יצירה שהלכה והשתכללה. יוסף קרדונר
יצירה שהלכה והשתכללה. יוסף קרדונרצילום: דוד הוכברג

בעולם שבו אפילו אומנים כנים וישרים פוזלים לפלייליסט, והופכים באופן מסוים לאנשי עסקים שמתמחים בפלייליסטים, בסינגלים וביחסי ציבור לא פחות מאשר במוזיקה עצמה, עצם קיומו של יוסף קרדונר הוא פלא.

האומן הצנוע והנחבא אל הכלים הזה לא משחק במגרש המשחקים של התעשייה, שומר על תמימות אומנותית מקסימלית, חותר לא פעם נגד הזרם ונגד כל היגיון מסחרי (מי עוד יכול להוציא אלבום שלם של ניגוני ברסלב לחנוכה, כפי שעשה לפני שנים ספורות?), וזה משתקף בהחלט גם באלבומו החדש, 'תשוקת הנשמה'. כמיטב המסורת, האלבום יצא כרגיל עם מינימום תהודה תקשורתית, אבל בדיוק בגלל זה אנחנו כאן.

היצירה של קרדונר בעשור האחרון (ובפרט מאז האלבום 'דיבור פשוט') הלכה והשתכללה. אם בעבר קיבלנו ממנו בעיקר שירי גיטרה אקוסטיים וקסומים כשלעצמם, הרי שעם הזמן ההפקה הפכה עשירה יותר והנימה הפכה אישית יותר. אם תחפשו ברשת את השיר המדהים "כי תעבור במים" (הטוב ביותר שלו מכל הזמנים, לדעתי) מתוך אלבומו האחרון 'מסוגל לתשובה', תבינו איזו כברת דרך הוא עבר מאז "שיר למעלות" שהפך לקלאסיקה מיד עם צאתו, עוד בתחילת מהפכת המוזיקה היהודית. ועדיין, קרדונר תמיד ידע לשמור על מינונים. השתמש בהפקה עשירה, אבל עדיין שמר על עדינות. יצר טקסטים אישיים יותר, אבל תמיד ידע להישאר צמוד למקור הרעיוני. באלאנס בריא ורענן.

'תשוקת הנשמה' הוא אלבומו ה-12 של קרדונר, וגם כאן נמצא הקסם שלו, ביחד עם התקדמות נוספת. באלבום הזה מרגישים את ההתפתחות המוזיקלית הנובעת של הזמר האהוב, וזה בא לביטוי בשירים כמו שיר הנושא "תשוקת הנשמה", הסוחף והמופק ברגישות רבה, שגם לא מתחשב באורכים המקובלים (6:08 דקות, שבקושי מרגישים); "והוא כחתן" שמבטא שיתוף פעולה נוסף עם ילד-זמר (ז'אנר אהוב במיוחד על ידי קרדונר), במקצב לטיני רך; "מה שקורה באומן" המקפיץ, שנשמע חינני גם למי שלא חובב במיוחד את מגמת הנסיעות לאומן; הפיוט "כוכבי בוקר" שמקבל כאן טאץ' טבעי במיוחד, כולל מקהלת ילדים שמוסיפה עומק נפלא; "כאייל" - שיר נוסף שמכניס את המאזין לעולם קסום ותמים, שנשמע לפרקים כמעט כמו שיר ילדים; והשיר החותם, "תחזיקו עצמכם", שכולל מקהלה נוספת וסוגר את האלבום הנפלא הזה עם טעם טוב בפה.

לקרדונר, ללא ספק, יש את זה. וגם 'תשוקת הנשמה' מוכיח זאת היטב. מעיין היצירה נובע מתוכו בקצב נאה, ולמרות שאין באלבום דרמות גדולות, הוא פשוט מציג את מה שקרדונר יודע לעשות הכי טוב: מוזיקה חדורת אמונה וכוונות טוב, תמימות שקשה להחמיץ, ובעיקר שאיפות לעולם טוב יותר. אני יודע שזה נשמע קצת קיטשי ותמים מדי. אבל היי, מותר לי. בכל זאת, מדובר בביקורת על אלבום חדש של קרדונר, האומן הכי אמיתי והכי טבעי בישראל.