בשבע מהדורה דיגיטלית

אולי אחרי האיראנים

הווטו שהטיל רה"מ על חוק ביטול ההתנתקות בצפון השומרון חשף ש"אחרי שנטפל באיום האיראני" הפך אצלו למטבע לשון שדומה ל"אחרי החגים"

ניצן קידר , כ' בחשון תשע"ח

בוושינגטון אפילו לא ידעו שיש כזה חוק. חורבות שא-נור
בוושינגטון אפילו לא ידעו שיש כזה חוק. חורבות שא-נור
צילום: חומש תחילה

יושב ראש המפלגה הרפובליקנית בישראל, מארק צל, היה הראשון להדליק את הנורות האדומות.

צל, שיודע דבר או שניים על הנעשה עמוק בתוככי הממשל בוושינגטון, נשאל השבוע כמה פעמים על נושא העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, וזה מה שענה: "אני יודע שהנשיא, בניגוד לקודמיו, באמת מאמין בהעברת השגרירות לירושלים. זה נעצר משום שיש כרגע דברים שיותר חשובים לביטחון של ישראל, ארצות הברית והעולם כולו מאשר העברת השגרירות לירושלים, וזו ההתמודדות עם האיום האיראני".

דבריו של צל איששו תחושות המלוות מזה זמן גורמים מדיניים בישראל, לפיהן הממשל האמריקני מושך זמן בכל מיני סוגיות, אולי אפילו בתיאום עם ראש הממשלה עצמו. גם ביחס לסוגיה הפלשתינית, למרות שנראה שהאמריקנים בשטח, לא מעט בכירים בממשל מעבירים מסרים לפיהם צריך קודם להתמודד עם האיום האיראני ואחר כך להתעסק בסוגיות אחרות.

וכאמור, את הגישה הזאת שומעים גם בלשכת נתניהו. בנייה בהתנחלויות? כבישים עוקפים? בואו לא נטריד את האמריקנים. צריך קודם להתמודד עם האיום האיראני. אחר כך נשאל על נושאים אחרים. מה זה משנה עוד חודש או שנה או יותר. ההכרה ההולכת וגוברת בקרב לא מעט גורמים מדיניים היא ש"אחרי שנטפל באיום האיראני" הפך למטבע לשון שדומה במידת רצינותו ל"אחרי החגים". מודל לדחיינות של כל סוגיה משמעותית שרוצים להוריד מסדר היום.

פקיד אמריקני בכיר שעמו שוחחנו השבוע מאשר שזו המציאות. "טראמפ עסוק עם צפון קוריאה ואיראן, וראש הממשלה הישראלי מיישר איתו קו, ולכן בישראל מבינים שכרגע יש לטפל באש נמוכה בבנייה בהתנחלויות ולרכז את המאמץ בנושא האיראני, כי הנשיא הוא בעל אינטרס בנושא שזהה לזה של ראש הממשלה נתניהו". שר בכיר בממשלה אומר לנו שגם הוא מרגיש את המצב הזה. "יש ציפייה מאיתנו שנהיה נחמדים ושקטים בכל עניין שקשור להתנחלויות, ובתמורה יהיה שקט במישור הפלשתיני והאמריקנים ייתנו פול-גז בנושא המאבק באיומים הנשקפים מאיראן", מסביר השר.

מאזן האימה הזה משנה את כללי המשחק הגמישים ממילא. נתניהו הרי מסביר שבכל החלטה משמעותית חשוב לתאם עם האמריקנים. אבל בעוד בנושאי הבנייה יש גורמים בממשל שיודעים להכיר כל גבעה ונ"צ לא פחות טוב מפקידים במינהל האזרחי, הרי שבסוגיית החוק לביטול ההתנתקות בצפון השומרון, שנתניהו הטיל עלו וטו בתחילת השבוע, הפקידות וגם הדרגים שמעליה לא מכירים כלל את הסיפור. מדובר בסך הכול בשינוי סטטוס לביקורים. יהודים יוכלו לבקר ביישובים שנעקרו. לא מדובר כאן בבנייה. הווטו של נתניהו תמוה כפליים כשידוע שהוא עצמו לא רק הביע תמיכה בהצעה, אלא אמר בפה מלא כי יסייע לקידומה. ואז הגיע התירוץ: תיאום עם האמריקנים. רק שלממשל בארצות הברית שכחו לספר שיש בכלל חוק כזה כדי שלפחות יהיה אליבי.

"אחרי שנטפל באיום האיראני" יכול לשחק לטובת ישראל, אבל באותה מידה יכול גם לשחק לרעתה. נכון, בוושינגטון יושב ממשל אוהד למדי, אבל בל נטעה, אהדה אין משמעותה הכפפת האינטרס האמריקני לישראלי. ההפך הוא הנכון. טראמפ מצפה מנתניהו לכופף אינטרסים, גם פוליטיים, כדי ליישר קו איתו.

