מתעלמים מאווירת העבירה בשיח ההטרדות

שיח ההטרדות שלכד את כולנו בשבועות האחרונים חוטא בהתעלמות ממה שלא נוח לדוברים - אחריותה של התרבות החילונית-מתירנית והחפצת נשים.

צביקה מור , כ"ה בחשון תשע"ח

סדרת חינוך
סדרת חינוך
צילום: צביקה מור

בימים האחרונים נאלצה התקשורת לצמצם קצת את העיסוק האובססיבי במשפחת נתניהו, בשביל לפנות מקום וזמן לנושא ההטרדות המיניות. גם אצלנו במגזר, באתר זה, הוכתרה כותרת מזעזעת של "הטרדות מיניות מידי יום". אצלנו, נאמר שם, מדובר בעיקר בקטגוריה המילולית של ההטרדות, כגון מילים שנאמרות שלא במקום, וגם עם המטרידים הללו יש למצות את הדין.

במהלך התכניות ששודרו ביום ראשון השבוע, הדגישו שוב ושוב דוברים שונים שההטרדות חוצות מגזרים ועדות. לדבריהם, יש הטרדות אצל הדתיים והחרדים בדיוק כמו אצל החילונים. בדברים אלו חטאו הדוברים בשתיים: ראשית, בהתחמקות מאחריותה של התרבות החילונית-מתירנית ומהחפצת הנשים למה שקורה לנשים בשטח. שנית, בקביעה חסרת הבסיס שאין בחיים על פי תורת ישראל כדי לשמור על החברה מפני הטרדות מיניות.

זה וודאי נכון שיש הטרדות ועבירות מין בכל מקום, ולעולם לא נוכל לשלוט ביצריו של האינדיבידואל, ולכן יהיו מטרידים גם בציבור הכי דתי והכי שמרן. כשאתה מדבר על אינדיבידואלים, לעולם לא תוכל להבין את התמונה במלואה. למשל, באחוזי הגיוס לשירות קרבי, נוכל למצוא המוני חיילים קרביים מתל אביב, אך מה שנעלם בפרטים – מתגלה בסטטיסטיקה. לצערנו, תל אביב נמצאת במקום ה-46 באחוזי הגיוס ומיצוי ללחימה.

לכן, עלינו לעבור משיח על האינדיבידואל לשיח על חברה ותרבות, ולשאול: איזו תרבות מעודדת יותר את השליטה העצמית של האדם על יצריו, איזו תרבות שמה גבולות ברורים בין גברים לנשים, איזו תרבות מדגישה יותר את כבודה של האישה כאדם ולא מאפשרת החפצת נשים בשיח ובפרסום. לא צריך את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי לענות על השאלה הזו. תרבות הזו יוצרת אווירה שמקשה ולפחות מצמצמת מאד את הימצאותה של עבירה.

עבירה לא מתחילה מעבירה אלא מהאווירה שיוצרת אותה. ומכאן הכלל הוא ברור מאד: במקום שבו מתאפשרת אווירה של עבירה תהיינה יותר עבירות! במקום שבו המתירנות המינית היא חלק מערך החופש המקודש, נמצא יותר בגידות בין בני זוג, יותר הריונות של נערות, יותר מחלות מין וגם יותר הטרדות מיניות.

כל מי שהיה בשירות מילואים מכיר את הדברים מקרוב. כמובן שלא כולם מתנהגים כך, אך זה בהחלט מקובל בתת התרבות הזו, שגברים נשואים, לפעמים כאלה שיכולים להיות אבות לאותן חיילות, מדברים לידן בגסות ומתחילים איתן כאילו שאין בבית אישה וילדים. ואצל מי מחיילי המילואים לא רואים את המעשים הללו באופן גורף? נחשו בעצמכם. ולא רק בשירות מילואים. במפגשים ובטקסי סיום ניתן לראות איך כולן של כולם.

אווירה של עבירה היא אווירה של צחוק וקלות ראש. זו אווירה שמייתרת את הדיסטנס הטבעי הקיים בין גברים לנשים המונע הידרדרות לעבירה עצמה. זו אווירה שבה ערך השלום והאחווה (כביכול) גדולים מערך הצניעות.

כיום, כל איש שירות ונציג טלפוני פותח אתך שיחה ב"מה שלומך?". כך כתבו לו בטקסט. אך במצב יותר אמתי ופחות מדומה, שאלת "מה שלומך?" היא שאלה מאד אינטימית, מאד אישית ומאד חודרת ומתעניינת. זו שאלה שביכולתה לקרב בין אנשים, לאחות קרעים ולפתור משברים. ואם כך, כשגבר שואל אישה "מה שלומך?" נוצר כאן קשר נפשי ראשוני. ואם אינכם בטוחים, ערכו ניסוי קטן. שאלו חבר, אבל מכל הלב, "מה שלומך?" ותראו כיצד הוא מגיב בגופו ובפניו. כשהשאלה נשאלת מכל הלב, מתוך אכפתיות וקרבה, היא ממש מרטיטה והגוף מגיב בהתאם.

מסתבר שאלפי שנים לפנינו, הייתה לחז"ל הבנה חודרת לנפש האדם, והם אמרו שאסור לשאול בשלום אישה וכמובן שאין ללחוץ יד לאישה. הרב קוק זצ"ל כתב על כך, שלמרות ש"גדול השלום" ועלינו להיות מלאים רגשות אחווה כלפי כל אדם באשר הוא, ערך הצניעות מנצח כאן את ערך השלום בשל ההידרדרות המהירה שיכולה להתרחש אפילו משאילת שלום.

לא באנו כאן להטיל רפש באחרים. אם הראנו ה' את כל זאת, כנראה שגם עלינו לתקן בעניין זה, ויעשה כל איש וכל קהילה את חשבון הנפש שלהם, ויבדקו האם אין אצלם "אווירה של עבירה".