בשבע מהדורה דיגיטלית

תנו לצה"ל לנצח את ההדתה

הרמטכ"ל מושך זמן, ומצוקת החיילים והמפקדים הדתיים נמשכת. הציבור הדתי שמרגיש לא רצוי צפוי להפחית את תרומתו לצה"ל.

עמנואל שילה , כ"א בחשון תשע"ח

אייזנקוט בטקס. היום
אייזנקוט בטקס. היום
צילום: דו"צ

1

בעוד כשלושה שבועות צפוי הרמטכ"ל גדי איזנקוט לפרסם את הנוסח העדכני של פקודת השירות המשותף. אז אפשר יהיה לדעת יותר בבירור מהי השורה התחתונה שיצאה מסדרת הפגישות וההתייעצות, ומהזמן הרב שלקח לעצמו רב-אלוף איזנקוט כדי לגבש את החלטותיו.

אבל עוד לפני שרואים את התוצאה הסופית, די ברור מה הרמטכ"ל עושה. הוא מתמרן, מורח, מרוויח זמן. מפזר מסרים סותרים כדי להרגיע את בעלי העמדות המנוגדות, וממשיך בשלו. לרבנים הוא מבטיח שאין לו שום אג'נדות פמיניסטיות, ושכל המהלך של הקמת הגדודים המעורבים נועד לפתור מצוקת כוח אדם שנוצרה לאחר שהכנסת החליטה על קיצור תקופת השירות של החיילים. במקביל הוא מאותת לשדולה הפמיניסטית ששום דבר לא יעצור את מהפכת השוויון, את שילוב החיילות בעוד ועוד תפקידים, ואת הפיכת כמעט כל היחידות בצה"ל למעורבות.

2

השבוע קיבל הרמטכ"ל בלשכתו, לפגישות נפרדות שהתקיימו זו אחר זו, את שני הצדדים בוויכוח: ראשי ישיבות ומכינות קדם-צבאיות (כולל רבנית אחת ממכינה קדם-צבאית לבנות) מצד אחד, ופעילות ארגונים פמיניסטיים ורפורמיים מהצד השני. למרות שכלל לא בטוח שנכון לתת לשני הצדדים משקל שווה, המפגש המקביל עם שניהם מאותת על כוונה לשמור על איזון ביניהם. בפועל, את מי מייצגים הרבנים זה די ברור. הם מהווים פה למצוקתם של אלפי בוגרים ותלמידים בישיבות הסדר, ישיבות גבוהות ומכינות קדם-צבאיות המשרתים בצה"ל, מרביתם בתפקידי לוחמה מובהקים, עם אחוז גבוה בתפקידי פיקוד וקצונה. הדיביזיות שמיוצגות על ידי הארגונים הפמיניסטיים פחות ברורות ומוגדרות. למרות שהן מדברות בשם כל הנשים, לא ברור כלל איזה אחוז מבין החיילות בצה"ל מעוניין להיות מיוצג על ידי פעילות פמיניסטיות רדיקליות. הרי באותה מידה אפשר גם לטעון שמי שמייצגת את החיילות היא דווקא הרבנית מיכל נגן, שבאה עם הרבנים.

3

לפי מה שמסתמן ממה שיצא החוצה מתוך הפגישות, נראה שלא צפויים שינויים דרמטיים בפקודת השירות המשותף. ייתכן שהרמטכ"ל יוותר על כמה משורות הפתיחה של הפקודה, שהופכות את ערבוב החיילים והחיילות ביחידות משותפות למטרה מוצהרת. אבל גם בלי הצהרות, המעשים בשטח מוכיחים שזוהי המגמה וזוהי רוח המפקד.

בשנים האחרונות משתלבות חיילות בעוד ועוד תפקידים של לחימה או תמיכת לחימה שבעבר היו שמורים לחיילים בלבד. כך נוצרת מציאות של פעילות מעורבת אינטנסיבית, גם בשעות לילה מאוחרות, עם מגורים יחד בהפרדה מינימלית, בין השאר גם בתנאי שטח. המציאות הזאת כרוכה בפגיעה ברורה בשמירת ההלכה. היא פוגעת גם בחוסנו המוסרי היהודי של צה"ל וגם בזכותו של החייל הדתי לשמור מצווה והלכה בעת שירותו.

עם רצון טוב וכבוד לערכים הדתיים אפשר היה לכאורה לגבש נוסחה שיוצרת גטאות שמורים לחיילים שומרי הלכה, כדוגמת הפלוגות הנפרדות של חיילי ההסדר והפלוגות המגדריות לגברים בלבד בקורס הקצינים. עצם ההסכמה להתכנס לגטאות שכאלה היא ויתור גדול של הציבור הדתי, שלכתחילה היה רוצה שהמציאות בכלל צה"ל תותאם לצרכיו ולערכיו. אבל אפילו את המעט הזה צה"ל לא מאפשר באופן משביע רצון. עדיין מתנהלים מאבקים על זכותם של חיילים דתיים שלא להשתתף באימון כושר שמועבר על ידי מדריכה בבגדי ספורט, או שלא לשהות יומם ולילה בתנאי שטח עם נהגת של רכבי שטח צבאיים.