יומן מסע

השר נפתלי בנט חוזר ממסע משמעותי מאוד ברחבי ארצות הברית בשבוע האחרון. המטרות המרכזיות שלו היו פשוטות: להבין את הדעה הרווחת לגבי היחס האמריקני לסוגיה הפלשתינית, ולהסביר לשומעיו הן את הסוגיה האיראנית והן את המשוואה שחיזבאללה אינו סתם ארגון טרור, אלא כזה שיש לו מדינה משלו - לבנון.

המסע כלל מפגשים עם סנאטורים, פקידים שעוסקים בנושא הישראלי (ביניהם גם ג'ייסון גרינבלט) וגם תדרוכים ופעילות הסברה בקרב התקשורת האמריקנית, שהתעניינה מאוד בניתוחים של בנט הן לגבי הסוגיות הביטחוניות והן לגבי המדיניות.

הרושם שמתקבל בסביבתו של בנט אחרי הביקור הוא שהנושא הישראלי-פלשתיני נמצא בשולי התודעה של המחוקקים האמריקנים, וגם של התקשורת שם, אבל כן מעסיק את האחראים על כך בממשל. עם זאת, נראה שבממשל פתוחים לשמוע את ישראל, בעיקר לגבי אלטרנטיבות אפשריות למצב הנוכחי, דבר שנכון לעכשיו הם לא ממש שומעים. בנט דיבר בעבר על כך שיש תחושה שהוחמצה ההזדמנות ליצור שינוי משמעותי בתפיסת הממשל האמריקני לגבי ההתיישבות ביו"ש. נראה שהמסע הזה חיזק את העמדה הזאת, לפחות בסביבת בנט. התחושה, שזוכה לחיזוק גם משיחות עם פקידים אמריקניים המעורים בניסיונות לחדש את המגעים, היא שמי שעוסקים כיום בנושא הישראלי-פלשתיני בממשל קרובים יותר לצד הישראלי, ומבינים גם שהפלשתינים הם אלו שתוקעים את המשוואה.

אולם כאמור, פרט לגורמים שזה תחום העיסוק שלהם, בוושינגטון ובתקשורת בארצות הברית מתעניינים הרבה יותר בנושא הטרור האיראני וגרורותיו בסוריה, בלבנון וגם במקומות אחרים כמו תימן ועיראק. נאומו של ראש הממשלה באו"ם, כך נראה, רתם את האמריקנים באופן מלא לסוגיה האיראנית, שממילא הטרידה לא מעט מקובעי המדיניות.

המסע שערך בנט בארצות הברית מעיד שוב שחלק מהמידע שמגיע אלינו, מוטה. טראמפ עצמו עדיין לא קיבל החלטה באשר לסוגיה הישראלית-פלשתינית, לאחר שהבין שזו בעיה קשה והוא מעדיף להקדיש יותר משאבים לטרור האיראני ולאיומים מפיונגיאנג. זה לא אומר שנושא המדינה הפלשתינית ירד מהפרק מבחינתו. להפך, יש גורמים אמריקניים שמעריכים שבסופו של דבר טראמפ יחזור לטרמינולוגיה הזאת, אבל לא יודעים לנקוב בזמן, בוודאי שלא בטווח הנראה לעין.

בדרגים שמתחתיו להוטים להשיג הישג בזירה המדינית שלנו, אבל עושים זאת מתחת לרדאר. הפרסום שהיה באחרונה לנוכחות של השר כחלון באירוע פלשתיני מתפרש כשגיאה של גרינבלט. הממשל משדר שקט באפיק הזה, בעיקר כדי להמשיך ולשבור את הראש על פתרון אפשרי. מהביקור של בנט אפשר ללמוד שמשקיעים בכך הרבה פחות כוח מאשר השקיעו לפני חצי שנה.

האג'נדה – חוסר אג'נדה

אבי גבאי, לפחות בסקרים, מתחיל לייצב את מעמדה של מפלגת המחנה הציוני, והשבוע הוא גילה איך הוא עושה את זה. גלי הפופולריות, מתברר, תלויים בדעות מודולריות בכל מיני נושאים. הדעה משתנה על פי ציבור השומעים. מי שטרם הבין את הציניות בשורות האחרונות, צריך לפתוח את הריאיון של יו"ר המחנה הציוני במגזין היהודי-אמריקני 'פורוורד', ולקרוא. גבאי מן הסתם קיווה שאת הציטוטים הללו לא יקראו בישראל אלא בארצות הברית. אבל, צחוק הגורל, המגזין עשה קידום דווקא לקטע שבו גבאי משתפך על העובדה שבין להיצמד לאידיאולוגיה המפלגתית או לסטות ממנה ולזכות בבחירות – הוא מעדיף להשאיר את האידיאולוגיה בצד ולנצח.

