ריבלין בשדה בוקר
ריבלין בשדה בוקרצילום: מארק ניימן, לע"מ

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נשא דברים היום (חמישי) בטקס האזכרה הממלכתי לדוד בן גוריון ז"ל בשדה בוקר.

עוד השתתפו בטקס ראש הממשלה בנימין נתניהו, סגנית יושב ראש הכנסת טלי פלסקוב, ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, בני משפחת בן גוריון, תלמידים, וחיילים.

"מלאכת הקמתה של מדינת ישראל העמידה את מנהיגי היישוב, ובראשם דוד בן גוריון, בפני החלטות רבות, קשות ומורכבות", אמר הנשיא בראשית דבריו: "כל אחד מן הצמתים הללו, תבע הכרעה שהשלכותיה בדבר אופיה העתידי של המדינה היו לעיתים ערכיות, קיומיות, ואף גורליות. ההכרעות הללו צרבו בבשרנו, בבשר כולנו, אותות ואף צלקות שאינן ממהרות להימחק. אחת ההכרעות שהכריע בן גוריון הייתה ההכרעה בדבר אחדות הכוח והריבונות הישראלית. מדינה ריבונית, כך הכריע בן גוריון, אינה יכולה להפריט את המונופול על הפעלת הכוח הצבאי לידי קבוצות עצמאיות. אחרת, לריבונות לא תהיה כל משמעות".

הנשיא ציין כי על אף האמור הותיר בן גוריון שני מוסדות, הסוכנות היהודית, וההסתדרות הציונית העולמית לאחר הקמת המדינה, למרות שנדמו כמיותרים עם מימוש הריבונות הישראלית. "ייתכן כי בן גוריון סבר כי המוסדות האלו אמנם מטילים צל על הריבונות הישראלית הצעירה, אולם הם מאפשרים שותפות שבלעדיה תאבד המדינה הצעירה, הרבה יותר משמץ של ריבונות - היא תאבד את ההצדקה הבסיסית להקמתה: להיות בית לאומי לכל היהודים באשר הם", אמר הנשיא.

ריבלין הדגיש: "בן גוריון דבק בהכרעתו להתפשר, למען ביסוס ושימור הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות. שנתיים לאחר הקמת המדינה, הוא חתם על הסכם היסטורי עם מנהיג יהדות ארצות הברית ג'ייקוב בלאושטיין. הסכם יחיד במינו, בין מדינה לבין נציגיו של עם. בהסכם זה נקבע אופי הקשר והמרחק בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות של זמננו - זו של ישראל וזו של ארצות הברית".

"על ארבעה עקרונות עמד ההסכם: מדינת ישראל מייצגת את אזרחיה בלבד, ומדברת רק בשמם; יהודי ארצות הברית הם אזרחי ארצות הברית ולארצות הברית בלבד נתונה נאמנותם; ישראל אינה מצפה מיהודי ארצות הברית לעלות ארצה; אף צד אינו מתערב בהחלטות מדיניות של הצד השני; במשך כמעט שבעים שנה, היה הסכם זה, בתשתית ההבנות בין ישראל ליהדות התפוצות. הסכם זה היה הגשר, שעליו נבנו יחסים איתנים וחזקים, בין מדינת ישראל, לקהילה היהודית הגדולה בתפוצות", ציין ריבלין.

נשיא המדינה סיפר, "אני שב לכאן מביקור בארצות הברית. ראיתי את האהבה העצומה של יהדות התפוצות לישראל, ראיתי גם דאגה עמוקה וכאב מהתרופפות הגשרים המחברים בין ישראל ליהדות התפוצות. ליהדות התפוצות הבהרתי, כי חובה לכבד את הדמוקרטיה הישראלית, ואת דבר העם בישראל. לנו אני אומר, זוהי עת מבחן. כמעט שבעים שנה לאחר אותו הסכם היסטורי, כאן, מעל מצבתו של בן גוריון, באה העת להכריז: הגיע הזמן לברית מחודשת, לשפה משותפת, בין ישראל לתפוצות בטרם נאחר את המועד".

לדבריו, "יהדות ארצות-הברית מסורתית פחות משהייתה בעבר ומעורה יותר במגוון מגזרי ההנהגה האמריקנים. דמויה העצמי חזק ומבוסס. היא כמהה לקשר עם ישראל. אולם היא חפצה בקשר בין שווים, לא בקשרים של נדבנות מחד, והערצה עיוורת מאידך. החברה הישראלית מצידה, אינה נמצאת באותו המקום למול התפוצות כבעבר. כלכלתנו חזקה, משגשגת ומהווה מופת לחדשנות טכנולוגית ויזמית. הרכב החברה הישראלית מצדו, השתנה לבלי הכר. מחברת רוב ומיעוט אנו משתנים לחברה מרובת שבטים, שמשימתה לנסח מחדש את האמנה החברתית, שלאורה נתקיים.

''על כן, עלינו לצאת לדרך חדשה: לא עוד יחסים של צדקה, אלא מחויבות משותפת לצדק, לערבות הדדית יהודית ואנושית. לא עוד השתקה של ביקורת הדדית, אלא פתיחות-אמיצה וכנות. לא עוד אידיאליזציה, אלא שותפות אמת, שמבוססת על היכרות אמת, ועל מוסדות מוסכמים לפתרון בעיות, ולקביעת מדיניות משותפת. כך נכבד את זכר בן גוריון ודורו ונצדיק את מורשתו. יהי זכרו ברוך".