ריבלין בכאפייה - הסתה?

האם דמותו של מנהיג בכאפייה היא בהכרח הסתה? ואולי רק הבעת דעה חריפה? הרבה תלוי בשיקול המערכת השופטת והחוקרת.

שמעון כהן , ג' בכסלו תשע"ח

הסתה או דעה? ריבלין בכאפייה
הסתה או דעה? ריבלין בכאפייה
צילום: נתי שוחט. פלאש 90



טוען....

תצלומו של נשיא המדינה כשהוא חבוש כאפייה עורר לא מעט סערה. גם ראש הממשלה נתניהו נדרש לאירוע וקבע כי ניתן לבקר כל אדם אבל בלי כאפיות, כלשונו.

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס עו"ד גיל דביר, מומחה לפלילים, לגבול הדק שבין הסתה להבעת עמדה.

"כולנו מחויבים לשמור על הדמוקרטיה, שהיא מוסד עדין וגבולי מאוד. אנחנו כפסע מדבר איום שמתחולל כפי שלמדנו מאורעות העבר", פותח עו"ד דביר ומוסיף כי "על פי החוק היבש בנסיבות שיש בארץ ברור שמי שפרסם את התמונה לא ניסה להחמיא לו, ולכן עם הרצון לשמור על חופש הביטוי והדמוקרטיה אנחנו חוטאים כאן כי שוב חצו כאן את הגבול. יש כאן בעיה".

על דבריו אלה נשאל עו"ד דביר שאלה פשוטה: ממתי כאפייה ערבית היא גנאי? ולמעשה עולה מהשאלה תהייה אם לא עצם הגדרת הכאפיה הערבית כביטוי לגנותו של הנשיא, ביטוי שנשמע בפי המזדעזעים מהשלטים שהופצו, היא עצמה הגזענות.

דביר משיב ומציין כי אכן "ערבי זו לא מילת גנאי, אבל אנחנו יודעים שלא מדובר בפניה לציבור הערבי כדי שיאהבו את הנשיא ריבלין כערבי, אלא פנייה לציבור הקיצוני שרואה בערבי מקור הרע כאן. השימוש בכאפיה לא נועד להחמיא אלא נועד לרדוף להשפיל ולבזות, לגלות עוינות על פי השתייכות אתנית. לא ניסו להחמיא לו".

עוד נשאל עו"ד דביר אם כיתוב 'יהודון' שגם הוא תלוי מוצא אתני, אך מבקש לבטא מחאה על התנהלות גלותית, האם ביטוי שכזה הוא הסתה או מחאה? "יהודון זו מילת גנאי שהשתמשו בה כך בעבר. יש קו דק ושיח שלם למה אותו דבר נחשב בסדר או לא בסדר. כאזרחים אנחנו מצווים לשמור על הדמוקרטיה ולומר 'עד כאן'. אם היה לראשו של הנשיא שטריימל אתה לא פונה במגמה להפעיל גורם קיצוני לעשות מעשה אלים, אבל כששמים כאפיה בנסיבות החיים שלנו הכוונה היא לגרור אלימות וזה גזעני. אין לי ספק בכלל".

על דבריו אלה נשאל עו"ד דביר אם אין בכך תלות של הכרעת הדין בפרשנות שבה האחד רואה באמירה מסוימת כלי גזעני ומסית והאחר רואה בה הבעת עמדה, גם אם חריפה. "השמירה על הדמוקרטיה היא קשה. אנחנו במדינה שהיא מאוד דמוקרטית, עם חופש ביטוי נרחב וחופש פעולה לבטא כמעט כל אשר על ליבו של כל אדם, אבל אסור לנו לשכוח שחווינו כאן משהו לפני למעלה מעשרים שנה. אנחנו לא יכולים להיתמם. כולנו מבינים לאן הפרסומים האלה מובילים. אנחנו במדינת ישראל ויש גבול מסוים שממנו לא נוכל לפשר כל דבר".

"אנחנו באים בטענות למפרסם, אבל נבחרי העם עצמם לא מכבדים את המוסדות, גם מימין וגם משמאל. מהאזרח הפשוט אנחנו מצפים שיתאפק בזמן שחברי כנסת ושרים תוקפים את מוסד הנשיאות על כך שבחר בעמדתו על פי אמות המידה שלו. הוא ממלא את תפקידו על פי האופן שהוא חושב שנכון למלא אותו. ייתכן ונשיא אחר היה כן נותן חנינה לאלאור אזריה".

ושוב עולה השאלה אם היחס לאותו פוסטר ובו הנשיא עם כאפייה אינו עניין לפרשנות ולנימוסים, שכן דבריו עד כה נוגעים לערכי שמירת הדמוקרטיה אך לא לסוגיה הפלילית של אסור ומותר. לכאורה יכול מפיץ ומפיק הפוסטר לטעון שגם אם מדובר בחריגה מנימוסי הדמוקרטיה עדיין מדובר במעשה שאינו פלילי. האם כעו"ד פלילי הוא יכול לקבוע שמדובר בעבירה?

"זה לא פשוט לקבל החלטה. החוק אומר שמי שמפרסם מתוך מטרה להסית, ופרסום שלא מתוך מטרה לא ייחשב להסתה. זהו הגבול הדק, ומי שקובע הוא הפרקליט שמגיד את כתב האישום".

לטעמו של עו"ד דביר חקירה צריכה להיפתח, וכנשאל איך יכולה מערכת המשפט לקבוע את כוונותיו של מייצר מחאת הפוסטר, אם היו כוונות אלה במגמה להסית או במגמה למחות, הוא משיב: "הכול נכון לחלוטין. פרסום שכזה צריך להוביל לחקירה, ואחר כך יוחלט אם יגיע לכתב אישום. גם באיומים יש ניסוחים שנחשבים בעיני אדם אחד לאיום ובעיני האחר ללא איום. בית הדין מכריע אם אמירה כזו היא איום או לא. יש הרבה דברים בחוק שהפרשנות שניתנת להם ניתנת בפסיקה ולא בחוק".

האם יתכן שהשופטים יכריעו על אותו דבר באופן שונה על פי הלכי הרוח ברחוב ותחושה שנושא מסוים מצריך החמרה בתקופה מסוימת? "זו אמירה מסוכנת להגיד שהחלטות בית משפט מוסתות ונתונות להלכי הרוח בציבור ולרוח התקשורת. אני רוצה להאמין שבתי המשפט חפים מהשפעה תקשורתית ופוסקים על פי החוק, עקרונות השפיטה ותחושה פנימית שלהם, אבל קשה לענות על זה כי בסופו של דבר כולם בני אדם". לזאת הוא מוסיף ומעיר כי "כשיש משהו שמוגדר כמכת מדינה ניתן לזהות שינויים בהחמרה בענישה או ביתר בכתבי האישום. יכול להיות שאם יש משהו נפיץ וצריך לחסל אותו כשהוא קטן ינהגו בחומרה רבה יותר, אבל בתי המשפט נוהגים בצורה מאוזנת תוך התייחסות למכלול הנתונים".