דעה
החיידק הטורף

פקודת השירות המשותף המשלבת גברים ונשים יחדיו היא ביטוי לחדירת הפמיניזם הפוסט-מודרני החדש. זהות נשית או גברית כבר איננה קיימת.

הרב זיו רוה (ר"מ במכון מאיר) , כ"ו בחשון תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

חיידק טורף הינו יצור זעיר וקטלני ביותר שקשה להבחין בו. משעה שחודר הוא לגוף האדם, הולך ומשבית הוא מערכת אחר מערכת, בניסיון להמית את הגוף כולו.

בזה דומה לו התרבות הפוסטמודרנית ההולכת ותופסת אחיזה במדינתנו, המבקשת לעקור הכול מן היסוד. אין עניינה ללחום ביהדות בלבד, אלא מבקשת היא לעקור את האומה הישראלית כולה מארצה ומן העולם בכלל, ולעקור את האדם מצלם אלוקים אשר בקרבו.

תרבות זו היא מיסודו של עשו הרשע האומר בלבו, "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". שהרי, מאבק יעקב ועשו איננו מאבק מקומי אלא מאבק אידאי, שמימי, החורז את ההסטוריה כולה. החל מרחם רבקה, "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ", וכלה בבירור האחרון בימות המשיח.

הנביא עובדיה מתאר את קריאתם של עמי אדום, "קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה... מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם... כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ... וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה".

ממרום ההשכלה של הפילוסופים בני עשו, ומתוך דוגמה אישית של אומות המערב, מחלחלת למחוזותינו, תרבות שהיא גרועה כמו כל מלחמה פיזית, בלא צורך כלל בכפיה. פוגעת היא ביסוד כל התחיה הלאומית, ובכל מערכות הערכים, ומדייקת אל מטרתה האחת – השמדה טוטלית של הזהות הישראלית.

שמא יאמר אדם, מה לנו ולתסביך הרדיפה הזה? עמי המערב חיים את חייהם ואנו איננו חייבים לייבא לגבולנו את תרבותם המזקת. מדוע לחשוד שהם נלחמים בנו בזה? אולם חז"ל הקדימונו ותיארו את ההתרחשות בגובה אחר. לכל אומה שר בשמים, מלאך האחראי על כל המתנהל בגבולה.

ומיהו המלאך הממונה על עמי אדום? "מלאך זה הוא סמא"ל שרו של עשו הנקרא סמא"ל עשו, כי כל חפצו וישעו הוא לסמא עיני האדם ולהכותו בעיוורון, ולעשותו סומא מעין השכלי, עד אשר לא יוכל הרואה לראות במראות האמת, לבוא ולראות פני ה'... כי "הוא השטן, הוא מלאך המות, הוא יצה"ר (ב"ב טז.)".

קשיים גדולים מתגלים במאבק הנוכחי. קרנות וגופים אנטישמיים עתירי ממון מנסים בכל עוז להחדיר את החיידק הטורף לכל המערכות. קושי נוסף נוצר מהעובדה שמעטים הם המודעים לארג המחשבתי העומד מאחורי הפוסטמודרניזם. ידיעת שורש הדברים היא מהותית.

כיום, תופעות הקיצון תופסות את רוב כותרות העיתון, והולכות והופכות לדבר שבהרגל, אך עם זאת, אדם מן השורה איננו קושר את מכלול התופעות לכדי מתקפה תרבותית אחת. זו הסיבה שהמאמצים לבלימת החדירה הינם מקומיים. גם אם הם מצליחים לשעה, לשטן הפוסטמודרני גרורות רבות.

עקרונות הפוסטמודרניזם העשווי: אין אמת, ואין אדם היכול לקבוע מהם ערכים, וכל שכן שלא האלוקים. הכל יחסי, ונתון לזווית הראיה של האדם היוצרת את השקפת עולמו המכונה נרטיב, ולכן אין לאף אדם או מוסד הזכות להשליט את ערכיו.

