צפו: ניצולי שואה חגגו בר מצווה בכותל

אחד הניצולים תיאר כי ''אני מרגיש היום כמו ילד, אני נרגש וחיכיתי לאירוע הזה בכיליון עיניים".

עדו בן פורת , כ"ו בחשון תשע"ח

ניצולי השואה בבר מצווה
ניצולי השואה בבר מצווה
צילום: נעם מושקוביץ

בר מצווה לניצולי השואה

45 ניצולי שואה חגגו השבוע את בר ובת המצווה שלהם בכותל המערבי בירושלים.

הניצולים הגיעו לגיל מצוות במהלך מלחמת העולם או מיד לאחריה אך מעולם לא זכו לחגוג את המאורע.

אלכסנדר בוכניק, אחד ממשתפי האירוע, סיפר "כל החיים הרגשתי שזה מאוד חסר לי. אני מתרגש ושמח כל כך". האירוע אורגן בידי הקרן למורשת הכותל, המשרד לשוויון חברתי והקרן לידידות.

אל האירוע הוזמנו גם בני משפחות הניצולים ובמהלכו סיירו הנוכחים במנהרות הכותל. בהמשך הניחו הניצולים תפילין ועלו לתורה והנשים חגגו בטקס נוסף באולם מנהרות הכותל. בסיום האירוע סעדו כל המוזמנים בסעודת מצווה.

חתני וכלות המצווה עברו כולם את גיל הגבורות, אולם חשו שמרכיב מסוים בזהותם היהודית חסר. עבורם העובדה שמעולם לא חגגו את טקס בת או בר המצווה שלהם הייתה חסך משמעותי.

אספיר רביצ'ר הייתה בת 11 כשהחלה המלחמה. המשפחה כולה נמלטה מאזור מגוריהם באוקראינה לכיוון רוסיה. לאורך כל שנות המלחמה חיה המשפחה במנוסה, כאשר כל פעולתם הייתה ממוקדת בצורך השעה, לשרוד את היום וחגיגת בת המצווה בוודאי שלא הייתה על הפרק.

"ברחנו בלי כלום רק עם הבגדים שהיו עלינו. לא היה לנו כלום, כל הזמן היינו רעבים, גרנו במקום צפוף, אני זוכרת שבעיקר היה לי קר והייתי מאוד רעבה. אמא סיפרה לי שבדת שלנו נהוג לחגוג לבנים ובנות כשהם מגיעים לגיל הזה, אבל זה לא משהו שיכולנו לעשות או לציין", היא סיפרה.

הבריחה מהזהות היהודית אפיינה לא רק את שנות המלחמה אלא גם את אלו שחיו תחת השלטון הקומוניסטי בשנים שבאו לאחריה. סמיון ליבמן היה ילד צעיר בסנט פטסבורג כשפרצה המלחמה. יחד עם אחותו ואמו הם נאלצו לעזוב את ביתם ולנדוד לאורך שנות המלחמה.

אחרי תום המלחמה חזרה המשפחה לגור באזור סנט פטרסבורג. "[כשחזרנו] היה אסור בכלל לדבר על היהדות או בכלל על העניין של בר מצווה, אז לא דיברנו על זה בכלל... אני מרגיש היום כמו ילד, אני נרגש וחיכיתי לאירוע הזה בכיליון עיניים", תיאר.

צילום: נעם מושקוביץ

דומה לסמיון הוא סיפורו של אלכסנדר בוכניק שהגיע לגיל מצוות מיד עם שיחרורה של מוסקבה מידי הנאצים. עם תום המלחמה חזרה המשפחה לעיר מוסקבה "אבל לא הייתה לנו שום יכולת לחגוג לי את בר מצווה, היא [אמא שלי] הייתה עסוקה בהישרדות ובשמירה עלינו בחיים, לא יכולנו לחשוב על זה אז בכלל".

בשנת 1994 עלה בוכניק עם משפחתו לארץ וסיפר שחיכה לרגע שבו יזכה לחגוג את בר המצווה שלו, "חשבתי על זה במהלך החיים וכל החיים הרגשתי שזה מאוד חסר לי. אני מתרגש ושמח כל כך, אני סוף סוף אעשה בר מצווה ואהפוך ליהודי אמיתי".

נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, אמר "אני מתקשה לחשוב על דבר מרגש יותר מקשישים ניצולי שואה הזוכים לחגיגת בר ובת מצווה מאוחרת, במקום הקדוש יותר לעם היהודי, לאחר ששרדו את אימת הנאצים על חשבון ילדותם שנגזלה מהם. יש לנו בקרן את הזכות ללוות את הגיבורים הללו ולעזור להם במהלך כל השנה ואני מברך על הזדמנות שניתנה לנו להיות חלק גם מהמעמד המרגש הזה״.