עובדים במשרה מלאה ולא שוכחים מהגמרא

זה התחיל באדם אחד שביקש ללמוד תורה לצד יום העבודה וכיום מאות ברחבי הארץ שותפים למיזם בתי המדרש הישיבתיים הפזורים בכל הארץ.

שמעון כהן , ד' בכסלו תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: נתי שוחט. פלאש 90



טוען....

בראיון ליומן ערוץ 7 סיפר הרב אביב זגלמן על מיזם בית המדרש הישיבתי שהקים לפני קצת פחות מעשור עבור צעירים אחרי צבא ומבוגרים המבקשים לשוב לספסל הלימוד התורני במקביל לחייהם האזרחיים.

"מדובר בבית מדרש בסגנון ישיבתי, בית מדרש שמעתיק את המודל הישיבתי הקלאסי של שילוב לימוד עצמי ובחברותות בבית המדרש ומגוון שיעורים בחדרי כיתות ובבית המדרש כמו בישיבה אבל באופן המותאם לאנשים שאין עיתותיהם בידיהם והם לומדים או עובדים".

עד כה הוקמו בתשע שנות קיומו של המיזם עשרה סניפים ברחבי הארץ. "זה התחיל עם בחור אחד והצטרפו אליו עוד ועוד אנשים", מספר הרב זגלמן ומדגיש "כדי להקים סניף מספיק אדם אחד שיהיה התחלה וזה צומח לתהליך של מאות. הסניפים הלכו והתרחבו וכיום יש מאות לומדים קבועים מדי שבוע. זה הופך גם למוסד מרכזי בעיר, כתובת לאירועים ולקהל רחב שמשתתף לעיתים מזומנות באירועים".

על ההתארגנות הביצועית של המיזם הוא מספר: "העתקנו את המודל הישיבתי גם בנושא הארגון. יש ראש ישיבה, יש מנהל, ויש מערכת שמארגנת את בית המדרש. כאן הבעלים הם כלל ראשי הישיבות והמכינות שחברו יחד, כשמונים רבנים, יחד עם רבני ערים, כדי לבנות בתי מדרש לקהילות.

''נבחר ועד שהם שבעה ראשי ישיבות, והוועד מלווה את הפעילות באופן שוטף, והמתכונת דומה מאוד לישיבה. הציבור משתתף כנדבת ליבו והדבר מהווה בסיס כלכלי כלשהו", הוא אומר בהתייחסו לסוגיה הכלכלית שמאחורי המיזם ומעיר כי למעשה "כל סניף מתנהל כלכלית באופן עצמאי".

ההתארגנות הכלכלית כוללת גם את הכיבוד שמלווה את הלימוד, ובכיבוד הרב זגלמן לא רואה תוספת מחויכת אלא גורם משמעותי ומרכזי שכן "אנשים מגיעים בסוף יום עבודה וצריך להחליט אם קופצים הביתה לטעום משהו והערב עלול להיגמר, או שפונים לבית המדרש".

תכניות הלימוד שמעצבות את בתי המדרש הללו כוללות מחזורי לימוד של שעתיים ורבע הפזורים לאורך השבוע בכל יום ובכל שעה, וכל תלמיד חובר למפגש שבועי במועד ובמקום המתאים לו. פרק הזמן של שעתיים ורבע כולל "לימוד בחברותות, שיעור סיכום ושיעור מספר כלשהו על הסדר, תנ"ך, גמרא או כל ספר אחר"

בהמשך הדברים התייחס הרב זגלמן לתוכן הלימוד ונשאל אם תוכן זה משתנה בעקבות מאפייני הלומדים. "חז"ל אומרים בן ארבעים לבינה. הפירוש הוא שבגיל ארבעים יש לאדם בינה יותר מאשר בגיל צעיר, והוא מביא לבית המדרש מטען שכלי לצד ניסיון חיים עשיר, והלימוד הופך לשונה כשהוא מביא את עצמו לתוכו.

''האנשים מביאים את עולמם לפרשנות הסוגיה וזו תרומה עצומה להופעת התורה. התורה חסרה כשאדם לא מופיע את מה שיש לו עצמו בעולה".

"אנחנו רגילים במשך מאות שנות הישיבות שהתורה נישאת על גב תלמידי הישיבות והעובדים הם 'בעלי-בתים' כמעין כינוי גנאי, אבל אלו האנשים שנשאו את התורה. גדולי ישראל היו חוטבי עצים ושואבי מים. העובדים נשאו את התורה, וכך גם נפסק בשולחן ערוך, שאדם הלומד תורה חייב לצאת לעבודה. התורה השלמה יותר היא זו שנלמדת עם דרך ארץ".