הלנצח תאכל הדס שטייף?

התרת הרסן של שטייף ודומותיה ממחישה את הסתירה בין שלטון פמיניסטי לשלטון החוק. דעה

גיל רונן , כ"ז בחשון תשע"ח

העיתונאית הדס שטייף
העיתונאית הדס שטייף
פלאש 90

אודה שהעובדה שמרבית הנדרסים תחת מגפי הפמיניזם הדורסני בשבועות האחרונים הם אנשי שמאל, יש בה משהו מרנין.

כאשר כתבנו כאן במשך שנים שהמנגנון הפמיניסטי נשלט על ידי השמאל הקיצוני ולכן מעדיף להתמקד בחשדות נגד אנשי ימין ואנשי צבא, אבל עושה הנחות לאנשי שלומו, לעגו לנו. והנה מתברר שאכן, בתוך הברנז'ה התקשורתית-בידורית עצמה, המזוהה עם השמאל, התחבאו לאורך שנים הרבה מאוד טיפוסים שעד היום זכו לאיתרוג.

אז נכון שעדיין, הפמיניסטיות של השמאל מחפות על אנשים פוליטיים ממש, כמו הבכיר לשעבר במרצ שחשוד בעבירות איומות. ונכון שעל ערבים שמבצעים עבירות נגד יהודיות הן לא מרשות לדבר בכלל. אבל לפחות התקדמנו אל מקום שבו הברנז'ה כבר אוכלת את בניה. רובנו לא יתגעגע יותר מדי לגבי גזית ונתן זהבי, לדוגמה.

יחד עם זאת, השחיטה ההמונית המתמשכת של חשודים בהתנהגות בלתי הולמת גם ממחישה מדוע אסור לתת לעתונאיות כמו הדס שטייף להמשיך למלא תפקיד מרכזי בחיינו. שטייף ממש מתגאה בכך שההליך שהיא מנצחת עליו אינו הליך שיפוטי פורמלי. מי שעוקב אחרי הצהרותיה יודע שלדעתה, העובדה שניתן כיום "לשפוט" גברים בפייסבוק ובתקשורת היא סימן לקידמה – ולא לברבריות, כפי שרבים מאיתנו סבורים.

הרמב"ם קבע כי "אין מעמידין אישה במלכות, שנאמר: 'עליך מלך' – ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש". דעה זו אינה מקובלת כיום על מרבית הציבור הדתי לאומי, ככל הידוע, אבל הידרדרות הסדר החברתי שעליה מנצחות שטייף וחברותיה עוד עשויה לגרום לחלק מהציבור לבחון מחדש את אימוץ גישתו של הרמב"ם. הרושם הוא שתחושת הכוח והנקם סימאה אותן עד כדי כך שהן מרגישות נוח עם האנרכיה העדרית שמקיפה אותן.

גם ח"כ שלי יחימוביץ', בראיון לאמיר איבגי בערוץ 20, הביעה סיפוק מגל השיימינג הנוכחי וציינה שאף אחד מהמקרים שיצאו לאור באחרונה לא התברר כהאשמת שווא.

מי ישפוט את "השופטות"?

שאלת השאלות שהפמיניסטיות הרדיקליות לא טורחות לשאול את עצמן, כי היא לא מעניינת אותן, היא – איך ניתן לחיות לאורך זמן בחברה שמתנהלת בצורה שכזו? שהרי ידוע שמי שניתן בידו כוח, עלול לעשות בו שימוש לרעה. איך ניתן יהיה למנוע שימוש לרעה בכוח שניתן בידי נשים, לחסל גברים בהקשת מקלדת? איך נמנע שימוש בכוח הזה לצורכי סחיטה ואיומים? לצורך נקמנות אישית וחיסול פוליטי?

שופטים לפחות אמורים לעבור תהליך כלשהו של סינון והכשרה. הם כפופים לכללי אתיקה מסוימים, ולפיקוח בלתי רשמי של הציבור והתקשורת. קיימת נציבות לתלונות על שופטים וניתן, בעיקרון, להדיחם. ברגע שכל בלוגרית היא חוקרת, שופטת ותליינית, מי יפקח על מנגנון הכוח הזה? האם התלייניות יפקחו על עצמן?

מה לגבי עתונאיות שניהלו מערכות יחסים עם בכירים בתקשורת, במשטרה, ובעולם הפוליטי? האם היותן מעורבות בעצמן בקשרים מסוג זה לא פוסלת אותן מ"לשפוט" אחרים? האם הן לא עלולות להשתמש בכוח שלהן בכדי לסחוט בכירים ולאיים עליהם? לדוגמה – אם עתונאית מעוניינת בקשר קרוב עם אישיות בכירה, או שהיא רוצה ממנו הדלפה, או טובת הנאה אחרת – האם העובדה שהיא יכולה להפיל אותו עם תלונה מומצאת (או לא מומצאת, או מומצאת למחצה) על הטרדה מינית לא מהווה בעיה קשה? האם עתונאיות ומקורבותיהן לא עלולות ליזום סיטואציות מיניות עם אישים בכדי לאפשר את סחיטתם?

לא פחות חשוב – מה הם הכוחות שבוחשים בקלחת ומכוונים את "השופטות התלייניות"? שטייף מזוהה עם גוף הקרוי "תא העתונאיות". הגוף הזה מזוהה עם הקרן החדשה לישראל. העברת הכוח לחסל אזרחים לידי העתונאיות, פירושו גם העברתו לידי גופים עוינים. האם מישהו סבור שזהו דבר טוב עבור מדינת ישראל?

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.