קרקע להציע אותה קודם לכן לבעליה הקודמים. במקרה זה, הבעלים הקודם, שלמען ביטחונו האישי מכונה תמיד א', היה מקורב לקהילה היהודית בחברון. "א' היה איש חמאס במשך הרבה מאוד שנים", מספרת פליישמן, "הוא נקלע למצב כלכלי קשה, וכשהרשות לא עזרה לו הוא החליט שהספיק לו. בגלל שבמשך שנים אנחנו הידקנו איתו קשרים, הוא החליט להציע לנו לקנות את השטח. הוא ידע שיש לנו קונה שמעוניין והוא זה שעזר לנו עם כל סיפור הרכישה".

אך הסיפור היה ארוך ומסובך, הרבה בזכות תפקודן של הרשויות בישראל, ובמיוחד של המינהל האזרחי. "שנתיים לקח כל התהליך, כשהכול מתועד. במהלך הרכישה אף גייסנו לעזרה שייח' מאזור ירושלים בשם פרעון כדי שיעזור לשכנע את המוכרים שחששו קצת מהתהליך", מספרת פליישמן.

ממה הם חששו?

"כל מכירה של קרקע בשטחי הרשות הפלשתינית חייבת לעבור אישור של הרשות עצמה, שמוודאת שלא מוכרים ליהודים", מסבירה פליישמן, "מי שמוכר ליהודים דינו מוות על פי החוק. בפועל אבו-מאזן לא חותם על אישור ההוצאה להורג, אבל קורה לא פעם שחשודים במכירת קרקע ליהודים נופלים בטעות מהחלון או מקבלים עידוד רציני להתאבד. בכלא הם סובלים מהתעללות חמורה ביותר".

השייח' פרעון, דמות ידועה בחברה הערבית, שימש כגורם שהרגיע את המוכרים ועזר להם למכור. "המכירה עצמה הייתה בטולכרם. א' צילם אותה לאורך כל הדרך", מספרת פליישמן.

ברגע שהרשות גילתה שהמתחם נמכר ליהודים, החלו בעיות. "זה היה ערב פסח לפני עשר וחצי שנים", מספרת אלקובי, "רק השלד של הבניין היה בנוי באותו זמן. בפנים כמעט לא היה כלום חוץ משתי דירות שהבעלים הקודם החל לבנות. אבל לא היה בידוד, לא היו דלתות ולא היו חלונות. זה היה אתר בנייה של ממש. ברגע שהרשות החלה לעשות בעיות, למרות שהכול היה חוקי לחלוטין, המינהל לא היה מוכן שאנחנו נכניס לשם שום דבר, אפילו לא חלונות. כמעט שנה שלמה חיינו ככה, כולל חורף קשה במיוחד".

איך מסתדרים בצורה הזאת כל כך הרבה זמן?

"זה באמת היה לא פשוט, אבל אידיאולוגית היה שווה הכול. לא הייתה לנו בכלל שאלה בנושא. ידענו שככה צריך להסתדר, אז ככה חיינו. בסוף, בגלל החורף הקשה, המדינה נתנה כל מיני הקלות, סוג של סיוע הומניטרי. בזכות זה שחמאס קיבל עזרה, המינהל האזרחי נתן לנו להכניס חלונות ותריסים למבנה, וגם אז הוא אסר לסגור את התריסים".

שנה ועשרה חודשים לאחר שנכנסו לבית, הוציא שר הביטחון דאז אהוד ברק צו שפינה את עשר המשפחות שגרו במתחם. הצו הוצא לאור תביעת הבעלים הערביים שטענו, בלחץ הרשות, שהם לא מכרו את הקרקע. "אנחנו ביקשנו מברק שייתן לנו לגור במקום בזמן שהעניין נמצא בבירור משפטי, אבל הוא לא היה מוכן. במקום זה הוא הציב חיילים שישמרו שאף אחד לא ייכנס לשם", אומרת פליישמן.

לאן הלכו המשפחות שהוצאו מבית השלום?

"בגלל שמראש ידענו מי הן הנפשות הפועלות, כל המשפחות שמרו על הבתים הקודמים שלהן. כולנו נאלצנו לחזור לבית הקודם שלנו. לנו היה מזל. העוול שנעשה לנו הוא שונה ממה שקרה בעמונה, שם לאנשים לא היה לאן ללכת. העוול כאן הוא שיהודים לא יכולים לקנות בית בארץ ישראל. גם אם כל ההליכים והפרוצדורות בוצעו כהלכה", מעידה אלקובי.

