אילוסטרציה
אילוסטרציהistock

המונח "כפר גלובאלי" מוכר לנו כבר מזמן אבל מסתבר שיש עוד דרך לעבור עד שנגיע אליו. למה זה קורה, מה הקשר של זה למגבלות ביטחוניות ואיזה מעמד יש לישראל? הנה כל הפרטים

פיתוחים טכנולוגיים מרחיקי לכת ובעיקר חדירת האינטרנט לחיינו גורמים למצג שווא שלפיו אנחנו נמצאים בתוך כפר גלובאלי. האמת היא שהמונח "כפר גלובאלי" משמש אנשי מקצוע וחוקרים במדעי החברה כבר מסוף המאה הקודמת, בעיקר לאור השתלטות התרבות המערבית על חלקים נידחים בעולם ובשל שינויים שעברו על ענף הכלכלה, היבוא והיצוא של סחורות ומוצרים.

מבחינת אפשרויות שילוח בינלאומי העולם בהחלט נראה כמו כפר גלובאלי. כל יבואן או יצואן יכול היום לבחור האם להעביר את הסחורה שלו עם מטוס, אנייה, רכבת ולעשות זאת במהירות וביעילות גדולה מאי פעם. תוכנות מחשב מתקדמות אחראיות על הלוגיסטיקה של המוצרים ובלחיצת כפתור ניתן לשנע סחורות ושירותים בשווי של מאות מיליוני דולרים.

גם מבחינת מוכנות הקהל הרחב יש מאפיינים ברורים של כפר גלובאלי. כל אחד מאתנו יודע שהוא יכול להזמין מוצרים מעבר לים ואפילו לא צריך מתווכים בשביל לעשות את זה. זה גורם לתחושה של כפר גלובאלי ולשינוי במבנה המסורתי של הכלכלה. מצד שני, קיימות עדיין מגבלות מסוימות שכדאי להכיר ושמשפיעות על המצב בפועל.

הגבלות על יבוא ויצוא – לא רק בישראל

אפשר לקחת את ישראל כדוגמא למדינה שבה יש מגבלות רבות על תהליך הפיכתו של העולם לכפר גלובאלי. ראשית, קיימת רשימה של פריטים שאותה אוסרת מדינת ישראל לייבא בלי שום קשר לשיטת שילוח בינלאומי או לפוטנציאל רווח. אסור לייבא לישראל מכונות ומשחקי מזל, חומרים מתלקחים, מוצרים מסוכנים, חיות מסוכנות, כלי יריה ועוד. יתרה על כך, בשנים האחרונות התבשרנו על איסור לייבא לישראל מוצרי חשמל שנחשבים בזבזני אנרגיה ואפילו מוצרי קוסמטיקה או חומרי ניקוי שנוסו על בעלי חיים.

מעבר לכך, קיימת בישראל רשימה נפרדת של מוצרים שאותם ניתן לייבא רק אם מקבלים אישור לכך מטעם הממונה על אותו המוצר. את האישור מקבלים מהמשרד הממשלתי שאחראי על התחום ובתהליך ארוך מבחינה בירוקרטית. זה מגביל ישראלים שרוצים לייבא לישראל מוצרים מסוימים גם אם מותר לעשות את זה, ומקשה עליה להפוך לחלק מהכפר הגלובאלי.

כמובן שהגבלות על יבוא ויצוא הן לא המצאה ישראלית. בלי קשר לרגישות של ישראל למוצרים שמיובאים ממדינות שעמן אין יחסים דיפלומטיים רשמיים וגם אם מנטרלים את ההשפעות של היבוא והיצוא לרשות הפלסטינית, רואים שיש קווי דמיון משותפים לנו ולמדינות בארצות הברית ובאירופה. קווי הדמיון קשורים בעיקר להגבלות על יבוא מוצרים מסוימים ללא אישור של גופים רשמיים ועל ניסיון לפקח, לעצב ולפעמים גם לעכב את היווצרותו של הכפר הגלובאלי.