נורמליזציה במזה"ת לא תלויה בהסכמים

מחקר חדש בחן את יחסי המדינות במזרח התיכון וגילה כי שלא כמו במערב באזור זה הדרך ליחסים נורמאליים אינם עוברים בהכרח בהסכמי שלום.

שמעון כהן , ה' בכסלו תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
Thinkstock



טוען....

האם כדי לחיות חיים נורמאליים במזרח התיכון צריך לחתום על הסכמי שלום? יכול להיות שממש לא. ביומן ערוץ 7 סיפר הד"ר חן קרצ'ר, מומחה ליישוב וניהול סכסוכים, על מחקרו החדש ולפיו לא כל מה שנהוג במערב מתאים ומקובל במזרח התיכון, כולל הסכמי שלום.

"מבחינת השדה המחקרי כשחושבים על נורמאליות אנחנו נטועים בתפיסה המערבית של המושג נורמאלי - חברות יציבות שחיות בישות שהיא מדינה, ובה לאום אחד או יותר, והן לא נלחמות זו בזו", פותח ד"ר קרצ'ר ומספר על המחקר שאותו ביצע יחד עם ד"ר גדי חיטמן מאוניברסיטת אריאל.

"חשבנו על המושגים הללו וראינו שבמזרח התיכון המושגים שונים. החלטנו לבדוק את יחסי ישראל ושכנותיה וראינו שיש כמה מערכות יחסים שלא דומים למה שמקובל במערב". לטעמו התפיסה המחקרית המערבית נגועה בקיבעונות ובמידה מסוימת של קולוניאליזם וכן החוקרים מגיעים למסקנות לפיהן ניתן להעתיק את הנורמה המערבית למזרח התיכון, בעוד האמת שונה בתכלית.

"בדקנו את השיח ביישוב סכסוכים וראינו שהחוקרים מגדירים נורמליזציה כחיים שלאחר הסכמי שלום, ובהמשך יש פיוס. ניתן לומר באנלוגיה שמי שבנה את הסכמי אוסלו חשב שכך יהיה, סברו שאחרי החתימה על הסכמי השלום ניישב מחלוקות, נייצר נורמליזציה כלכלית ותרבותית ובהמשך נייצר פיוס כך שהדורות הבאים ישכחו מהסכסוך.

"הטענה שלנו היא שבפועל הקיבעון הזה בתהליך יישוב הסכסוך מוטעה, כי יש תהליכי נורמליזציה תוך כדי הסכסוך והם שיכולים להביל לקידום שלום, אם בכלל, ואולי גם תפיסת השלום שונה מזו של המערב".

בדבריו מציב ד"ר קרצ'ר גם סימן שאלה על עצם מונחי השלום והנורמליזציה האירופיים לנוכח התמורות המתרחשות בשנים האחרונות ביבשת, התחזקות הלאומיות, חוסר יציבות ועוד.

"לקחנו כל מיני מודלים - יש בספרות מגוון מודלים כאלה של פיוס, מודל מעבר, שלום, שלום יציב וכו' - וראינו שישראל מתמודדת עם מספר זירות וקטגוריות של ניהול סכסוכים, וכל קטגוריה עומדת בפני עצמה", אומר קרצ'ר ומעיר כי נכון לבחון לעומק את ניהול הסכסוך עם הפלשתינים. זאת מאחר ובמקביל לסכסוך עצמו נבנים אינטרסים כלכליים, בריאותיים ואחרים כחלק מהאינטרס לניהול יציב של הסכסוך, "כך שגם אם שתי האוכלוסיות הללו עוינות זו לזו הן בונות את היציבות ההדדית שלהן, הן לא חורגות מהמתח הפנימי שביחסים".

"בחנו גם את יחסי ישראל ומדינות המפרץ והמגרב. ראינו שם שיש תנודות מעניינות שקשורות לתקופות מסוימות. הנחת המוצא הייתה שתהיה נורמליזציה אחרי אוסלו, אבל אנחנו רואים שלא בהכרח. יש תהליכים כלכליים שהולכים ומגברים למרות ההסלמות מול מדינות המפרץ וערב הסעודית". מסקנת הדברים היא ש"התפיסה שרק הסכם שלום יבא לשיפור יחסים היא או תפיסה מיושנת, או לא מתאימה או כזו שצריכה להיבדק".

עוד הוא מציין בדבריו כי בקצה הספקטרום המדובר נמצא הרדיקאליזם האיסלאמי כקבוצה שלא ניתן לנהל איתה סכסוך, אך יש להבחין בכך שלא כל מדינות ערב הן גוש אחד, כפי שאולי היה נראה בעבר וכעת מתברר כנקודת מבט מוטעית לנוכח הסכמות ברמה כזו של מדינות ערב לשתף ספורטאים ישראליים בתחרויות על אדמתן, גם אם הדגל הישראלי מוסתר.

לטעמו ההנהגה באותן מדינות מודעת היטב לנוכחות הישראלית נטולת הדגל, ועל אף שהייתה יכולה למנוע הגעה ישראלית לארצותיהן היא בוחרת במודע לאפשר זאת. לדבריו מדובר באחת העדויות למגוון הקיים בעולם הערבי.

ד"ר קרצ'ר מקפיד להדגיש כי המחקר שלו ושל ד"ר חיטמן לא נועד לקבוע מה נכון לעשות אלא לקרוא למחשבה מחודשת על התפיסות המקובעות שהורגלנו לחשוב בהן בזירה המדינית, להפנים שלא בהכרח דבר גורר דבר כפי שמקובל בעולם המערבי, שגם הוא כאמור אינו עומד בהכרח בציפיות התפיסה הישנה.

"דברים תלויים גם לא רק במה שישראל תעשה, אלא גם במה שקורה במדינות השכנות פנימה, יש מחאות חברתיות שיכולות ליצור הזדמנויות. התפיסה של קץ העולם שהולכים לעולם ליבראלי דמוקרטי יציב היא לא בהכרח נכונה.

"מטרת המחקר שלנו היא להוכיח שיש תהליכי נורמליזציה קבועים שמשתפרים. יש דור חדש שגדל בסביבה שונה מאשר בשנות השמונים והתשעים וישנן קבוצות שדווקא יסכימו לנורמליזציה".