הריסת החדר
הריסת החדרצילום: דובר צה"ל

1. רבים מאזרחי ישראל נדהמו לראות אתמול (רביעי) בשעות הבוקר את תמונת "הריסת בית המחבל" שביצע את הפיגוע בהר אדר בו נרצחו שלושה ישראלים.

מתברר שה"הרס" הוא בעצם פתיחת כמה כיווני אוויר לחדר אחד בקצה של הבניין בו התגורר המחבל ותו לא. כל יתר הבית עומד על תילו, ואפילו תקרת החדר בו התגורר המחבל נותרה עומדת על תילה.

אולם, מי שקצת עוקב אחרי התפתחות פסיקת בג"ץ בסוגיית הרס בתי מחבלים בשנים האחרונות ממש לא הופתע, הוא ידע בדיוק מה הוא הולך לראות.

2. אחד הדברים המעניינים במעקב אחרי פסקי דין של בג"ץ, הוא לימוד הטקטיקות המגוונות שבהן שופטי בית המשפט העליון מעצבים מחדש את חוקי מדינת ישראל.

מדובר בסוגייה רגישה מאוד, מאחר שהמחוקק לא הכניס תחת הביקורת השיפוטית של בג"ץ חוקים שזמן חקיקתם קודם לחקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

מאחר שהדרך לביטול חוקים שנחקקו מוקדם יותר חסומה, מצאו השופטים שלל דרכים על מנת לרוקן מתוכן חוקים שאינם מוצאים חן בעיניהם, ובכך לבטל אותם דה פקטו.

3. הריסת בתי מחבלים מעוגנת בתקנה 119 לתקנות ההגנה, דבר חקיקה מנדטורי שנותר בתוקף ברובו גם לאחר הקמת מדינת ישראל, ונועד לסייע לכוחות הביטחון להילחם בטרור.

הסיבה שתקנות ההגנה לא מבוטלות ובמקומם מחוקקת הכנסת חוקים חדשים, ישראליים למהדרין, היא החשש שחוקים כאלו יבוטלו על ידי בג"ץ בטענה שהם נוגדים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכך נותרנו עם תקנה 119, במקום סעיף ישראלי חדש מהניילונים בחוק המאבק בטרור.

התקנה אומרת כך: "מפקד צבאי רשאי להורות בצו שיוחרמו לזכות ממשלת ישראל כל בית, מבנה או קרקע... שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נדונים בבית-משפט צבאי; ומשהוחרמו כל בית או מבנה או קרקע כנ"ל, רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית או את המבנה או כל דבר הנמצא בבית, במבנה, בקרקע או עליהם...".

התקנה פשוטה: אם מחבל גר במבנה, רשאי המפקד הצבאי להרוס את כל המבנה, לא משנה מי מתגורר ביתר המבנה והאם הוא תומך בטרור או מתנגד, תומך בפיגוע או מתנגד.

5. התקנה הזו מאוד לא חביבה על מרבית שופטי בג"ץ. בעבר, כאשר חששה מערכת הביטחון ששופטי בג"ץ פשוט יאסרו להשתמש בה, היא פשוט העדיפה להודיע לבית המשפט שהיא החליטה לעת עתה לא להשתמש בה.

לפני משפר שנים החליטה המערכת, מכמה סיבות, לנער את האבק מעל התקנה, ולמרות ההתנגדות הפנימית של מרבית שופטי בג"ץ, שני הרכבים שבראשם עמדה נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור החליטו דווקא לאשר את השימוש בה.

התקדים שיצרה נאור, שידועה אגב כשופטת "ביטחוניסטית", כלומר כזו הקשובה לצרכי הביטחון ולהערכות מערכת הביטחון, לא מאפשר מאז לשופטים שפחות אוהבים את התקנה לרוקן אותה לחלוטין מתוכן. שופטים כדוגמת מני מזוז, ענת ברון, עוזי פוגלמן ואחרים, שהבהירו שלשיטתם צריך בעצם לבטל לגמרי או כמעט לגמרי את השימוש בתקנה, נאלצים פעם אחר פעם לאשר הריסת בתי מחבלים.

אז מה הם עושים במקום לבטל דה פקטו את התקנה? משתמשים ב"שיטת הסלמי", וכך מרוקנים את התקנה מתוכן אט אט.

6. רוצים דוגמאות? הנה:

התקנה במקורה לא מחייבת שקורבן הפיגוע ירצח. למעשה, כל מבצע פיגוע טרור, גם אם תוצאתו היתה פצועים קל בלבד, עומד בסכנה שביתו יוחרם ויהרס. אולם, שורה של פסיקות הגבילה בפועל את השימוש בתקנה רק למקרים של רצח ממש.

התקנה, וזה עולה בבירור מלשונה, ממש לא מתחשבת בשאלה של מי הבית. אם המחבל גר שם בשכירות, או סתם כדייר ללא זכויות, שה לא מעניין. המחבל גר שם? דין הבית להחרמה ולהריסה. למרות זאת פעם אחר פעם סירבו שופטי בג"ץ לאשר הריסה של בתים שהבעלות עליהם לא היתה של המחבל או קרוביו מדרגה ראשונה.

נוסח התקנה מאפשר באופן ברור להרוס את כל הבית שבו התגורר המחבל ולהחרים את כל משבצת הקרקע שעליה הוא בנוי. למרות זאת, כפי שראינו בפעם האחרונה, שופטי בג"ץ מתעקשים על הריסות "כירורגיות", ואף דורשים מצה"ל להבטיח שחלקים אחרים באותו בניין לא יפגעו כלל מההרס.

7. התוצאה היא שכוחה של תקנה 119 לתקנות ההגנה ככלי הרתעתי למניעת פיגועי טרור הולך ויורד. הדרקוניות הרבה של התקנה, שנועדה להפוך אותה לגורם מרתיע אמתי, מכורסמת פעם אחר פעם בפסקי דין בעייתיים מאוד של שופטי בג"ץ.

אבל תקנה 119 היא כאמור רק דוגמה. כששופטי בג"ץ רוצים לשנות את הדין שום דבר לא עומד בפניהם, גם לא חוק מפורש שאיש איננו חולק על תוקפו.