הדרישה ההלכתית להפרדה בין המינים בצבא איננה לוקסוס שאפשר לוותר עליו. דוגמה קטנה למה שקורה במציאות המעורבבת הובאה בכתבתו המאוד אוהדת של אריק וייס על הגדוד המעורב 'לביא' ששודרה בערוץ 10. חייל בגדוד נשאל שם האם נוצרים קשרים רומנטיים בין חיילים וחיילות בגדוד המעורב. תשובתו הייתה שקשרים רומנטיים לא כל כך יש, אבל "קטעים", כלומר קשרים מיניים מזדמנים, יש הרבה. את ראשי צה"ל זה כנראה לא מדאיג כל עוד לא מדובר במפקד ופקודתו – כפי שקרה למפקד הגדוד המעורב קרקל, שהועף מצה"ל בגלל רומן עם קצינה הכפופה לו. אבל לא צריך להסביר מדוע המחנכים של הנוער הדתי רוצים להרחיק את תלמידיהם מהאווירה הזאת.

גורמים חילוניים מרבים להתריע לאחרונה על סכנת ההדתה בצה"ל. בפועל מה שקורה זה שהרבה יותר מחיילים חילונים שחוזרים בתשובה, יש חיילים דתיים שמסירים את הכיפה במהלך שירותם. הציבור הדתי משקיע מאמץ כביר בחינוך ילדיו ללכת בדרכו, והוא זכאי לדרוש להם מסגרת הולמת לערכיהם בעת שירותם הצבאי.

4

כשמדובר במפקדים דתיים, המצב קשה עוד יותר. אחד הסעיפים בפקודת השירות המשותף שעליו מתקיים דיון כבר זמן רב, הוא זה ששולל ממפקדים את הזכות שניתנה לחיילים דתיים לדרוש לשרת דווקא ביחידה מגדרית. בתפיסה הצה"לית העכשווית, הערבוב בין המינים מתחייב מהיותו של צה"ל צבא העם - צבא כל העדות, הלאומים והמגדרים. שירות משותף של חיילים וחיילות הוא חלק מערכי השוויון והממלכתיות שצה"ל של איזנקוט דוגל בהם. בעוד שלגבי חיילים מן השורה יש יותר נכונות להתגמש, מי שרוצה להיות מוביל ומפקד נדרש להתאים את עצמו לערכי צה"ל החדשים.

לנוכח הדרישה הברורה של מפקדים דתיים ורבניהם שלא לכפות עליהם לפקד על יחידה מעורבת, בצה"ל מוכנים להציע נוסחת פשרה מפא"יניקית. על פי אותה נוסחה, מפקדים דתיים לא יוצבו בעל כורחם ביחידות מעורבות, אך הזכות הזאת לא תעוגן בפקודה באופן רשמי אלא תישאר בגדר הבנה שבעל פה. כמובן שסיכומים שנשענים על הבנות שבעל פה הם הרבה פחות יציבים ועמידים לאורך זמן, וקשה להבטיח את שמירתם הקפדנית בשטח. אם הזכות הזאת לא תהיה חלק מהפקודה אלא תישען על הבטחתו של איזנקוט, אין שום ערובה לכך שהיא תישמר גם לאחר סיום כהונתו, בעוד פחות מ‑14 חודשים.

5

אז הרמטכ"ל מורח ומרוויח זמן, סוף כהונתו מתקרב, ובינתיים הציבור הדתי מרגיש פחות רצוי בצה"ל. הרומן הפורח בין צה"ל לחייל הדתי (להבדיל מהחיילת הדתייה) כבר עבר את שיאו וכעת הוא בירידה. התחושה הכללית היא שבתקופת כהונתם של רא"ל איזנקוט וקודמו רא"ל גנץ יש מגמה לדלל את הנוכחות וההשפעה הדתית בצה"ל. הרבנות הצבאית מגומדת, קידומם של קצינים דתיים מתנהל באיטיות, ובעוד בראש השב"כ והמשטרה כבר עמדו מפקדים דתיים, במטכ"ל של צה"ל אין היום אלוף דתי אחד לרפואה. צה"ל מחזר אחר הצעירות הדתיות, פורש להן שטיח אדום ומגלה התחשבות נדיבה בצורכיהן הדתיים, ובמקביל יש תחושה של החמצת פנים ושחיקה במידת ההתחשבות בצרכיו של החייל והמפקד הדתי.

השבוע התחוללה סערה זוטא כשכתב גלי צה"ל, אורי איגרא, פרסם ידיעה לפיה רבנים הציעו לאיים שאם המצב הדתי בצה"ל לא ישתפר, הם לא ישלחו את תלמידיהם לקורס קצינים. ככל הידוע, איום כזה לא הוצג בפגישת הרמטכ"ל עם הרבנים השבוע. אבל האמת היא שאין צורך שהרבנים יצוו. אם הדתיים ירגישו לא רצויים בצבא, התהליך הזה יקרה מאליו.

הציבור הדתי-לאומי הוביל בהתיישבות ביש"ע, ביציאה לפריפריה ובתחומים נוספים עוד לפני שהחל להיות דומיננטי בצבא. יש לו מה לתרום למדינת ישראל ולעם ישראל בתקשורת, באקדמיה, במערכת המשפט, בכלכלה ובעוד הרבה תחומים שהם מסוכנים פחות ומשפיעים לא פחות. אם הוא ירגיש לא רצוי בצה"ל, הוא לא יפסיק לתת את חלקו שם, אבל ינמיך פרופיל וישקיע את רוב האנרגיות שלו בתחומים אחרים. מספיק שהרבנים קצת יורידו רגל מהגז בדחיפה שהם נותנים לתלמידיהם המתגייסים וזה כבר יקרה מאליו בתהליך הדרגתי, שרובו יתרחש לאחר שהרמטכ"ל איזנקוט כבר יהיה אזרח.

את פירות הבאושים של ההחלטות הרעות שלו יאכלו הרמטכ"לים הבאים, שיפקדו על צבא חלש יותר ומבולבל יותר. למרבה הצער, לא נראה שהחשש הזה מדאיג במיוחד את הרמטכ"ל ועוזריו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com