נדל"ן אידיאולוגי

ההליכים אכן בוצעו כהלכה. לאחר חמש שנות דיונים פסק בית המשפט המחוזי שהבית נקנה באופן חוקי, ושטענותיהם של הבעלים הקודמים שקריות. הבעלים הגישו ערעור לבית המשפט העליון, וגם שם הוכרע שהבית נקנה באופן חוקי לחלוטין. אולם בית המשפט העליון הוסיף עז לפסיקה החיובית. "בית המשפט אמר שכל טענותיהם של התובעים שקריות, אך לגבי קבלה אחת הוא אמר שיש לו ספק לגבי מקוריותה ולכן דרש שנפקיד את הסכום הנקוב בה אצלו. הוא לא הוכיח שהקבלה מזויפת, ובכל זאת דרש מאיתנו תשלום נוסף על סך 330 אלף דולר", מספרת פליישמן.

עלות רכישת המתחם כולו, כולל ההוצאות המשפטיות העצומות, עלתה לסך מיליון ו‑700 אלף דולר. את הסכום כולו שילם מוריס אברהם מכספו האישי. "מוריס הוא אדם מדהים. לא מדובר פה באדם עשיר מאוד, אלא באידיאליסט גדול. בשלב מסוים, כשלא היה לו חלק מהסכום, הוא ביקש הלוואה מאבא שלו. אחרי שאביו שמע למה הוא צריך את הכסף, הוא אמר לו שהוא לא מלווה לו אלא נכנס איתו כשותף בפרויקט החשוב הזה. צריך להבין, זה היה ממש לשים את הכסף על קרן הצבי, כי במשך הרבה מאוד זמן לא היה ברור שננצח במשפט", מתארת פליישמן.

כל בית שנקנה ביהודה ושומרון צריך לקבל היתר עסקה, כלומר חתימה של שר הביטחון שמאשר את קניית הקרקע. ברוב חלקי יהודה ושומרון אין בעיה בהשגת האישורים, אבל כשמדובר במקום נפיץ כל כך, מתעוררות הבעיות. לאחר אישור בג"ץ, שניתן באופן סימבולי משהו יום לפני חג הפסח תשע"ד, גילו אנשי העמותה, שכיום היא זו שאחראית לשיפוץ המתחם, שהאישור המקורי שניתן להם על ידי ברק בזמנו כבר לא תקף, ויש להשיג אישור חדש, הפעם משר הביטחון בוגי יעלון. האישור של יעלון ניתן בתוך כמה שעות, וכבר בשעות אחר הצהריים חזרו שלוש משפחות למתחם, שם חגגו את ליל הסדר.

בשנתיים האחרונות עמלו בעמותת 'הרחיבי מקום אהלך' על תוכניות הבנייה של המתחם ועל הפיכתו לשכונה חדשה ביישוב היהודי בחברון. "בכל היישוב היהודי גרות היום כ‑90 משפחות, כך שתוספת של 17 משפחות זאת בהחלט שכונה חדשה", אומר הרב עוזי שרבף, ראש כולל 'שלהבת תחיית הארץ' בחברון ומורה דרכה הרוחני של העמותה.

מה אתם מצפים שיקרה כתוצאה ממכירת הבתים במתחם?

"אנחנו מקווים שזה יתחיל תהליך גדול של גאולת חברון, ואנחנו רואים את זה גם בפועל. בית השלום יצר פתח לרכישת בתים בכל האזור. כיום יש הרבה מבנים סביב המערה שעומדים נטושים כי הרשות לא נותנת לערבים למכור לנו אותם. גם בצד הערבי של העיר יש הרבה מאוד שרוצים למכור את הנכסים שלהם ולעבור לאירופה ולירדן. אבל בגלל ההסכמים המבישים עם הרשות שהמדינה חתמה עליהם אנחנו, כיהודים, לא יכולים לקנות שם בתים. אנחנו מאמינים שיבוא יום וחברון כולה תיושב ביהודים, ושהביקוש יהיה כל כך גדול עד שלא יהיה מקום לתושבים חדשים. לכן אנחנו קוראים לבית השלום 'נדל"ן אידיאולוגי'. כיום לקנות פה בית זה הרבה ממניעים אידיאולוגיים, אבל בעתיד המקום יהפוך גם לנכס נדל"ני גדול מאוד".