יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה צוין גם במליאת הכנסת.
רגע מרגש במיוחד נרשם במליאה כאשר ח"כ חיים ילין (יש עתיד) נאם מעל הדוכן ומירר בבכי כאשר התייחס לבנו שנפצע ברצועת עזה במהלך מבצע צוק איתן.
ח"כ ילין לא יכל לעצור את הדמעות גם לאחר הנאום, וזכה לתמיכה ולחיבוקים מצד כל הנוכחים במליאה.
ח"כ חיים ילין פנה למשפחות שיקיריהן נפצעו ואמר "חשוב לי לומר לכם בתור אב שבנו נפצע ברצועת עזה, ועדיין סוחב את נטל הפציעה, אתם לא לבד. יש פה בבית הזה אנשים שיילחמו בשבילכם. שמענו היום את זעקת הפצועים, זעקה שאני שומע אותה יום יום.
''מתווספים עוד ועוד פצועים להגנת המדינה. אני אומר לכם שבלי עורך דין הבן שלי לא היה מטופל. כשאומרים לי שזה לא ככה אני אומר לכם שרק עם עורכי דין הצלחנו להשיג לו טיפול. אתם בקואליציה אלה שצריכים לעשות את השינוי, אנחנו אופוזיציה, מי מקשיב לנו", אמר.
לדבריו, לאחר תום הקרבות יש לוחמים שמתחילים מלחמה נוספת, ''הם נושאים צלקות. כ-70 אלף פצועים במלחמות ישראל. כמעט כל ישראלי מכיר מישהו ממשפחת השכול או הפצועים כולנו תחת אותה היסטוריה כואבת''.
בפתח הישיבה אמר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין כי ''לפני שלוש שנים החליטה ממשלת ישראל למלא חוסר היסטורי, ולהקדיש יום מיוחד ליותר מ-70 אלף הגברים והנשים שנפצעו במלחמות ישראל, במבצעים ובפיגועי הטרור.
''תחשבו לרגע על המספר הזה, הוא מספר מדהים. שבעים-אלף פצועים, שבעים שנות עצמאות. חוטי הסיפור האישי של כל פצוע שזורים בסיפור של מדינת ישראל, בסיפור של כולנו; "דָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ", כמו שאמר הנביא הוֹשֵעַ. כל אחד מעשרות-האלפים האלו הוא עולם ומלואו. יש כאלו שנפצעו בגופם וכאלו שנפצעו בנפשם; כאלו ששבו לגמרי אל מסלול חייהם וכאלו שנמצאים בהתמודדות בלתי פוסקת''.
אדלשטיין העיד כי במסגרת יום ההוקרה שמע סיפורים רבים על היכולת שמשותפת לכל הפצועים: ''לכבוש את הר המכשולים ולהעפיל אל כל פסגה. שמעתי על פצועים שהקדישו את חייהם לתרומה לקהילה, שהפכו לרקדנים, לספורטאים מצטיינים או ליזמים פורצי-דרך. אנחנו בכנסת, יחד עם כל אזרחי ישראל, עומדים מאחוריכם, שמחים בכם וגאים בכם".
ח"כ ענת ברקו מהליכוד אמרה במליאת הכנסת כי "אין מדובר בהטבה סוציאלית, אף אחד לא עושה להם טובה, לנכי צה"ל וגם לא לנפגעי פעולות איבה. מגיע להם. מגיע להם. הם לא צריכים להתחנן בשביל כל דבר, לא אלו הפגועים בגוף ולא אלו הפגועים בנפש, כל נפגעי הפוסט טראומה, שנופלים בין הכיסאות.
"שכן, אחרי 30 שנה הפלאשבקים האלה, הריחות של המלחמה, של הבשר החרוך, מגיעים אליהם. אני בטוחה ששר העבודה, השר כץ, מכיר את זה מהפניות שמגיעות גם לביטוח הלאומי. מאנשים שנפגעו בפיגועים. זה לא תמיד מיד אחרי. אבל אם ברגע שהם מדווחים, או אם לאחר שיש אירוע, כמו למשל 'צוק איתן', מלחמה, מבצע, ולא מטפלים בהם באופן מידי, סיכויי ההחלמה שלהם הולכים ופוחתים.
"אבל אם עסוקים בהכרה והיא לוקחת כל כך הרבה זמן, אז ברור שמאבדים את המומנטום, והפציעה הזאת הופכת להיות פציעה מז'ורית ואי אפשר לטפל בה באותו אופן, וסיכויי ההחלמה הולכים ופוחתים", אמרה ברקו.