מבקר המדינה מפחד משקיפות?

עתירה מנהלית הוגשה לביהמ"ש בעקבות סירובו של מבקר המדינה לחשוף את לוח הפגישות ביומנו, בהתאם לחוק חופש המידע.

שמעון כהן , כ"ו בחשון תשע"ח

לא עונה. המבקר
לא עונה. המבקר
צילום: יצחק הררי. פלאש 90



טוען....

לפני למעלה משלשה חודשים הגישה התנועה למשילות ודמוקרטיה בקשה למשרד המבקר, בהתאם לחוק חופש המידע, לחשוף את יומן פגישותיו של המבקר, אך עד כה המבקר לא נענה לבקשה. לנוכח העיכוב במתן התשובה הגישה התנועה עתירה מנהלית נגד המבקר בבית המשפט המחוזי בירושלים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מנהל התנועה, יהודה עמרני, שסיפר: "החלטנו שגם מבקר המדינה צריך לתת דין וחשבון וללכת לפי החוק, חוק חופש המידע במקרה הזה, ולמסור את היומנים שלו או לפחות לענות לבקשות שמוגשות על פי חוק. לצערינו המבקר לא עשה את זה".

"בסך הכול ביקשנו בקשות לא מסובכות מהמבקר, מהיועץ המשפטי שלו ומהמנכ"ל שלו למסור את היומנים שלהם כפי שחדשות לבקרים מפרסמים שרי ממשלה. נזכיר שיש הנחיית יועמ"ש שמחייבת שרי ממשלה לפרסם את לוחות היומנים שלהם, אבל לצערינו כאשר זה מגיע למבקר המדינה אנחנו נתקלים בקשיים. זו הברירה היחידה שנותרה לנו, לפנות בעתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי, וזה מה שעשינו".

באשר לחשיבות חשיפת יומניו של המבקר לעיני הציבור, אומר עמרני: "מבקר המדינה נמצא במוקד מאוד מרכזי, הוא מפקח ומבקר את כל גורמי השלטון בישראל, גם את הרשויות השונות וגם את כל הזרועות המינהליים של המדינה, הוא חולש על תפקיד מאוד מאסיבי, הוא מתערב בביקורות גם בזמן אמת ונהיה שחקן מאוד מרכזי בזירה הציבורית וככזה הוא צריך לתת דין וחשבון לא פחות מכל אחד אחר.

''גם המבקר צריך לתת דין וחשבון, ואפילו יותר משרים. המבקר לא נבחר על ידי הציבור כמו השרים שיש לנו שליטה אם אנחנו מרוצים או לא ממעשיהם. לכן המבקר צריך לתת דין וחשבון לציבור".

מוסיף עמרני ומספר: "ביקשנו גם שיחות ומעדי פגישות עם עיתונאים. אנחנו חושבים שחשוב שהדבר ייחשף, בעיקר כשבית המשפט פסק שיש אינטרס ציבורי גדול בפרסום נתונים כאלה, כזכור מפרשת דרוקר נתניהו. שופטי העליון חייבו את ראש הממשלה לפרסם את מועדי השיחות שלו עם שני עיתונאים בכירים בישראל היום וקבעו רף חדש לעקרון השקיפות והאיזון מול הזכות לפרטיות. אנחנו אומרים שאם זה הסטנדרט שקיים גם השופטים וגם מבקר המדינה ובכירים נוספים צריכים לעמוד בו".

ואולי, נשאל עמרני, שרים וחברי כנסת עשויים להיות חשודים, וחלקם אכן כאלה, במעורבות בפרשיות שחיתות כאלה ואחרות, בעוד על מבקר המדינה לא מרחפת עננה דומה ומשום כך אין סיבה לחייבו לחשוף את יומניו.

עמרני משיב: "אם אני כאזרח רוצה לקדם משהו ויאמרו לי שאוכל לשחד שר או פקיד, הדבר הראשון יהיה לשחד פקיד. חבר כנסת לא יכול להעביר כלום לבדו כל אמירה שלו מתועדת, וכך גם שרים. יש עליהם פיקוח מאוד גדול של העין הציבורית. לעומת זאת מבקר, יועמ"ש ושופט מתנהלים ללא מדדים של שקיפות.

''אף אחד לא יודע מה מנחה את שיקול הדעת שלהם והשחיתות זורמת למקום הנמוך והחשוך יותר. אם יש שקיפות לשרים שיש לנו אפשרות להשפיע על זהותם, אז בוודאי שצריכה להיות שקיפות על פעילות פקידים. הרי שופטים בעליון יכולים להביא להעברת מיליארדי שקלים בהחלטה אחת, יכולת שאין לא לחברי כנסת ולא לשרים. אם יש חשד לשחיתות זה במקום שאין בו שקיפות ואלו דווקא הפקידות ובתי המשפט. לצערנו מי שמספק דוגמא רעה למנהל בלתי תקין זה מבקר המדינה, ולכן נאלצנו לגשת לעתירה הזו לחיזוק השקיפות במשרד מבקר המדינה".

באשר לתקופת העיכוב במתן תשובת המבקר, שלושה חודשים, אומר עמרני: "החוק קובע שאחרי שלושים יום אפשר להגיש הודעה על ארכה, אבל המבקר לא עשה את זה. המבקר בחר להתעלם ולכן נאלצנו לעתור. אם המבקר היה מבקש שלושה או ארבעה חודשים לארגון החומרים הינו אומרים שאפשר להבין זאת, אבל כשהוא בוחר לא להגיב ולא לתת תשובות רשמיות לא נותר לנו אלא לעתור".

עוד נשאל עמרני אם אין בפעילות שכזו מצד התנועה שלו כדי לשחוט פרה קדושה נוספת ברשויות המדינה, ויצירת מצב בו הציבור לא יאמין לדברי המבקר או לפחות יציב מעליהם סימן שאלה גדול.

"עננה וסימני שאלה מגיעים כשמישהו מסתיר משהו ולא נותן למעשיו פומבי.

''זה מה שגורם לאבדן אמון הציבור. אם המבקר ייענה ויכניס נורמות של שקיפות ומנהל תקין קודם כל במשרד שלו, האמון של הציבור יתחזק ותהיה הערכה לעבודה שלו. הפעילות שלנו היא זו שתחזק את אמון הציבור בעבודת המבקר", משוכנע עמרני.