ערכי השוויון והחופש מנוסחים מחדש לא כשוויון הזדמנויות, אלא כזכות להגדרה עצמית של האדם. הגדרתו היצירתית של אדם את עצמו מבחינה לאומית, דתית או מינית, הינה שוות ערך להגדרת חברו. אין עקרון מאחד שמסביר את המציאות או תנועה מגמתית של ההיסטוריה. כל המוסכמות המורגלות מוטלות בספק, כיוון שהן תוצאה של 'הבניה חברתית', הנוצרת מתבניות המחשבה המקובלות רק בתרבות או בחברה מסוימת.

מישל פוקו טען שאין אמת הניתנת לחשיפה, אלא מנגנוני השליטה הם שמייצרים את מה שבני אדם מתייחסים אליו כאמת, ע"י השפה. על כן, אם מוקדי הכוח יחרשו את המוחות בהתייחסות חדשה לנושא, תהפוך זו לדעה הרווחת של הדור הבא.

זו הסיבה שהפוסטמודרניסטים מנסים להשתלט על מוקדי ההשפעה כגון מערכות השלטון, האקדמיה, העיתונאות, התקשורת, התרבות, האומנות, בית המשפט ומשרד החינוך.

מערכות רבות נפגעות מכיווני חשיבה פוסטמודרניים. באקדמיות פועלים מרצים פוסט-ציוניים, המערערים על מה שהם מכנים 'הסיפר (הנרטיב) הציוני', תוך אימוץ הנרטיב הפלסטיני, והשלכות מדיניות רבות לכך. הם שואפים להקים כאן מדינת כל אזרחיה המתייחסת לכל בני המיעוטים כאזרחי ישראל. פעילים פוסט-ציוניים נמצאו מעורבים בניסיונות לארגן חרם כלכלי על ישראל וחרם אקדמאי על האקדמיות בארץ, ויש מהם היוזמים עתירות טריטוריאליות לבג"ץ המביאות להרס וחורבן ישובים.

כיוון שזהות לאומית מצטיירת כדבר שיש לכפור בו, וזכויות הפרט במחשבה הפוסט-מודרנית הן עיקר, הריהם דואגים לזכויות המסתננים, הבדואים והערבים, גם על חשבון טובת המדינה. פסקי בג"ץ רבים אף הם ברוח זו, ובמערכת המשפט אין לישראלים או לאינטרס הלאומי עדיפות על זכויות המיעוטים.

בצבא, פקודת השירות המשותף המשלבת גברים ונשים יחדיו ביחידות קרביות, היא ביטוי לחדירת הפמיניזם הפוסט-מודרני החדש. בעבר פעלה התנועה הפמיניסטית למען שוויון הזכויות, המעמד וההזדמנויות לנשים.

לעומתה, טענת הפמיניזם הפוסט-מודרני היא שהמגדר הוא פיקטיבי, היינו שאין שום הבדל בין גבר לאישה והכל תוצר של 'הבניה חברתית'. זהות נשית או גברית איננה קיימת למעשה, אלא היא המצאה, או אוסף של תחושות וחוויות.

מתוך הישענות על מחקרים שאמינותם מפוקפקת, הגות זו קוראת אף לאדם להגדיר את הזהות המינית שלו, ומחוללת את תופעות הלהט"ב. גם מוסד המשפחה מאבד את כוחו, וסוגיית אימוץ ילד לזוג חד מיני מונחת על השולחן.

גם הרפורמים והקונסרבטיבים ניזונים מהלך המחשבה הפוסטמודרנית, שלאדם זכות ההגדרה הדתית. כל התנ"ך מסתלף בפירושים ברוח פוסט-מודרנית, וההלכה מנוסחת בסגנון חופשי. לדבר זה השלכות מרחיקות לכת בנישואין עם גויות, במערכת הגיור האלטרנטיבית, במערכת הכשרות החלופית ובהגדרות רחבת הכותל. גם כאן, בג"ץ מהווה כלי לקידום הרפורמות.

ידיעת הסכנה העצומה הניצבת לפתחנו היא צעד ראשון והכרחי בריפוי המחלה ותופעותיה. אך להיטהרות מרוח הסיאוב העשווית מכל נחלת יעקב, נצרך חינוך לאומי מעמיק בהכרת הזהות הישראלית על פי רוח ישראל ותורתו. בטוחים אנו בניצחונו של רוח ישראל עתיק היומין, "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"!

(המאמר יפורסם בשבת הקרובה בעלון "באהבה ואמונה'')