לא שמישהו הופתע מההצהרה הזאת. גבאי כבר הצהיר הצהרות שהיו יכולות להיות מקובלות גם על מצביעי ליכוד שממקמים את עצמם במרכז המפה הפוליטית. הציטוט הזה רק מסמל את אובדן הדרך. אין עוד אג'נדה של מפלגת העבודה. אין אידיאולוגיה. יש רצון להיבחר, והדעות ייבחרו לפי רצון הבוחר כדי להגיע לכמה שיותר מנדטים.

זה נשמע פוליטיקה במיטבה, לא? כנראה שלא. בשיחות עם כמה מחברי הכנסת של העבודה שמעתי לא מעט טרוניות. לא מדובר פה באנשים שנפגעו מגבאי או מרגישים מקופחים. אף אחד גם לא טוען שגנבו לו את המפלגה (כי זה קרה כבר מזמן). גבאי הוא פשוט המוחק האולטימטיבי. הוא בא להשאיר חותם - את החותם שלו. מפלגת שמאל? הייתה שמאל. עכשיו היא מפלגת גבאי. במחנה הציוני בכלל, ובמפלגת העבודה בפרט, מתרבים הקולות שלא אוהבים את האג'נדה החדשה. זה עדיין בווליום נמוך, אבל פיצוץ אחד יכול להבעיר מדורה גדולה. הח"כים חוששים אולי למעמדם ושותקים, אבל סביר להניח שיש מי שאורבים לטעות המשמעותית הבאה של מנהיג המחנה הציוני.

דורשים כיסוי

מאהל המחאה של המשפחות השכולות וראשי הרשויות בהנהגת ראש מועצת שומרון יוסי דגן, ממשיך לעשות לראש הממשלה נתניהו כאב ראש. השבוע התאפיין בסימן שביתת רעב של יושבי המאהל, כלל גם כניסה לסיעת הליכוד, וחשוב מכך - שיבוש של עבודת ועדת הכספים.

בשבוע הבא, אם לא תיענה דרישת השובתים, הם מאיימים להחריף עוד את המאבק. המשמעות היא שבין שישה לשבעה חברי כנסת עלולים שלא להצביע עם הקואליציה. שניים כבר אמרו שיעשו זאת – אורן חזן מהליכוד ומוטי יוגב מהבית היהודי. עוד ארבעה או חמישה ח"כים משתי הסיעות הללו מתכוונים להצטרף ביום פקודה למהלך, שאם יצלח יגדיל את כאב הראש.

ראוי לציין שמיום ליום נראה שיש על מה לשבות. השובתים דורשים החלטה מתוקצבת בעניין סלילת כבישים עוקפים והתקנת מרכיבי ביטחון. נתניהו כבר הבטיח 800 מיליון שקלים בפריסה לשלוש שנים, אבל ל'בשבע' נודע כי השבוע, במקום לכנס ועדת שרים שתעסוק בנושא כפי שהתחייב, ביטל ראש הממשלה את כינוס הוועדה וישב עם שר האוצר. דיברו שם על 200 מיליון שקלים לתקציב הקרוב, והיתר לכיוון 2019 שבה אמורות להיערך בחירות, ושוכני המאהל מודאגים ששוב מדובר בהבטחות ללא כיסוי.

אין ספק שהם צודקים. על פי נתונים שהגיעו לידינו, בעשר השנים האחרונות כ‑13.4 אחוזים מההרוגים בכבישי ישראל נהרגו בשטחי יהודה ושומרון, בזמן שאחוז התושבים באזור זה ביחס למדינה הוא 6.3 אחוזים. תעשו את החשבון לבד. כבישים עוקפים יפחיתו משמעותית את המספר הזה, בוודאי שגם מרכיבי ביטחון וקליטה סלולרית שחסרה מאוד בכבישים רבים.

שאלנו את יוסי דגן מה יהיה הצעד שיגרום למאהל הזה לסיים את תפקידו. "אנחנו דורשים החלטה מתוקצבת, ברורה וחד משמעית – בין אם מדובר בהחלטת קבינט ובין אם בהחלטת ממשלה. כשתהיה כזו, והיא באמת תכיל תקציב ראוי ונכון, נסיים את המחאה". תהינו מה יקרה אם זה ייקח חודש או חודשיים, אם בכלל. דגן דווקא אופטימי. הוא משער שהחרפת השביתה בשבוע הקרוב תביא לתזוזה מהירה ביותר ולהחלטה המיוחלת.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il